מרחשת חלק ב רצה

בנקבות ואין איסור על השחתת כלי הזרע שלה, אלמא דלא הקפידה תורה על התעקרות האשה ובטול אברי הזרע, א"כ יש לומר לכאורה דמכש"כ שאין איסור בהשחתת הזרע שלה, וכמו שתלה ר"ת ג"כ דין השחתת זרע במ"ע דפו"ר

וממילא אני אומר כיון דאשה מותרת להשחית זרע שלה משום שאינה בדין סירוס, כך היא מותרת להשחית ג"כ זרע של הבעל, אף דאשה ודאי אסורה לסרס את הזכר אף שאינה בעצמה בדין זה מ"מ נראה לי דלענין השחתת זרע הבעל שברחמה אין כאן איסור עליה, ואפרש דברי

ד) הנה זה ודאי מבואר מדברי הראשונים ז"ל שהבאתי, שכל שאין הזרע של הבעל ראוי להתעבר ממנו שוב אין בו איסור השחתת זרע, משום דבלא"ה אין ראוי להתעבר ממנו, ולפ"ז כיון דאשה מותרת להשחית זרע שלה, דבזה ליכא עליה איסור משום שאינה בדין סירוס, וכמו שנתבאר, ממילא אם תשחית זרע שלה שוב אין זרע הבעל ראוי להתעבר ממנו כלל, דמבלעדי זרע האשה אין הולד נוצר ונולד וזה וזה גורם ליצירת הולד, וכיון שמותרת לקלקל זרע שלה שוב אין זרע הבעל מעלה ומוריד ואינה יכולה להתעבר כלל, ושוב הוי זרע הבעל לבד זרע שאינו ראוי להתעבר ממנו ומותרת להשחיתו, משא"כ בבעל ודאי אסור להשחית זרע שלו, אף שג"כ יש לומר כנ"ל, כיון שמותר להשחית זרע האשה, דהא אין הנקבה בסירוס. וגם האיש מותר לסרס את הנקבה, שוב אין זרעו שלו ראוי להתעבר ומותר להשחית זרעו, זה אינו, כיון דהאיש מצווה על מצו"ע דפו"ר א"כ מחוייב הוא להשתדל לבלי להשחית גם זרע האשה כדי שעל ידי צירוף שניהם תתעבר ותלד כיון שמצווה ע"ז, וכמו שמצווה ליקח אשה, משא"כ באשה שאינה במצו"ע זו א"כ אינה מחוייבת בקיום ובשמירת הזרע ובהשתדלות לבוא לידי עיבור, וע"כ אין מוטל עליה לשמור זרע הבעל שיבוא לידי עיבור ומותרת להשחית זרע שלה כיון שאינה בדין השחתת כלי הזרע שלה, וממילא כיון שזרעה תוכל לאבד ולהשחית שוב הוי זרע הבעל אינו ראוי להתעבר והוי כמיא בעלמא ומותרת בהשחתתו

ועפ"ז יש לומר דברייתא זו דג' נשים מחלוקת ר"מ וחכמים, אף אם נפרש כפירוש רש"י דהמחלוקת הוא אם מותרת לשמש במוך או לא, אין זה אלא למ"ד דישנן בדין סירוס, אבל למאן דס"ל דאינן בדין סירוס, ממילא כל הנשים מותרות בהשחתת זרע כמו שנתבאר, וע"כ מאחר שקימ"ל באמת שאין דין סירוס בנקבות, כמו שפסק הרמב"ם ז"ל וכן נפסק בש"ע אה"ע סי' ה, וא"כ כל הנשים מותרות בהשחתת זרע כנ"ל, ועפ"ז ניחא נמי מה שהשמיט הרמב"ם ז"ל והש"ע דין זה דמשמשות במוך ולא הביא כלל דלפמש"כ דעיקר מחלוקת זו הוא דוקא למ"ד דישנן בדין סירוס משא"כ לדידן דקימ"ל דאינן בדין סירוס שוב כל הנשים מותרות וע"כ השמיטו דין זה

ה) אחרי כתבי כ"ז מצאתי להרשב"א ז"ל בחדושיו ר"פ כל היד, ע"מ שכתב ר"ת דנשים לאו בנות הרגשה נינהו היינו לאו בנות איסור הרגשה נינהו, משום שאינן מצוות על השחתת זרע, הביא שהרמב"ן ז"ל הקשה עליו חע"פ שאינן מצוות על פו"ר מ"מ אסורות הן על השחתת זרע והכל לקו ע"ז במבול, ואע"פ שאין בהם דין סירוס ומותרות הן להשחית כלי הזרע, אבל אין מותרות להשחית הזרע, ועוד אילו היו בנות הרגשה לא סגי דלאו משובחות וכו' אלא ודאי דוקא משום דלאו בנות הרגשה נינהו, עכ"ל הרשב"א ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל, שמחתי למצוא שגם הרמב"ן ז"ל הרגיש לתלות דין זה בדין סירוס, אלא דעל כ"ז צידד לומר דאף מאן דס"ל דמותרות בסירוס מ"מ אסורות בהשחתת זרע, אבל זה ודאי למ"ד דישנן בדין סירוס ג"כ אסורות בהשחתת זרע ושפיר יש לומר כנ"ל דברייתא זו דג' נשים היא אליבא מאן דס"ל דישנן בדין סירוס, אבל לדידן יש לומר דאינן ג"כ בדין השחתת זרע, אולם הרמב"ן ז"ל חולק בדבר וס"ל דהשחתת זרע לכו"ע אסור

