מרחשת חלק ב רצב

מותרות, ואף דאין לאו דוחה לאו שאני הכא באחר תשמיש כשמשמש בהיתר וכאורחיה משמש ולא עביד איסור כלל ולאחר תשמיש שפיר מותרת לשאוב את הזרע במוך משום חשש סכנה דדוחה כל האיסורים שבתורה ואין לומר דלא ישמש עמה כלל דזה אינו כיון דכשמשמש כאורחיה משמש א"כ כעת הוא מקיים מצות עונה ולאחר מכאן ידחה פקוח נפש איסור השחתת זרע וכמו שכתב הרמב"ן במילה, אבל שאר נשים דלית בהו חשש סכנה אסורות ג"כ במוך אחר תשמיש

העולה מדברינו דאם נפרש משמשות במוך הוא קודם תשמיש, אז שפיר יש לחזק דעת רש"ל ביש"ש דגם שאר נשים מותרות בהנחת מוך קודם תשמיש וכמו שנתבאר לעיל דאל"כ הי' אסור במקום סכנה ג"כ, אבל אם נפרש דהאי משמשות במוך הוא אחר תשמיש אז יש לומר ג"כ דשאר נשים אסורות גם כה"ג ואין ראי' מג' נשים: ב. א) והנה הנמוק"י כאן הקשה על פירש"י דמשמשות במוך היינו מותרות א"כ כי אמרינן פחות מכאן משמשת כדרכה היינו דאסורה לשמש במוך, ואמאי כיון שאינה מתעברת כל עיקר אין כאן השחתת זרע, והגרע"א ז"ל בתשובותיו סי' ע"א תמה על הנמו"י דדבריו צריכין ביאור דממנ"פ אם ס"ל בכוונת רש"י דהוי כמשמש על העצים והאבנים ממילא ליתא לקושיא כלל דמה בכך דאינה ראוי' להתעבר מ"מ הוי כמשמש על העצים ועל האבנים דלאו דרך תשמיש הוא וכו' ולזה העלה בכוונת הנמו"י דס"ל באמת דאין כאן משום משמש על העצים ועל האבנים והאיסור לא על הבעל דעל הבעל ליכא איסורא משום דמ"מ הוי דרך תשמיש אלא דהאיסור הוא משום לתא דידה דשימת מוך שם הוי השחתת זרע אף דמכינה ומנחת שם קודם תשמיש מ"מ מיקרי השחתת זרע והיא מצווה על השחתת זרע דידה או דהבעל וכדמשמע לשון רש"י בכתובות משום דמשחיתות זרע משמע דהאיסור בגדולות הוא משום הנשים דמשחיתות זרע, ולזה הקשה הנמו"י דהשחתת זרע שייך בזרע שראוי להתעבר ממנו אבל קודם הזמן הזה דאינה ראויה להתעבר לא שייך השחתת זרע ולפ"ז העלה לשיטת רש"י דהיא מצווה טל השחתת זרע גם במוך אחר תשמיש אסורה והנמו"י לא סתר רק בקטנה, אבל בגדולה דראויה להתעבר יש כאן משום השחתת זרע, ומכש"כ לפ"ז דשימת מוך אחר תשמיש אסור משום דמשחתת זרע והעלה שכן שיטת הרמב"ן הרא"ה והריטב"א, ועפ"ז מסיק להחמיר גם במוך אחר תשמיש דאסור

ב) ולענ"ד נראה לפרש קושית הנמו"י והראשונים על רש"י ז"ל בדרך אחר בהקדם דברי תוס' בנדה (י"ג א') שהביאו שיטת ר"ת דנשים כיון דאין מצוות על פרי' ורבי' אינן מצוות על השחתת זרע, ולאו בנות הרגשה נינהו היינו לאו בנות איסור הרגשה נינהו, והקשו לפיר"ת קשה לרי"ו ב"ב דעל שניהם הוא אומר פרו ורבו, ועוד נהי נמי דלא הופקדו על פו"ר, להשחית זרע הוקשו לאיש לכל עונשין שבתורה, ותרצו דהנשים לעולם מזריעות בפנים ושם הוא דרך להזריע אבל אנשים מזריעים מבחוץ ואין דרך להזריע שם, עכ"ל, הנה התוס' יישבו שיטת ר"ת ז"ל אבל לא דבריו ז"ל, דהוא קאתי עלה מכח שאין מצוות על פו"ר, ולפי דברי התוס' למאי הוצרך ר"ת לסברא זו משום דלא מיפקדי תיפוק ליה דלא שייך גבייהו השחתת זרע דלעולם מזריעות בפנים

ג) ונראה לי בביאור דברי התוס' והוא דודאי איסור הו"ז לבטלה אינו תלוי במצות פו"ר כלל רק זהו איסור גמור מן התורה כמו דילפינן שם ע"ב מקרא דלא תנאף ועוד מכמה כתובים יעו"ש, אלמא דאין איסור זה מקורו מכח מצות פו"ר אלא איסור אחר הוא ונשים ג"כ היו מצוות על זה, אולם דין זה דלא תנאף היא בהוצאת הזרע מגופו לבטלה שלא בדרך תשמיש, אולם בהשחתת הזרע אחר שיצא מגופו ונכנס ברחם האשה אם מותר להשחית הזרע מגוף האשה כדי שלא תתעבר זהו תלוי במצות פו"ר, דמאן דמצווה על פו"ר הוא אסור ג"כ להשתית זרע מרחם האשה משום דע"י זה לא תתעבר ועובר על מצות פו"ר, אבל אם נשים אין מצוות על מצות פו"ר ג"כ אין מצוות להשחית זרע שלהם או של הבעל כיון דאין מצוות א"כ אף שלא תתעבר מ"מ אינה עוברת בעשה כיון שאינה מצווה על זה

ובזה נבוא לבאר דברי התוס' שהקשו שפיר דנהי דאשה אינה מצווה על פו"ר, היינו דוקא בהזרע שכבר באה ברחמה אינה מצווה על השחתתו דזה נובע ממצות פו"ר, אבל מ"מ קשה איך אמרינן דלאו בנות איסור הרגשה נינהו וע"כ כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת, הא בזה היא מוציאה מגופה ממש זרע לבטלה, ואיך כתב ר"ת משום דאין מצוות על פו"ר אינן בנות איסור הרגשה אף אם היו מרגישות, הא בזה איש ואשה שוין דעל הוצאת זרע לבטלה מהגוף שזה נלמד מקרא דלא תנאף או משאר מקומות ואינו כלל מטעם מ"ע דפו"ר ובזה הוקשו הנשים לכל עונשין שבתורה, וע"ז תרצו דבלא"ה משום איסור הוצאת ז"ל מהגוף לא שייך באשה משום שהיא מזרעת בפנים ושם דרכה להזריע וע"כ שפיר אמרינן כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת משום דאין כאן לאו אצלה כלל

ד) אולם כ"ז בבדיקת ידה דלא שייך שם עיבור דאף אם לא עשתה מעשה הבדיקה לא היתה מתעברת ואין כאן איסור רק משום לא תנאף ובזה באשה לא שייך זה, וגם אם נאמר דמ"מ אחרי שמזריע בפנים מ"מ הזרע הולך לבטלה לזה כתב ר"ת דלאו בנות איסור הרגשה נינהו דאחרי שנזרע בגוף שוב אין איסור על השחתתו אלא משום פו"ר ונשים אין מצוות ע"ז, וזהו ביאור דברי ר"ת לאו בנות איסור הרגשה נינהו והבן. אבל במשמשת במוך דאם לא היתה משימה את המוך באותו מקום היתה מתעברת מבעלה ועתה בהכניסה את המוך אינה מתעברת היה שייך לומר בזה דאסור מטעם פו"ר דע"י שמשימה מוך לא תתעבר ועוברת על מ"ע דפו"ר, לזה כתב ר"ת דנשים אינן מצוות על פו"ר וע"כ גם כשמוציאה זרעה לבטלה באופן שלא תתעבר אין כאן איסור כלל אצלה וגם על השחתת זרע הבעל אינה מצווה כיון שאינה במצות פו"ר

ונחזי אנן דאף אם נאמר דאין האשה מצווה על השחתת הזרע שלה או של הבעל אבל האיש ודאי מצווה על השחתת זרעו אף שבא הוצאת זרעו מן הגוף באופן המותר, ואחרי שהוציא זרעו ברחם האשה אף אם האשה מותרת לתת מוך לשאוב הזרע משום שאינה מצווה ע"ז, אבל האיש ודאי אסור לתת מוך ברחם האשה ולשאוב את הזרע שהוציא ברחם האשה, כיון שהוא מצווה על פו"ר אסור לו להשחית זרעו אף בענין שבא הוצאתו מן הגוף כדרכו דרך תשמיש, ואסור לו אח"כ להוציא זרעו מרחמה, זה ברור

ה) ומעתה נבוא לביאור דברי הנמו"י בקושיתו על רש"י אמאי פחות מכאן אסורה לשמש הא אינה ראויה להתעבר, והיינו דס"ל דמשום לתא דבעל שמוציא זרעו לבטלה מן הגוף והוי כמטיל על העצים ועל האבנים בזה ודאי אין כאן, כיון דמ"מ הוא דרך תשמיש וכמו שכתב הגרע"א ז"ל באמת בכוונתו, אבל מ"מ יש כאן איסור ג"כ משום לתא דבעל, דע"י שהוא מטיל על המוך הר"ז כמו שהוציא הבעל בידים את הזרע הראוי להתעבר מרחם האשה והשליכו לחוץ דבזה ג"כ אסור משום לתא דפו"ר, דזרע שבא ברחם האשה שראויה להתעבר אסור להשחית, אבל הכל מצד איסור הבעל, וע"כ שפיר הקשה הנמו"י דזה תינח באשה גדולה שראויה להתעבר אבל בקטנה שאינה ראויה להתעבר א"כ גם על הבעל אין איסור להשחית זרעו שברחמה כיון דבלא"ה יהי' לבטלה ולא תתעבר ממנו א''כ