מרחשת חלק ב רצד

שם בסוגיא, דמשוה"ט הנבעלת לשוטה ע"י נשואין מותרת באכילת תרומה, אלמא ע"כ הטעם משום שמתהפכת, וע"כ דבר זה מותר וכדעת ר"ת

ובתשובת מוהרי"ט סי' צ"ח, בנידון איש שבא על שפחת חבירו ונתעברה ממנו אם חייב לשלם את הפחת, וכתב דלא ברי הזיקא והוי גרמא, מטעם שהיתה יכולה להתהפך כדי שלא תתעבר, ואם נימא דאשה מצווה על השחתת זרע א"כ מאי זו טענה שהי' לה להתהפך דהא אסור לעשות כן משום השחתת זרע, ושפחה הא מצווה על זה דלה לה מאשה, ואולי נאמר דבישראל הבא על השפחה כיון דולדה כמותה ואין הולד מתיחס אחריו ואינו מקיים מצות פו"ר בבן שיש לו מן השפחה, א"כ אין כאן איסור משום השחתת זרע הבעל, כיון דבלא"ה לא שייך בדידה מצות פו"ר, והרי זה כמו קטנה שאינה ראויה להתעבר שמותר להשחית זרע, והבן

אולם לענ"ד נראה ראי' ברורה לדעת ר"ת, דהפירוש הוא במשמשות במוך חייבות, ואין איסור כלל במשמשות במוך לר"ת כדאית ליה עכ"פ אחר תשמיש, מהא דלקמן (מ"ב א') דרצה הש"ס לומר דמשו"ה לא ישא מעוברת חבירו שמא תעשה עוברה סנדל, ומקשה אי הכי דידיה נמי אי למ"ד במוך במוך ואי למ"ד מן השמים ירחמו מן השמים ירחמו, ה"נ אי למ"ד במוך במוך אי למ"ד מן השמים ירחמו מן השמים ירחמו, יעו"ש, ואם איתא דבשאר נשים אסור אלא דבג' נשים התירו משום חשש סכנה א"כ מאי קושיא ה"נ למ"ד במוך במוך, איך הוא מותר לישא אשה לכתחלה שיהי' צריך להשחית זרעו, והר"ז כמו שנושא אשה האסורה לו כיון שא"א לו לשמש עמה בענין אחר, ודוקא באשתו מכבר התירו משום מצות עונה, אבל לקחת אשה לכתחילה לשמש עמה באופן האסור איך יהי' מותר, אתמהה, אלא ודאי דאין כאן איסור כלל משום השחתת זרע, ואם נפרש דהאי משמשות במוך הוא קודם תשמיש, א"כ יהי' מוכח מכאן כדעת רש"ל דגם קודם תשמיש אין איסור גם בשאר נשים, ולענ"ד צע"ג איך יפרנסו האוסרים לשמש במוך סוגי' זו דמשמע בהדיא דמותר לכתחילה לקחת אשה לשמש באופן הזה ואם הי' בזה איסור לא הי' מותר לישא כזו וצע"ג: ג. א) והנה הגרע"א ז"ל בתשובתו בנידון השאלה באשה קשת לידה ותמיד בעת לידתה היא בצער גדול ומסוכנת, החמיר לדינא גם בהנחת מוך אחר תשמיש, והיינו לפי שיטתו דרוב הפוסקים ס"ל דאשה מצווה על השחתת זרע וע"כ אסורה ג"כ במוך אחר תשמיש, ואף דודאי אשה זו שהיא מקשה לילד ותמיד היא בחזקת סכנה בשעת לידתה, לא גריעה מג' נשים דמשמשות במוך משום חשש סכנה, נראה דהיינו טעמו, כיון דרבנן פליגי על ר"מ וס"ל דאחת זו ואחת זו משמשת כדרכה, א"כ הלכה כחכמים דאף במקום חשש סכנה לא התירו לשמש במוך משום דס"ל מן השמים ירחמו וא"כ ה"נ באשה מקשה לילד ג"כ אסורה לשמש במוך ומן השמים ירחמו, וכן נראה שם מדבריו דלרבנן אינו מותר לשמש במוך רק בבת י"א משום שאינה מתעברת, וע"כ כיון שאינה ראויה להתעבר אין כאן משום השחתת זרע, אבל בשאר נשים הפירוש משמשת כדרכה היינו אסורה לשמש במוך