ו) ולכאורה דברי הרמב"ן ז"ל אלו, שכאן נחלק על ר"ת ז"ל וס"ל בפשיטות דאשה אסורה בהשחתת זרע שלה, ומדברי הרמב"ן ז"ל שהביא בשמ"ק בכתובות נראה דמסכים ג"כ לדעה זו, דאשה כיון שאינה מצווה על פו"ר אינה מצווה על השחתת זרע שלה, אלא שכתב דמ"מ אסורה בהשחתת זרע האיש, אבל זרעה שלה פשיטא ליה דמותרת, ונמצאו דבריו ז"ל סותרין את עצמן

אבל מזה מסתייע סברתי שכתבתי לעיל לחלק הענינים דתרי גווני השחתת זרע איכא, דהוצאת זרע מן הגוף לבטלה שזה נלמד מקרא דלא תנאף ושאר דוכתי, בזה באמת אין לחלק בין איש לאשה ותרווייהו שוין בזה, ורק בהשחתת הזרע מרחם האשה שכבר יצא מן הגוף דבר זה תלוי במ"ע דפו"ר דאיש מצווה על זה משא"כ אשה, ולפ"ז אין סתירה בדברי הרמב"ן ז"ל, דבמשמשות במוך כיון דדרך תשמיש איש ואשה הוא אין כאן משום הוצאת זרע מן הגוף לבטלה, רק עיקר האיסור הוא משום דע"י שימוש במוך הזרע אינו בא לידי עיבור, וזה שפיר תלוי במצוה דפו"ר ואשה שאינה מצווה ע"ז אין כאן עליה איסור משום השחתת זרע דמשום לא תנאף לית כאן דדרך תשמיש הוא ומשום שאין הזרע בא לידי עיבור ליכא כאן משום שאינה מצווה על פו"ר וע"ז ליכא כאן איסור רק משום השחתת זרע הבעל וכפי שכתבתי לעיל היינו משום שגורמת להבעל שישחית זרעו ועוברת על לפ"ע משום שהוא מצווה על פו"ר, משא"כ ביד המרבה לבדוק דשם מיירי במרגשת בעצמה בלא תשמיש ואם היא מרגשת היא מוציא זרע מגופה לבטלה ממש בלא תשמיש עם איש בזה ס"ל להרמב"ן ז"ל דאיש ואשה שווין משום דכאן הוא משום לתא דלא תנאף, והשותה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, וע"כ שפיר נחלק הרמב"ן ז"ל על ר"ת ז"ל בזה, אלא דר"ת ס"ל בזה כתירוץ ת ס' בנדה שהבאתי לעיל דאשה כיון שמזרעת בפנים במקום ההזרעה אין בה משום לא תנאף ולא שייך בה איסור זה, והרמב"ן ז"ל לא ניחא ליה בזה ע"כ הקשה עליו כנ"ל, ואין כאן רומיא וסתירה בדבריו ז"ל

ז) והנה לפי דרכנו דדבר זה דהשחתת זרע באשה תלוי בדין סירוס בנקבות יש באמת ליישב שיטת רש"י ז"ל בהא דמשמשות במוך מכל הקושיות שהקשו הראשונים ז"ל עליו, ונאמר דאליבא דהאמת לדינא לא נחלקו כלל

כבר הראיתי לדעת דרש"י ז"ל עצמו בנדה מפרש כר"ת, דהאי משמשות במוך הוא בתורת תקנה וחיוב ולא בדרך היתר, ולעיל כתבתי דמזה מוכח דרש"י חזר לפרש כר"ת ז"ל, אולם כעת נראה דאין כאן סתירה בדבריו, דודאי גם רש"י ז"ל מודה כדעת ר"ת ז"ל דהפירוש משמשות במוך הוא חייבות, אולם אעפ"כ פירש ביבמות וכתובות דמותרות לשמש דתרווייהו אמת, דאי לאו דהי' כאן סכנה היו אסורות במוך לר"מ ועתה שהתיר ר"מ משום סכנה ממילא חייבות ג"כ כדי לשמור עצמן מן הסכנה דלא ס"ל מן השמים ירחמו וע"כ אין להם לסמוך ע"ז וחייבות לפקח על נפשותם שלא תבאנה לידי סכנה כמצות פקוח נפש, ומה שהכריח לרש"י ז"ל לומר דבלאו סכנה היו אסורות הוא משום דלפי מה שהבאנו לעיל תוספתא פ"ד דמכות מחלוקת בין ת"ק ור' יהודא דת"ק ס"ל דיש דין סירוס בנקבות, וידוע דת"ק דר"י הוא ר"מ בכל הש"ס כדאיתא בכמה דוכתי ולדידיה באמת נשים מצוות על השחתת זרע כיון דס"ל שיש בהן דין סירוס, א"כ שפיר כתב רש"י ז"ל דמותרות משום דלר"מ קיימינן ולר"מ בשאר נשים באמת אסורות וע"כ רק