מרחשת חלק ב רצז

וכמו שהוכיח במישור בשו"ת משכנות יעקב דכן היא דעת רש"י ז"ל כדעת הר"ש, ולא קשה מידי מכל הוכחות ר"ת מכח הסוגיא וכמו שנתבאר, אבל לר"ת דס"ל דאשה מותרת לשמש במוך לדברי הכל וגם אליבא דר"מ, דמכח זה הוכיח שיטתו שם דמשמשות במוך הוא חייבות, א"כ לדידיה אין חילוק בין ר"מ לרבנן דגם לר"מ אין עולה הטעם דתעשה עוברה סנדל למסקנא, א"כ שפיר הוכיח מכח זה דאין חילוק גם לדידן בין אלמנה וגרושה, והדברים לענ"ד נכונים מאוד

ה) ועפ"ז מיושב עוד קושית הרמב"ן ז"ל בסוגיא דלעיל אמאי טרח הגמ' למצוא טעם לאיסור הבחנה, ואמאי לא בפשוטו כיון דמעוברת אסורה להנשא ממילא אסור לישא תוך ג' שמא מעוברת היא, ויעויין בחדושי הרשב"א, והנוב"י מה"ק חאה"ע סי' י"ח הוכיח מזה כדעת הר"ש דגרושה מותרת להנשא וע"כ בעי טעמא אמאי אסורה גרושה להנשא תוך ג', דמטעם שמא מעוברת ליכא דבאמת גרושה מעוברת מותרת להנשא, אולם לפי דרכנו יש לומר דאכתי צריך טעם לר"מ דס"ל הטעם דאסור במעוברת ומינקת משום שמא תעשה עוברה סנדל ולישא ע"מ לשמש במוך אסור א"כ אין זה אלא במעוברת ודאית וידועה דבזה הצורך לשמש במוך אבל בשאר נשים לר"מ אין משמשות במוך, דאל"כ כל הנשים ישמשו במוך דילמא מעוברות הן, אלא ודאי דהא דמשמשות במוך אינו אלא במעוברת ודאית א"כ תוך ג' שפיר מותר לישא אותה כיון דמותר לשמש עמה כדרכה, ואם אפי' תמצא לאחר מכאן מעוברת אז באמת יהי' מותר לשמש במוך כמו באשתו כיון דבשעה שנשאה בהיתר נשאה ומשמש עמה כדרכה ומתניתין דשאר כל הנשים דעליה הוא דמפרש גמרא טעם הבחנה כר"מ אתיא דאסר בכל הנשים כדאיתא שם. וע"כ שפיר שואל לר"מ אין הטעם הבחנה משום חשש דילמא תמצא מעוברת ומעוברת אסורה להנשא וכמו שנתבאר, ובודאי לר"מ דהטעם דלא ישא מעוברת חבירו הוא מטעם שמא תעשה עוברה סנדל שוב לית ליה טעם רבנן משום דסתם מעוברת למניקה קיימא דאין צורך עוד לו בטעם זה, ועוד כיון דלר"מ מעוברת ומינקת צריכות וחייבות לשמש במוך אף לדעת רש"י כמו שהוכחתי מלשונו מנדה, א"כ לדידיה בלא"ה אזדא ליה החשש דילמא איעברא ומיעכר חלבה, דודאי כיון שמשמשת במוך שוב חשש רחוק הוא דתתעבר וממילא לדידיה משום הא ליכא גזירה, אלא ודאי דלר"מ עיקר הטעם משום הא גופא דאסור לשמש במוך לכתחלה כמו שנתבאר א"כ לדידיה שפיר אין חילוק בין גרושה לאלמנה וכמו שנתבאר, וזה נכון, ובאמת הטעם דאמר בגמ' דאיסור מינקת הוא משום דאשה בושה לבוא לבי"ד והורגת את בנה אפשר לומר דר"מ לשיטתיה לא ס"ל כן, דר"מ ס"ל בגיטין (מ"ה ב') אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד יעו"ש. והא ודאי דר"מ ס"ל דאדם מקפיד על בזיון אשתו אלא ודאי דס"ל דהליכתה אצל ב"ד אין זה בזיון אצלה ואינו מקפיד על זה א"כ בלא"ה לא ס"ל לר"מ סברת הגמ' אשה בושה לבוא לב"ד כיון דאין זה בזיון אצל ר"מ, וא"כ ע"כ לר"מ אין זה הטעם אלא ודאי לר"מ הטעם כמו שכתבתי משום דאתי לשמש במוך וזה אסור אצלו לכתחילה לישא אשה כזו ואין זה אלא במעוברת ממש אבל תוך ג' אין צריך לשמש במוך א"כ אין כאן גזירה, ודו"ק בדברים אלה

