מרחשת חלק ב רצג

אמאי אסורה בשימת מוך קודם תשמיש כיון דאין כאן איסור מצד הבעל כלל

מעתה לפי דברינו בהבנת דברי הנמו"י אזדא לה ראיית הגרע"א ז"ל דדן מכח כש"כ כיון דאסורה בשימת מוך קודם תשמיש מכש"כ דאסורה לשים מוך אחר תשמיש כיון דהאיסור הוא עליה משום השחתת זרעה או זרע הבעל, אבל לפמש"כ אין ראי' כלל מקושית הנמו"י דהאיסור הוא משום לתא דידה, ואדרבה האיסור הוא הכל משום לתא דידיה שבשימת מוך קודם התשמיש הוא מוציא בידים את הזרע מרחמה על העצים ועל האבנים, אבל כל זה קודם תשמיש שהוא עושה האיסור הזה, אבל לאחר תשמיש שהוא לא הוציא כלל וממעשיו לא גרם ולא מידי ואח"כ היא עושה ומוציאה את הזרע, היא ודאי מותרת כיון שאינה מצווה על השחתת זרעה וזרע הבעל כיון שאינה במצות פו"ר וכמו שביארנו לעיל

ו) והנה הגרע"א שם בתשובתו הביא חבל ראשונים הרמב"ן הרא"ה והריטב"א ז"ל המובאים בשמ"ק כתובות (ל"ט) כולם מתנבאים בסיגנון אחד כהנמו"י ומקשים קושיתו, וע"כ הוכיח מזה דשיטתם היא ג"כ דס"ל דאשה מצווה על השחתת זרע, וא"כ מכש"כ דאסורה בשימת מוך אתרי תשמיש, אולם לפמש"כ אין ראי' כלל מדברי כולם די"ל כנ"ל בכוונת הנמו"י

ועיינתי בשמ"ק דבריהם ז"ל בפנים וראיתי דמדברי הרמב"ן והרא"ה ז"ל אין הכרח כלל לפרש קושיתם כפי הכוונה שהליט הגרע"א ז"ל בדבריהם, ויש לפרש כמו שכתבתי בביאור דבריהם, אולם מדברי הריטב"א ז"ל נראה שם בהדיא דכוונתו הוא שהיא מצווה על השחתת זרעה משום לתא דידה, מ"מ אין הכרת דס"ל להריטב"א לדינא כן, דלא כתב כן אלא לפי שיטת רש"י יעו"ש בדבריו ותמצא, ורש"י ז"ל ודאי ס"ל דהאיסור הוא משום לתא דידה כמו שנראה מדבריו בכתובות, דמשוה"ט מותרות משום סכנה ואינן כמשחיתות זרע, אלמא דהאיסור היא עליהם שמשחיתות זרען, וע"כ שפיר כתב כן הריטב"א לפי דעת רש"י אבל לדינא יש לומר דס"ל באמת דהכל הוא מצד הבעל וכמו שכתבתי

ומה שכתב שם הרמב"ן ז"ל וז"ל: ואיכא דקשיא ליה דכולהו נשי נמי מותרות דלא מיפקדי אפו"ר, ולדידי לא קשיא הא דמ"מ זרע גברייהו אסור להן להשחית וכו', אין הכוונה משום לתא דידה, אבל הכוונה ג"כ דאסורה לתת מוך קודם תשמיש, דע"י זה משחית הבעל את הזרע שלו וא"כ היא גורמת לו לעשות איסור השחתת זרעו ע"כ אסורה בשימת מוך דעוברת על לפ"ע, אבל כ"ז קודם תשמיש אבל לאתר תשמיש ודאי מותר לדברי הכל, והדבר מוכרת מצד עצמו כיון דס"ל דהיא אינה מצווה על השחתת הזרע א"כ במה ישונה דין זרע הבעל כיון שאינה באיסור זה, מ"ש זרעה שלה או של הבעל, א"ו דעיקר האיסור הוא מצד לפ"ע, א"כ אין זה אלא קודם תשמיש אבל לא אח"כ וכנ"ל

ודברי הרא"ש ז"ל המובאים בשמ"ק שם מראים ומוכיחים כן, דמקודם כתב דמ"מ אסור להם להשחית זרע האיש, ומיד אח"כ כתב דבשימת מוך אחר תשמיש אין כאן צד איסור יעו"ש, וזה פלא כיון שאסור להם להשחית זרע האיש א"כ איך מותרת בשימת מוך אתר תשמיש כיון שהיא משחתת זרע האיש, אלא ודאי דעיקר האיסור הוא מצד שגורמת להבעל שישחית זרעו ואסורה בזה משום לפ"ע, וזה ג"כ כוונת דברי הרמב"ן ז"ל וע"כ מותרת היא בשימת מוך אתר תשמיש וכנ"ל

