מרחשת חלק ב רפז

אמרינן בדדמי בהכרת בגדים שלא כדעת הנוב"י מהא דמחזירין אבדה לצורבא מרבנן בטב"ע והתוס' כתבו דגם ע"ה אית ליה טב"ע אלא דחשדינן למשקר אלמא דאי לאו הכי ל"ח דילמא מחמת שיודע בעצמו שאבד חפץ כזה אומר בדדמי ואינו מעלה על דעתו שמא גם אחר אבד חפץ כזה וכו' יעי"ש ושמחתי שכיוונתי להערתו זו מאבדה, ולפמש"כ זהו באמת דעת רש"י ז"ל אלא דס"ל לחלק מאבדה דעלמא לאבדה דגט דבגט יש יותר חשש של בדדמי וכמו שנת'

עוד כתב כ"ג שאפשר להכיר ע"י דימוי כתב ידו משאר מכתבים אלא שגמגם קצת בזה לפ"מ שהעלה הקצוה"ח בסי' מ"ו דדימוי חתימות אינו אלא מדרבנן, ואני באמת נבוך קצת בזה בעיקר דין זה שכ' הקצוה"ח שדימוי חתימות אינו אלא מדרבנן וע"כ לא מהני דימוי אלא בקיום שטרות דמדאורייתא עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי אבל במקום שצריך קיום מדאורייתא לא מהני דימוי החתימות ויעי"ש מה שהביא בשם הגאון שהביאו הטור סי' ס"ט, ולדידי קשה טובא שהרי מצינו דדימוי מהני גם באיסור דאורייתא כמו במקיפין בני מעים מקיפין בריאה (חולין מ"ט א') שפרש"י אם נמצאו נקובים וא"א יודעין אם מקודם שחיטה או לאחר שחיטה נוקבין נקב אחר בצדו ורואין אם מראיהן שוין כשרה הרי סומכין אנו על מראה עינינו שרואין ששניהן שוין ולא חיישינן שמא טועין אנו בדמיונות ואפי' באיסור דאורייתא כמו בטריפות, ואין לדחות דשאני טרפה משום דרוב כשרות הן וע"כ במסופקים אם נעשה הנקב קודם שחיטה או לאח"ש אף שאין במה לתלות מדאורייתא כשרה וא"א אלא מדרבנן וע"כ שפיר סומכין על דימוי הנקבים כמו בקיום שטרות, ז"א שהרי מצינו שגם בשמיטה (ד' נ"ד א') אמרו יבא ויקיף ואם מדברי הגמ' עצמם אין ראי' ששם הוא הבחינה להיפך שאם שוים החתכים טרפה דהואיל ודומין י"ל שאף החתך הראשון לאחר עיקור נעשה א"כ הדמיון הוא לאסור ואם אינם דומין אז כשרה שבראיית עינינו שאינה דומה לא יפול כל טעות אבל מדברי התוס' שם שהקשו שיביא. עוף אחר וישחוט בו את הוושט ואח"כ ישמוט את הגרגרת ויראה אם מראיהן של השמוטות שוין הרי שהקשו שע"י דימוי יש להכשיר את השמוטה אף שספק שמוטה הוי ספק בשחיטה כדאיתא שם (י' א') והר"ז ספק דאורייתא ואעפ"כ סמכינן אהך הקפה והדימוי ויעי' ברא"ש שם שזה תלוי בשינויי הגירסות לדעת הרי"ף שם הוא מחלוקת רי"ו ור"נ אם מהני הקפה כדי להכשיר אבל עכ"פ מדברי התוס' שהבאתי מוכח שמהני דימוי גם להכשיר ספק נבלה דאורייתא, וכן מוכח מהא דאמרו מקיפין בקנה ובקנה הוי ספק בשחיטה דפסוקת הגרגרת נבלה אף אם שחט שלא במקום חתך ואעפ"כ מהני הדימוי כדי להכשיר

אולם באמת יש לומר דעיקרא דהך מילתא דדימוי החתימות לא מהני בדאורייתא לא משום דחיישינן שמא טועים אנו בדמיונו ומדמין במה שאינן דומים אלא הטעם הוא משום אתרמויי אתרמי ואף שדומין החתימות מ"מ לא סמכינן ע"ז דשמא עלתה בידו לכוון את מלאכתו ולזייפו עד שיהו דומין זה לזה *) והר"ז כמו בסימנין שאין סומכין באיסור דאורייתא אם סימד"ר משום דלמא אתרמויי אתרמי וכמו שכ' שם הקצוה"ח לדמות זה לסימנין, לפ"ז לק"מ מהא דמקיפין בריאה ובבני מעים משום דקים להו לחז"ל שא"א שיתרמי שיהא הנקב של אחר שחיטה דומה להנקב של קודם שחיטה וע"כ אם דומים הם שניהם לאת"ש נעשו ומשוה"ט באמת אין מקיפין אלא באותה ערוגה בריאה ובקנה באותה חוליא דבערוגה אחרת ובחוליא אחרת אפשר שיתרמי שיהו הנקבים שוין אף שזה נעשה קודם שחיטה וזה לאח"ש ואפשר שזה כוונת ר"ת שהעתיק שם הקצוה"ח מהתשו' שמובא במרדכי שכ' וז"ל שהוא מהדברים שאין מקיפין והיינו משום שאפשר דאתרמויי אתרמי כמו מערוגה לערוגה שאין מקיפין

