מרחשת חלק ב רצח

ה. א) אמנם דברים אלה שכתבנו לדון דמאן דס"ל דהנקבות בסירוס ממילא נשים מצוות על השחתת זרע, לא יתכנו לכאורה לפמש"כ במקום אחר ליישב דברי רש"י ז"ל בע"ז (י"א א') מאי דאמרינן שם, ובהמה טהורה לא והתניא עיקור שיש בו טריפות אסור ושאין בו טריפה מותר תרגמה ר"פ בעגלה המושכת בקרון, ורש"י ז"ל פירש דעיקור שיש בו טריפה אסור הוא מטעם שאסור לגרום טריפות בידים, והתוס' בד"ה עיקור תמהו עליו וכי קדשים הם שיהי' אסור לגרים להם טריפות, ואי משום בל תשחית א"כ היכי מוכח מהכא דאיירי בבהמה טהורה אפי' בבהמה טמאה ג"כ איכא משום בל תשחית יעו"ש

ולענ"ד נראה ליישב ולמצוא טעם לדברי רש"י ז"ל שכתב דאסור לגרום טריפות בידים לבהמה, והוא ע"פ מאי דאיתא (שבת קי"א) לירקונא תרין בשיכרא ומיעקר, ומי שרי והתניא מנין לסירוס באדם שהוא אסור וכו' ה"מ היכי דקא מיכוון הכא מעצמו הוא דאמר רי"ו הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתי ומסתרס מאליו והאמר רב אשי רמות רוחא הוא דנקיט ליה אלא בסריס וכו' יעו"ש, הנה מתבאר מסוגיא דאסור לעשות איזה ענין באדם ובבהמה שעל ידו מסתרס מאליו אף שאינו מכוון לסרסו, ובתרנגול הי' אסור ליטול כרבלתו אי לאו משום דרמות רוחא הוא דנקיט ליה וראוי הוא באמת להוליד אלא משום שהוא מתאבל על תפארתו שניטלה ממנו אינו זקוק לאשתו, יעו"ש ברש"י

ולפ"ז אומר אני לפי מאי דקימ"ל (חולין נ"ח א') טריפה אינה יולדת, משום דבטריפה חלוש כח הלידה ואינו ראוי להזריע זרע, לפ"ז היינו טעמא דרש"י ז"ל שאסור לגרום טריפות בידים משום דעל ידו הבהמה מסתרסת וניטל ממנה כח ההולדה, ויש בזה משום גררא דסירוס כמו בנוטל כרבלתו של תרנגול אף שאינו עושה מעשה באיברי הזרע מ"מ הי' אסור אם לא הי' ראוי להוליד משום זה א"כ הוא הדין והוא הטעם בעושה אותו טריפה אף שלא במקום ההולדה מ"מ אסור משום גררא דסירוס, ועיין יבמות (ע"ט ע"ב) אין לך אשה שלא נעשה בעלה סריס חמה שעה אחת קודם מיתתו יעו"ש מבואר דהא דכחו מוכחש ע"י יסורי מיתה חשוב סריסות, ואף דר"א ס"ל שם דלאו סריסות הוא רק כחישותא הוא דאתחילה ביה, מ"מ הא לדידן דקימ"ל כר"ע שם מוכח דזה ג"כ חשוב סריסות א"כ ממילא ה"ה לטריפה ומכש"כ הוא ודו"ק

ב) והנה הפר"ח הסתפק בזכר טריפה אי מוליד או לא והאחרונים תפסו באמת דזכר טריפה מוליד עיין שעה"מ תשו' רע"א סי' ר"ד ואב"מ בתשובה סי' ח' ושו"ת עמודי אור סי' מ"ט שכתב דמסתברא ודאי דזכר מוליד, יעוש"ה, ולפ"ז ברייתא זו דעיקור שיש בה טריפה אסור לפמש"כ הטעם משום דהוי סירוס משום דטריפה אינה יולדת ע"כ בנקבה איירי דבזכר כיון שמוליד ליכא איסור דאין כאן סירוס וכן מוכח מלשון הברייתא עיקור שיש בה טריפה וכו' המכשר פרסותיה וכו' משמע דבנקבה איירי וכמו דמסיק ר"פ בעגלה המושכת בקרון, ולפ"ז ע"כ לומר דברייתא זו ס"ל דיש דין סירוס בנקבות וע"כ אסור לגרום בהם טריפות בידים

והנה בתו"כ פ' אמור על קרא דובארצכם לא תעשו דמיניה ילפינן איסור סירוס איתא, אין לי אלא טהורין טמאין וחי' ועוף מניין תלמוד לומר בארצכם לא תעשו כל שבארצכם יעו"ש וזהו כמו דאמרינן בש"ס חגיגה (י"ב ב') מהו לסרוסי כלבא וכו' והיינו משום דבעניינא דקרבן כתיב ע"כ יש לומר דדיקא בטהורין ולא בטמאין איכא איסור ויעו"ש ברש"י ותוס' דהאיבעיא היא משום דגם מחירו אסור למזבח, עוד שם בתו"כ מניין שגם הנקבות בסירוס תלמוד לומר כי משחתם בהם מום בם יעו"ש

ג) ולפ"ז יש מקום לומר כיון דדין סירוס בנקבות לא ילפינן מקרא דבארצכם כל שבארצכם דמיניה מרבינן גם טמאין, ועיקר דין סירוס בנקבות הוא מקרא דמשחתם בהם מום בם שלא נאמר אלא בבהמה טהורה בלבד דבטמאין לא שייך מום, א"כ ודאי אין דין סירוס בנקבות אלא בבהמה טמאה דנתרבו מקרא דמשחתם בהם אבל בהמה טמאה באמת אין איסור סירוס בנקבות כלל

ומזה ממילא נפקא לן דבבהמה טמאה מותר לגרום טריפות בידים כיון דכל עיקר דין זה הוא משום גררא דסירוס א"כ אין זה אלא בבהמה טהורה דיש דין סירוס אף בנקבה שבה אבל בטמאה דאין בה דין סירוס בנקבה ודאי מותר לגרום טריפות בידים, ושפיר לפ"ז דייק הגמ' כאן דבבהמה טהורה איירי מדאסור שיש בו טריפה דע"כ משום סירוס הוא וזה אינו אלא בטהורה, ומיושבים שפיר דברי רש"י ז"ל

ד) מעתה לפמש"כ דאף מאן דאמר דיש דין סירוס בנקבות אין זה אלא בבהמה טהורה בלבד, א"כ אין מקום למה שכתבתי לעיל לדון דמה שכתב רש"י ז"ל דנשים אסורות בהשחתת זרע הוא למ"ד דיש דין סירוס בנקבות, דלפי המתבאר מדבריו באשה בלא"ה ליכא דין סירוס לכו"ע דאין דין סירוס בנקבות אלא בבהמה טהורה לבד ולא בבהמה עמאה א"כ מכש"כ באשה דליתא לדין זה כלל

אמנם אף שדבר זה נאה ומתקבל ביישוב דברי רש"י ז"ל מ"מ אין זה נכון ולא ניתן להאמר דבתוספתא סופ"ד דמכות שהבאתי לעיל מבואר להדיא דלמאן דאית ליה דיש דין סירוס בנקבות אף בבהמה טמאה חי' ועוף ואדם הדין כן, דז"ל התוספתא, המסרס את האדם ואת הבהמה את החי' ואת העוף בין גדולים בין קטנים בין זכרים בין נקבות הר"ז חייב, ע"כ, מתבאר בהדיא דאיסור סירוס בנקבות בכל המינים הוא, וליתא להנ"ל ותבנא למילתא קמייתא דשפיר כתבתי לעיל דמאן דס"ל דיש איסור סירוס בנקבות נשים ג"כ מחוייבות על השחתת זרע, וכנ"ל

ה) ומדברי התוספתא אלו ג"כ יש להתפלא על מש"כ הגר"א ז"ל באה"ע סי' ה' דמש"כ הרמב"ם דבנקבות פטור אבל אסור הוא משום דמפרש מחלוקת הת"ק ור"י בתו"כ בדין סירוס בנקבות הוא דת"ק מרבה ממשחתם בהם לאיסור סירוס גם בנקבות ור"י ס"ל דאין דין סירוס בנקבות היינו דליכא כלל דין סירוס בנקבות דאף איסור ליכא, והרמב"ם ז"ל שפסק דאסור הוא משום דפסק כת"ק דאיכא איסור ממשחתם אבל לא למלקות, יעו"ש, אבל מתוספתא זו מוכח בהדיא דת"ק דר"י מחייב ג"כ מלקות כמו שמוכיח לשונו הר"ז חייב. ואדרבה ר"י דס"ל דמסרס את הנקבות פטור משמע דפטור אבל אסור, א"כ הרמב"ם ז"ל שפסק כן ע"כ כר"י היא ולא כת"ק וכמו שכתב הה"מ משום דסתמא דגמ' בפ' שמונה שרצים מוכחת דהדין בזה כר"י, ועל דברי הגר"א אלו העירני חכם חד: ו. א) אולם מה שכתב עוד הגאון רע"א ז"ל להביא ראי' לכאורה להיפך דמותרת בהשחתת זרע מהא דכתובות (ע"ב א') ע"מ שתהא ממלאה ונופצת ומפרש לה הטור כגון שהיפר לה ע"מ כן ולכאורה לאביי גיטין (פ"ד א') ע"מ