ו) והנה לעיל כתבתי בשם המשכנות יעקב שהוכיח ששיטת רש"י ז"ל כדעת הר"ש להתיר גרושה מינקת להנשא, ואמרתי לכאורה להביא ראי' לזה דרש"י לשיטתו מוכרח לסבור כן, דלעיל (י"ב ב') מקשינן מכלל דאיכא קטנה דמיעברא ולא מתה א"כ מצינו חמותו ממאנת וכו' וקשיא לי בזה דרש"י ז"ל ריש מכילתין (ב' א') ד"ה חמותו כתב כגון שמת בעלה ונשאה אחיו ומת בלא בנים, והריב"ש בתשובה סי' שע"ד כתב הא דלא פירש"י ז"ל כפשוטו שהיתה בת אחיו הוא משום דרש"י ז"ל לשיטתו לקמן (צ"ה ב') דחמותו לאחר מיתה ליכא כרת א"כ ע"כ איירי כאן בשבתה תי' עדנה דאל"כ לא היתה פוטרת צרתה כיון שאינה מחייבי כריתות, כיון שבתה חי' אם היתה בת אחיו לא הי' כאן דין ייבום, וע"כ פירש"י דהבת אשתו של זה היא מבעל אחר, יעו"ש בריב"ש, וזה מוכרח לשיטת רש"י ז"ל

ולפ"ז קשה לי איך מקשה א"כ מצינו חמותו ממאנת דלפי מה שנתבאר ע"כ איירי כאן כשנשאת חמותו מקודם לאחר וילדה אותה הבת ואח"כ נשאת לאחיו, ולעיל (י' א') אמרינן דאי לא קתני וכתבו התוס' שם דגם דאי דרבנן לא קתני א"כ איך אפשר למצוא חמותו ממאנת הא במשך שנת י"ב אי אפשר לה להנשא לאחר דמינקת היא של בעלה הראשון, וע"כ צריך לומר דדעת רש"י כדעת הר"ש הזקן דגרושה מותרת ומשכחת לה שפיר בגרושה, ואף דבלא"ה צריכה היא להמתין ג' חדשים דהבחנה משעה שנתגרשה, א"כ תשעה ירחי לידה וג' חדשים דהבחנה הרי י"ב חודש וא"כ אזל ליה כל שנת י"ב וגדולה היא ואינה יכולה למאן עוד, זו אינה קשה, חדא דלדעת הר"ש שמתיר גרושה מינקת ה"נ גרושה מעוברת כמו שכתב הרא"ש ז"ל בפ' החולץ, ואף לפי מה שכתב הנוב"י מהד"ק חאה"ע סי' י"ח דגם הר"ש אינו מתיר אלא גרושה מינקת אבל לא גרושה מעוברת מ"מ שפיר משכחת לה בהיתר כגון שילדה לשבעה, ושלשה חדשים דהבחנה הרי עשרה חדשים, ועדיין היא בשנת י"ב ותוכל למאן, אבל לדעת ר"ת דאוסר גם בגרושה א"כ לא משכחת לה חמותו ממאנת, ומוכח מזה דדעת רש"י כדעת הר"ש הזקן ור"ת דאוסר גם בגרושה הוא משום דס"ל כתוס' לקמן (צ"ה ב') דחמותו לאחר מיתה היא בכרת, ולדידהו אין צריך לדחוק דחמותו דמתניתין איירי שנשאת מקודם לאחר

ז) מיהו עדיין קשה מאי מקשה א"כ מצינו וכו' הא התוס' לעיל (ב' ב') ד"ה א"א כתבו דלא אמרינן בפלוגתא לא קמיירי אלא במניינא דט"ו נשים אבל כולה מתניתין איירי שפיר בפלוגתא א"כ לוקמי כר"מ ולר"מ הא כתבתי לעיל לדידיה באמת אין חילוק בין גרושה לאלמנה א"כ שפיר לא מצינו חמותו ממאנת, אבל באמת זו לא קשה כלל דאל"כ יקשה ג"כ לדעת ר"ת ולרוב הפוסקים דס"ל דמאי דקאמר ר"מ משמשות במוך הוא חייבות לשמש א"כ מאי מקשה א"כ מצינו חמותו ממאנת הא לר"מ דמחוייבות לשמש במוך לא תתעבר כלל כיון דמשמשות במוך ואי דמשכחת לה בשעברה ושמשה בלא מוך ונתעברה הא דאי לא קתני, וע"כ צריך לומר דהגמ' רצה לאוקמי מתניתין גם אליבא דחכמים דר"מ וזה מוכח מהא דקאמר בסמוך שם דאפי' לר"י דאמר עד שירבה השחור וכו' וכתבו התוס' משום דבעי לאוקמי מתניתין כר"י דלא מצינו חמותו ממאנת קאמר הכי עכ"ל התוס' וכיון דבעי לאוקמי אליבא דכו"ע א"כ שפיר מקשה א"כ מצינו דלחכמים שפיר מצינו חמותו ממאנת ולק"מ

זאת תורת העולה מדברינו דבמוך אחר תשמיש ודאי מותר לדברי הכל, וגם בשאר נשים העושה כן לא הפסידה, מאחר לפ"מ שהעליתי רוב הפוסקים ס"ל כן וגם לפמש"כ גם רש"י ז"ל ס"ל לדינא כן, אבל בג' נשים או שאר אשה מסוכנת בלידה לענ"ד לית דין ולית דיין דמותרת במוך אחר תשמיש, וגם קודם תשמיש מותרת לענ"ד וכמו שהבאתי לעיל דרבנן לא פליגי כלל בזה ואסור ויש לסמוך בזה על דברי הראשונים ז"ל שכולם הסכימו כן ובפרט לפי מה שהעליתי גם דעת רש''י ז"ל כן: