מרחשת חלק ב רצו

כאן התיר משום סכנה וממילא חייבות ג"כ לשמש במוך כדי לשמור עצמן מן הסכנה ושפיר פירש בנדה שהוא בתורת תקנה כי באמת כן הדין לר"מ

ולפ"ז מה דס"ל לרבנן אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה גם לשיטת רש"י ז"ל הכוונה אינה צריכה לשמש במוך, דחכמים דר"מ הוא ר"י ור"י ס"ל דאין הנקבות בסירוס ולדידיה ליכא איסור בהשחתת זרע באשה, ומה שהוצרך רש"י ז"ל לכתוב מותרות אינו אלא לר"מ לשיטתיה דלדידיה באמת בלא סכנה היו אסורות ומיושב ממילא קושית הראשונים ז"ל עליו דאיך יתכן דחכמים יאסרו עליה לשמש במוך ותהי מוכרחת להכניס עצמה במקום סכנה משום שמן השמים ירחמו, ולפי מש"כ באמת גם לדעת רש"י ז"ל לחכמים ז"ל ליכא איסור והפירוש משמשות כדרכה היינו אינן צריכות לשמש במוך, ובאמת על דברי חכמים לא פירש רש"י ז"ל מידי שאסורות לשמש במוך ומזה מוכח דבדברי חכמים הכוונה אינן צריכות לשמש במוך, וכמו שנתבאר

ח) ומה שכתב רש"י ז"ל בנדה שם פחות מכאן אינה צריכה אף דזה מדברי ר"מ ולר"מ הא באמת אסורה לרש"י ז"ל, זו לק"מ דפחות מכאן גם לר"מ מותרת כיון דקטנה היא ואינה ראוי' להתעבר אין כאן משום השחתת זרע כלל וכמו שכתבו הראשונים ז"ל, ושפיר כתב רש"י ז"ל ע"ז אינה צריכה, ובהא דמשמשת כדרכה יהי' באמת הפירוש מתחלף דביתר על כן וכו' הפירוש אסורה ובפחות מכאן וכו' הכוונה שאינה צריכה:, וכמו שכתב הריטב"א בחדושיו

ומרווחנא מכל זה ליישב ג"כ קושית הגרע"א ז"ל בתשובה הסמוכה שם לשיטת רש"י ז"ל דאשה מצווה על השחתת זרע א"כ לר"י דס"ל דבר שאין מתכוון אסור יקשה מכל בדיקה שלאחר תשמיש הא מפסדת הזרע ואף בלא מתכוון מ"מ לר"י אסור, ולפי מש"כ ניחא דר"י דס"ל דנשים אינן בדין סירוס ממילא לדידיה נשים אינן אסורות בהשחתת זרע וא"ש, ועיין שם בדבריו ז"ל שכתב דר"י ס"ל כרבנן דריב"ב דנשים אינן מצוות על פו"ר ולא כתב שום הוכחה לזה ובאמת כן מבואר בתוס' קדושין (ל"ה א') ד"ה משום יעו"ש: ד. א' וע"פ יסוד דברינו אלה נרויח עוד ליישב שיטת הר"ש הזקן בתוס' יבמות (מ"ב א') שמתיר מינקת חבירו גרושה להנשא משום דלא משתעבדא להניק ור"ת ז"ל חולק עליו והביא ראי' לאסור גם גרושה, דהא לפי מאי דהוי בעי למימר דטעמא משום סנדל או דיחסא לא הי' חילוק בין אלמנה לגרושה וה"ה להאי טעמא דסתם מעוברת למניקה קיימא דאינו חוזר בו אלא מן הטעם, יעו"ש, והנה מקודם נבין כוונת ר"ת בקושיתו דלפום ריהטא אין לה כל מובן דודאי לפי חילוקי הטעמים והסברות ישתנה הדין, וכבר עמד בזה בפנ"י כתובות (ס' ע"ב) ועיין מש"כ בזה וכבר דחה הגרע"א ז"ל בתשובה סי' צ"ו דאין לשון התוס' סובל פירושו שם, וע"כ לומר דכוונת קושית ר"ת מתפרשת באופן זה, דלפי מאי דס"ד הטעם משום סנדל או דיחסא ע"כ גם גרושה בכלל דגם בה שייך טעם הנ"ל ומוכח לפ"ז דבלשון מינקת חבירו נכלל גם כן גרושה אף שאינה משתעבדא להניק מ"מ נקראת מינקת חברו משום דסתם אשה מניקה את בנה אף בגרושה, לפ"ז אף דלפי המסקנא דמפרש הטעם דסתם מעוברת למניקה קיימא, מ"מ הדין דין אחד דגם גרושה אסורה דהא מינקת חבירו נקראת והר"ז בכלל האיסור דלא ישא אדם מינקת חבירו, זה תוכן כוונת ר"ת בקושיתו וקרוב לזה הבינה הגרע"א ז"ל בתשובתו שם יעוש"ה

ב) וביישוב כל זה נאמר, הנה לעיל עמדנו בצ"ע לדעת רש"י ז"ל דס"ל דשאר נשים אסורות לשמש במוך איך יפרנס הא דמקשה לקמן מ"ב למאי דמפרש הטעם דמעוברת לא ישא משום סנדל ה"נ למ"ד במוך כיון דבאמת אסור לשמש במוך משום השחתת זרע ורק באשתו התירו משום מצות עונה, א"כ איך משום זה יתירו לו לכתחילה לקחת אשה ע"מ לשמש במוך והר"ז כמו שנושא לכתחילה אשה האסורה לו, אולם כעת שזכינו לדין זה דגם לרש"י ז"ל לדידן דקימ"ל דאין הנקבות בסירוס, אשה אינה מצווה על השחתת זרע, ומה שהוצרך רש"י ז"ל לפרש מותרות אינו אלא אליבא דר"מ לשיטתו דלדידיה באמת נשים אסורות בהשחתת זרע, לפ"ז קושית הגמ' למ"ד במוך במוך מתבארת היטב, היינו דבדין זה דלא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו כו"ע מודים וגם חכמים דר"מ ס"ל דאסור כדאיתא שם אלא ס"ל דיוציא ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס, אבל בזה כל אפיא שוין דמעוברת ומינקת חבירו אסורה, א"כ אין הטעם הזה משום סנדל עולה יפה לדידן דקימ"ל דמותר באמת לשמש במוך גם בשאר נשים דליכא איסור משום השחתת זרע א"כ למ"ד במוך במוך, והיינו אף אם תאמר דלית לן למימר מן השמים ירחמו ובהא דמשמשת במוך ס"ל כר"מ א"כ ה"נ תשמש במוך, דבזה דאשה אסורה בהשחתת זרע לא קימ"ל כר"מ וא"כ תשמש במוך להדיא, ולמ"ד מן השמים ירחמו מן השמים ירחמו, וע"כ מסיק הטעם משום סתם מעוברת למניקה קיימא, וא"כ אין צריך לטעם הזה רק לדידן דקימ"ל דאשה אינה אסורה בהשחתת זרע או דס"ל מן השמים ירחמו לזה ודאי ע"כ הטעם משום דלמניקה קיימא, אבל לר"מ דס"ל באמת דמעוברת ומניקה משמשות במוך דוקא וס"ל ג"כ דאשה אסורה בהשחתת זרע, א"כ לדידיה הטעם פשוט במעוברת חבירו ומינקת חבירו לא ישא משום שמא תעשה עוברה סנדל או תגמול את בנה, ותקנת מוך אי אפשר דלא התירו אלא באשתו אבל לישא אשה לשמש בזה האופן הא אסור וע"כ ממילא אסור במעוברת חבירו ומינקת חבירו

נמצא לדברינו לר"מ מעוברת חבירו ומינקת חבירו אסורה מפני הטעם דתעשה עוברה סנדל ותגמול את בנה לפ"ז לר"מ ליכא חילוק בין אלמנה לגרושה כיון דלדידיה אסור לשמש במוך א"כ יש כאן סכנת סנדל ותגמול את בנה ואין חילוק בין אלמנה לגרושה

ג) ובזה ניחא נמי דבתשובות משכנות יעקב חאה"ע סי' ה' הוכיח מלשונות רש"י ז"ל בגמ' דגם דעת רש"י ז"ל כשיטת הר"ש הזקן דדוקא אלמנה ולא גרושה, ובאמת מלשון רש"י ז"ל בסוטה (כ"ה א') ד"ה מעוברת מבואר להדיא דגם גרושה אסורה וכדעת ר"ת, אבל לפמש"כ נכון דשם בסוטה פרש"י אליבא דר"מ דמתניתין שם קאי אליבא דר"מ, ולר"מ באמת אין חילוק בין אלמנה לגרושה

ומעתה מיושב ג"כ קושית ר"ת ז"ל כיון דבכלל מעוברת ומינקת חבירו גם גרושה לפי הס"ד א"כ ממילא לפי המסקנא נקראת כן, ולפמש"כ ניחא דהא הא דלא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו הוא מדברי ר"מ כדאיתא שם ולר"מ באמת אין חילוק בין אלמנה וגרושה אבל לדידן דקימ"ל הטעם משום סתם מעוברת למניקה קיימא שפיר יש לחלק בין אלמנה וגרושה וכדעת הר"ש

ד) ובזה נאמר דרש"י ור"ת ז"ל כל אחד לשיטתם בזה, דרש"י ז"ל דס"ל לפמש"כ לעיל דלר"מ אשה אסורה בהשחתת זרע א"כ לדידיה באמת הטעם דמעוברת חבירו ומינקת חבירו דאסורה משום דתעשה עוברה סנדל ע"כ אין חילוק בין אלמנה וגרושה, לדידיה שפיר יש לומר דלדידן דלא קיימ"ל כן אלא הטעם הוא משום דסתם מעוברת למניקה, א"כ אין זה אלא באלמנה אבל לא בגרושה, וכמו