ז) ולפי דרכנו יש לומר עוד, דגם ר"ת דס"ל דקודם תשמיש אסור גם בג' נשים משום דהוי כמטיל על העצים ועל האבנים ג"כ כוונתו הוא משום דע"י שהוא משמש על המוך הוא מוציא את הזרע שראוי להתעבר מרחם האשה וגורם בזה לעקור מצות פו"ר, אבל אין כאן איסור מצד הוצאת זרע לבטלה כיון שהוא דרך תשמיש ומזריע בפנים אין כאן איסור משום זה, והר"ז כמו באשה דלא אסורה בבדיקה משום שמזרעת בפנים במקום שדרכה להזריע כמו שכ' בתוס' דנדה שהבאתי לעיל, וה"נ באיש כיון שהוא מזריע בפנים אין כאן איסור משום הוצאת זרע מן הגוף לבטלה ורק משום ביטול ועיקור מצות פו"ר נגעו בה, וכדעת הראשונים ז"ל שהבאתי, ואין כאן מחלוקת ביניהם

ולפ"ז אזדא לה ראייתי שהבאתי לעיל לחזק דעת היש"ש, דגם בשאר נשים אין איסור בשימת מוך קודם תשמיש, דאל"כ אמאי לא מתיר ר"מ כר"א בזורה מבחוץ, כיון דבשימת מוך קודם תשמיש איכא משום השחתת זרע ואעפ"כ מתיר ר"מ משום סכנה ה"נ יתיר בזורה מבחוץ, אבל לפמש"כ דלדברי הכל בשימת מוך קודם תשמיש אין כאן איסור משום הוצאת זרע מן הגוף לבטלה, ורק משום גררא דמ"ע דפו"ר נגעו בה א"כ שפיר מתיר ר"מ דוקא בשימת מוך משום דאין כאן איסור דלא תנאף רק משום גררא דפו"ר וע"כ מותר משום סכנה, משא"כ בזורה מבחוץ דבזה איכא משום לא תנאף משום דהוי מוציא זרע מן הגוף לבטלה ממש, בזה לא התיר ר"מ משום סכנה, דמוטב שלא ישמש עמה כלל, וכמו שבארתי לעיל

היוצא מדברינו דיש לומר דלדברי הכל מותר בשימת מוך אתר תשמיש, דאין האשה מצווה על השחתת זרע, זולת מדברי רש"י ז"ל כתובות וכפי שהבין הריטב"א דעתו ז"ל, משמע דאיכא איסור על האשה משום השחתת זרע ולא משום לתא דבעל ולדידיה באמת יהי' אסור במוך אחר תשמיש ג"כ

ח) אבל לענין דינא נראה דבמוך אחר תשמיש מותר אף בשאר נשים, וכדעת ר"ת, דליכא כלל איסור על האשה משום השחתת זרע, דגם רש"י ז"ל חזר בו, דבנדה (מ"ה א') שגם שם הובאה ברייתא זו דג' נשים פירש"י כפיר"ת ז"ל שכתב בד"ה משמשות במוך וז"ל: תקנתן הוי לשמש במוך כדי שלא יתעברו יעו"ש, הרי שכתב לפרש הא דמשמשות במוך בתורת תקנה ולא בדרך היתר, והיינו כפירוש ר"ת ז"ל, וכן כתב עוד שם פתות מכאן אינה צריכה לשמש במוך דודאי לא תתעבר", הרי מבואר מדבריו דפירש משמשת כדרכה היינו אינה צריכה ולא פירש אסורה, א"כ מבואר דס"ל כר"ת ז"ל, וא"כ לדינא נראה דמותרת לשמש במוך אתר תשמיש לדברי הכל, ותמיהני על האחרונים ז"ל שלא העירו מדברי רש"י אלו שמפרש כאן כר"ת ז"ל, ובאמת גם מלבד קושית הנמו"י והראשונים ז"ל איך אפשר לומר פחות מכאן דמשמשת כדרכה היינו דאסורה, הא קטנה היא וקטנה אינה ראויה להתעבר, מלבד קושיא זו יש להקשות עוד, אם נימא דהכוונה הוא משמשת כדרכה היינו אסורה לשמש גם במוך אחר תשמיש, הא קטנה היא וקטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו, וא"כ אמאי אסורה במוך אחר תשמיש, אלא ודאי דהפירוש משמשות במוך הוא חייבות, ופחות מכאן משמשת כדרכה היינו אינה צריכה וכפי' ר"ת, או כדעת ר"י דמשמשות במוך הוא קודם תשמיש, וע"כ ג"כ אתי שפיר דפחות מכאן דמשמשת כדרכה, ואף אם נימא דהאיסור הוא משום לתא דידה והיא הא קטנה היא, מ"מ אסור קודם תשמיש משום דחשיב ספי לה בידים, דזה אסור גם בקטן כדאיתא לקמן, כיון דע"י שמושו עמה היא מפסדת זרעו או זרעה

ט) ועיין לקמן (ס"ט ב') בזנות לא חששו ובתוד"ה בזנות כתבו דבשוטה אף דנשאת לו מתהפכת ואינה רוצה להתעבר ממנו לפי שיראה שלא תוכל לסובלו, יעו"ש, ואטו ברשיעי עסקינן שתתהפך כדי שלא תתעבר, אלא ודאי דבאמת אין איסור על האשה משום השחתת זרע, ואין לומר דהתוס' לשיטתייהו דס"ל כר"ת, זה אינו הא דבר זה מוכרח שם