ולענ"ד דבריו תמוהין אחרי שכל יסוד איסורו בהנחת מוך אחר תשמיש הוא, משום שתמך יתדותיו על דברי הראשונים הרמב"ן הרא"ה והריטב"א ז"ל, איך לא ראה בדבריהם שהקשו לפירוש רש"י ז"ל עוד דמפרש דמשמשות במוך היינו דמותרות לשמש, א"כ רבנן דאמרו משמשת כדרכה היינו שאסורות לשמש במוך משום שמן השמים ירחמו, והא אמאי כיון שיש סכנה בדבר, וכי משום שומר פתאים ה' תהי' אסורה לשמור עצמה מחשש סכנה ותכניס עצמה במקום סכנה, יעו"ש שכן הקשה שם הרא"ה והריטב"א ז"ל וכן הקשה עוד הריטב"א ז"ל בחדושיו ליבמות וגם הרמב"ן ויתר הראשונים ז"ל שהקשו ז"ל לרבנן אמאי אסורה כיון דאמרו מן השמים ירחמו והיינו דלא מיעברא א"כ אמאי אסור לשמש במוך כיון שאינו ראוי להתעבר, א"כ הכ"נ באשה קשת לידה ממנ"פ תהי' מותרת דאם מיעברא הוי סכנה ואם לא מיעברא תו לא הוי ראוי להתעבר ואין כאן השחתת זרע, דרבנן ג"כ מודו דהיכא דאיכא חשש סכנה עבדינן כר"מ אלא דס"ל דמן השמים ירחמו ולא מיעברא וא"כ ממנ"פ מותרת ומשו"ה נדנדו כולם מפירוש רש"י ופירשו משמשות במוך היינו חייבות כפר"ת ז"ל, וחכמים אומרים משמשת כדרכה היינו שהרשות בידם לשמש בלא מוך אם ירצו שמן השמים ירחמו, הרי מבואר מדבריהם בהדיא שגם לרבנן אין איסור כלל, דודאי כיון דאיכא חשש סכנה לא היו אוסרים לשמש בזה האופן ותכניס עצמה בסכנה, רק ס"ל להיפך דאין החיוב לשמש דוקא במוך והרשות בידה לשמש כדרכה, ואין כאן משום ונשמרתם לנפשותיכם דמן השמים ירחמו, אבל לאסור על נפשה לשמש בכה"ג בג' נשים ודאי לכו"ע מותר, וא"כ ודאי באשה שהיא מקשה לילד ותמיד בחזקת סכנה לא גרעה מג' נשים אלו דמותרות לשמש במוך ולר"מ ג"כ חייבות

ב) ודבר אמת הי' בפיו של החכם השואל, שהביא ראי' משאלת הגמ' ריש נדה משמשת במוך מאי איכא למימר דמשמע דמותרת לשמש, דדוחק לומר דמיירי בעברה ושמשה, ואין צריך ג"כ לדוחק הגרע"א ז"ל שרצה להעמיד שאלת הגמ' בקטנה שהוחזקה לראות או באיילונית וכיוצא בה, שכל זה דוחק ואינו במשמע, אלא ודאי דלכו"ע ג' נשים מותרות לשמש, וכמו שכתבו כל הראשונים ז"ל, וז"ב

ומה שהביא עוד הגרע"א ז"ל ראי' לאסור מנדה (מ"ב ב'), ורבא אקרא קאי כי כתיב ורחצו במים בשאינה מתהפכת, ואמאי דתיק בקרא בגוונא רחוקה כזה ולא בפשוטו, שהפליטה הזרע במוך או שכבדה ביתה בחמין כדאיתא בפ"ת דמקואות דבכבדה ביתה וירדה וטבלה מהני, אע"כ משום דאסור לעשות כן ודאי לא כתב קרא יעו"ש, ותמה אקרא על רבינו הגרע"א ז"ל איך לא שם לבו להסוגיא דשם דשקיל וטרי איך למצוא אופן שתהי' טמאה מחמת משמשת ולא מחמת פולטת ובכבדה ביתה בחמין או בהפליטה טמאה ממילא מחמת פולטת, א"כ תיפוק ליה משום פולטת וכקושית הגמ' שם, ועוד יותר תמוה שהלא התוס' שם על אתר הרגישו מהא דפ"ח דמקואות ותרצו כנ"ל, ואיך אישתמיטתיה להגאון ז"ל על אתר כל זה

ג) ועוד דבר חדש הייתי אומר, אף אם נפרש דברי חכמים כדעת רש"י, דמשמשת כדרכה היינו שאסורה לשמש במוך, מ"מ בעיקר הדין אם הלכה כחכמים דברייתא זו, יש עוד לעיין בזה, דיש לומר עוד דדבר זה אם נשים מצוות על השחתת זרע תלוי בדין זה אם יש דין סירוס בנקבות, ומצינו פלוגתא בזה בתוספתא פ"ד דמכות בין ת"ק ור"י דר"י ס"ל דאין דין סירוס בנקבות וחכמים ס"ל דיש דין סירוס בנקבות, והרמב"ם ז"ל פט"ז מה' א"ב הי"א פסק כר"י דאין דין סירוס בנקבות, ויעו"ש בהה"מ דפסק כר"י משום דכן משמע בש"ס דילן שבת פ' שמונה שרצים, דבאשה אין דין סירוס, דמשו"ה מותרת לשתות כוס של עיקרין יעו"ש

ולפ"ז אומר אני דגם דין זה דהשחתת זרע באשה תלוי ג"כ בדין סירוס, דלמ"ד דיש דין סירוס באשה ומצווין על השחתת כלי הזרע שלה, כמו כן מצווה על השחתת הזרע כמו על כלי הזרע, משא"כ למ"ד דליכא דין סירוס