אבל עדיין קשה לי מהא דיו"ד סי' ק"א ס"ח שכתב המחבר קורקבן שנמצא נקוב ונתערבה אותה תרנגולת עם אחרות מדמין שומן שבקורקבן לשומן התרנגולת של מקום חבור הקורקבן ואם דומים לגמרי מכשירין האחרות הרי שאנו סומכין על הדימוי כדי להכשיר האחרות ולא אמרינן דילמא אתרמויי אתרמי ששומן הקורקבן דומה לשומן של התרנגולת זו ובאמת אין הקורקבן מתרנגולת זו אלא מאחרות, ואין לתרץ משום דכאן ג"כ מדאורייתא ברובא בטל ואין איסורו אלא מדרבנן משום דהוי חתיכה הראוי' להתכבד ובדרבנן סמכינן על הדימוי, זה אינו שהרי ע"כ מה שהביא המחבר דין זה דתערובות אף שהוא עצמו פסק דחתיכה חי' אינה חשובה ראוי' להתכבד וא"כ בלא"ה בטלה וכמו שהעיר בזה בתשו' שמש צדקה הביאו הפ"ת שם, הוא כדי להורות אף דמקום שאין רוב כגון שנתערבו חד בחד ג"כ סמכינן על הדימוי ומותרת האחרת, ומשמע שמותרת אפי' בשאי אפשר לדמות את האחרת ולהכיר שהיא אינה דומה לשומן הקורקבן כגון שניטל השומן מעל התרנגולת האחרת ואי אפשר עוד לדמות ולראות שאינן שוין אעפ"כ אנו סומכין על הדימוי הזה ומכשירין האחרת ואין אומרים דילמא איתרמויי אתרמי ומשמע דמהני דימוי גם באיסור דאורייתא, ומהא דחתיכות דומות ומכוונות יפה דס"ט וכן חתיכות מתאימות דסי' פ"ג שמקורו מגמ' דע"ז (מ' א') אין ראי' דלא אמרינן אתרמויי אתרמי משום דשם אפשר דהוי כמו סימן מובהק כמו נקב יש בצד אות פלונית שסומכין גם באיסור דאורייתא אבל מדימוי השומן לכאורה זה דומה ממש לדימוי החתימות וצ"ע לכאורה

יד) שוב כאשר עיינתי בסוף דברי הקצוה"ח שם ראיתי דלק"מ שהרי הביא שם דסמכינן על דימוי החתימות גם באיסור דאורייתא מהא דיו"ד סי' רכ"ח דמהני מה שמכיר החתימה לענין שבועה ומשמע שמהני גם ע"י דימוי ולכן יישב זה עפ"י מש"כ בטעמא דלא מהני דימוי החתימה של כ"י הלוה משום שאין מוציאין ממון ע"י סימנין משא"כ באיסור מועיל כמו דמהני סימנין להתיר איסור אשת איש והיינו שדימוי החתימות הוי סימן מובהק וע"כ מהני בכל איסורי תורה ואעפ"כ לא מהני בממון משום שאין מוציאין ממון גם בסימן מובהק וכמו שהעלה בעצמו בסי' רנ"ט סק"ב, ולפ"ז לק"מ כל מה שהקשית דבאמת דבאיסורין אפי' באיסור תורה מהני דימוי משום דהוי סימן מובהק אלא דלענין הוצאות ממון גם סימן מובהק לא מהני ובזה באמת חלק עליו הנתיבות שם וס"ל דסימנים מובהקים מועילים גם להוציא ממון ויעי' במשובב נתיבות מה שהשיב על השגתו, וארווחנא שעכ"פ גם לדעת הקצוה"ח דימוי מהני באיסורי תורה וגם באיסור א"א א"כ בנד"ד שפיר יש לסמוך על דימוי כתב ידו של האדרעססע משאר מכתבים זולת הטעם שכ' כ"ג משום דמהני סימנים אמצעים בחשש בדדמי דלפי המבואר הוי דימוי סימן מובהק דמהני אפי' בדאורייתא, אלא שבזה יש לפקפק קצת שאם ההכרה לא תהי' אלא ע"י דימוי לבד אף אם הוי כסימן מובהק הרי בזה יש לחוש לשיטת הב"י דחיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי כל שאינו מכירו בטב"ע גמורה אבל כבר כתבתי שיש לסמוך על טב"ע של האשה שמכרת כ"י של בעלה ואין בזה משום בדדמי, וגם מש"כ כ"ג להתיר מחמת דימוי וטב"ע דבדדמי כמו שכ' הרי"ף אפשר לפקפק דסימן אמצעי וטב"ע בצירוף הוי סימן מובהק *) ועוד אפשר לחלק בין בידי שמים ובין בידי אדם כמו דההיא דא"א לצמצם דבידי אדם אפשר לצמצם ולכוון שיהו החתימות דומין אבל בידי שמים א"א לצמצם ולכוון שיהו דומין אי לאו משום דבמקום אחד באין ואכ"מ, ויעי' תוס' חולין (כ"ח ב') ד"ה אפשר ותוס' בכורות (י"ז ב') ד"ה אפשר: