מרחשת חלק ב רפב

שבדק כיסי בגדו קודם שהשאיל אותו לאחר שכן הוא הרגילות ולא שבק לרגילות זאת ולא חיישינן לשכחה וסירכיה נקט ואתאי וכעין שכ' הטו"ז ביו"ד סי' ס"ט באשה שאינה זוכרת אם מלחה את הבשר קודם שבשלה אמרינן ודאי מלחה מקודם ול"ח שמא שכחה ולא מלחה משום דסירכיה נקטה ואתאי ובודאי עשתה כרגילותה ומנהגה שבכל יום, ויש להביא ראי' לדבר מגמ' דנדה (נ"ה ב') חזקת בנות ישראל בודקות את כסותן קודם הכבוס וכן במבוי חזקתו שבודק את המבוי שעת כיבוד הרי כיון שחזקתו ורגילתו לבדוק אח הבגד או את המבוי בשעת כבוס ובשעת כיבוד ל"ח שמא שכח פעם אחת ואמרינן דרגילותיה וסירכיה נקט ואתאי ויעי"ש בתוס' ד"ה שמע ואף באיסור דאורייתא סמכינן ע"ז כמו במבוי אף דהוי ס"ט ברשיה"י כמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפיה"מ שם וכן מעות שנמצאו בירושלים יעי"ש, והכ"נ דכוותה כיון דקימ"ל אדם עשוי למשמש בכיסו בכשו"ש לא שבק לרגילותו ובודאי בדק את כיסי בגדיו קידם שהשאילו לאחר והוציא משם את חפניו ול"ח לשכחה, אולם עיקר כלל זה דאדם עשוי למשמש בכיסו אינו מוסכם לכו"ע ובב"ק (קי"ח ב') מוקי לה במחלוקת ר' ישמעאל ור' עקיבא יעיש"ה וכל עיקר הכלל הזה דאדם עשוי וכו' חידש לנו ר' יצחק משום קושית הש"ס בב"מ ממעות מפוזרות הרי הם שלו הא לא ידע דנפל מיניה והוי ישל"מ וע"ז תירץ משום דאדם עשוי וכו', וכ"ז אליבא דידן דק מ"ל כאביי דיאשל"מ לא הוי יאוש אבל לרבא דס"ל הוי יאוש ול"צ לדרי"נ אדרבה לדידיה א"ש טפי שמוכיח מזה דישל"מ הוי יאוש א"כ לפ"מ שכתבתי שכל עיקר דבר זה שהוכרח רש"י ז"ל לפרש שהשואל החזיר את הכיס להמשאיל ושכח בו את הגט הוא משום דקאי אליבא דרבא א"כ ודאי לרבא שפיר יש לומר כן ששכח משום דלית ליה הא דאדם עשוי למשמש וכו', אבל לדידן דקימ"ל כדרי"צ לא חיישינן כלל לשכחה משים דאדם עשוי למשמש וכו' ואין לנו ראי' מדברי רש"י ז"ל לחוש לשאלה ולשכחה כה"ג ומשו"ה לא פרש"י ז"ל את חשש השאלה כה"ג, והרוחנו בזה בנד"ד כיון שאין לחוש לשאלה בהמכתבים שנמנאו בכיסו של ההרוג אין לנו לחוש לשכחה בבגדיו וכמו שנת'

והנה באית ג' מקונטרסו כתב כ"ג לתרץ את שיטת הב"י דס"ל דגם בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה אם סימד"ר מהסתירה בסי' קל"ב שפסק שם אם נמצא קשור בכיס ובארנקי וטבעת שחזקת כלים אלו שאינם שאולים לאחרים כשר מבואר דבגט מודה הב"י שאין לחוש לשאלה וכבר הרגיש בזה הב"ש בסי' י"ז, וכ"ג כתב בזה לתרץ לפי שיטתו דלהמסקנא דלא חיישינן לשאלה בדבר שאינו רגיל י"ל דלא חשש הב"י רק מחשש שאלה לחוד בכלים דלא מושלי משים דיקרה לפעמים אף שעפ"י רוב לא מושלי אבל שנחוש ג"כ לשכחה בכלים דל"מ דעפ"י רוב לא מושלי ועפ"י ריב ממשמשים בבגדים ואינם שוכחים הא זה לא מנינו דלמיעוטא דמיעוטא כזה שיחוש הב"י וע"כ בגט שהחשש הוא שמא השאיל ושכח אח הגט כמו שפרש"י בכלים דלא מושלי ל"ח גם לשיטת הב"י, זהו תורף דברי כ"ג

אמנם הדברים נכונים ומסתברים מאד לפי שיטת כ"ג שהחשש שאלה בגט הוא גם לדידן רק מחשש שאלה כזו שפרש"י ז"ל ביבמות שמא החזיר הכיס להמשאיל ושכח בו את הגט אבל לפ"מ שהעליתי בזה דלדידן ל"ח כלל שכחה וחשש שאלה בגט היא כפשוטו שמא השאיל כיסו לאחר והשואל קשר בו את הגט ואבד ממנו ולא משום חשש שכחה א"כ הסתירה שבדעת הב"י אינה מתורצת וחוזרת ונראה שבסי' קל"ב לא חשש לשאלה בכלים דלא מושלי

יא) ולדעתי הי' נראה לתרץ דברי הב"י והוא משום דעיקר חשש שאלה אינו מוסכם דהא זה תלוי בשני התירוצים שבגמ' על הקושיא מהא דאין מעידין

אף שיש לו סימנין בכליו דלחד לישנא הוא משום דחיישינן לשאלה ולחד תירוצא הוא דכלים היינו בחיורי וסומקי דלא הוי סימנין ולאיבעית אימא לא חיישינן לשאלה כלל והפוסקים שחששו לשאלה הוא משום דמספקא להו איזה תירוץ עיקר בגמ' ובאמת יש הרבה פוסקים דס"ל דל"ח לשאלה כלל משום דס"ל דתירוץ בתרא עיקר ואלו שחששו לשאלה הוא משום ספיקי דתרי לישנא הלכו בשל תורה אחר המחמיר, ולפ"ז בכלים דלא מושלי איך חשש הב"י לשאלה אם סימנין דרבנן הא זה ג"כ הוי ספיקא אם סימנין דאורייתא או דרבנן א"כ הוי ס"ס לקולא ספק דילמא ל"ח לשאלה אפי' בכלים דמושלי וכתי' בתרא של הש"ס ואפי' אם ת"ל דחיישינן לשאלה מ"מ הוי ספק שמא סימנין דאורייתא ואם סימד"א בכלים דלא מושלי ל"ח לשאלה וע"כ צ"ל דמה שחשש הב"י לשאלה היינו משום דהוי ס"ס במקום חזקת איסור א"א וס"ל דגם בס"ס דדינא דנין ג"כ לחזקת איסור או משום דבאיסור א"א החמירו גם בס"ס דהוי מטעם רובא ובא"א לא אזלי בתר רובא כמו במים שאל"ס ובגוסס, ולפ"ז בגט לפמש"כ התוס' דחששא דשני יוסף בן שמעון אינו אלא מדרבנן משום לעז א"כ לכאורה כיון דהוי ספקא דדינא אם יש לחוש לשאלה הוי ספד"ר ולקולא אלא דמ"מ חשו להחמיר משום דהוי סד"ר במקום חזקת איסור ולא הוי לקולא כמש"כ הש"ך ביו"ד סי' ק"י וכ"ז בחד ספקא אבל בס"ס באיד"ר אפי' במקום חזקת איסור ודאי מהני וכמו שכ' הש"ך בסי' הנ"ל דביש שלשה ספקות מהני אפי' במקום חזקת איסור משום דלא יהא הספק הראשון כודאי איסור מ"מ מהני ס"ס והכ"נ באיד"ר בשני ספקות דלא יהא הספק הראשון כודאי איסור מ"מ מהני הספק השני משום דהוי סד"ר ולקולא וע"כ בגט לא חשש הב"י לשאלה בכלים דלא מושלי משום דהוי ס"ס וכנ"ל ומתורץ היטב הסתירה הנ"ל

ובזה יש ליישב שיטת הסוברים דלא מהני סימנין אף באיסור דרבנן וכמו שהביא כ"ג את דברי האה"ע שהוכיח כן מדברי התוס' ביבמות וכן נראה באמת לשון הגמ' בב"מ כי עביד רבנן תקנתא בממונא אבל באיסורא לא עביד רבנן תקנתא משמע שלא תקנו כלל אפי' באיסור דרבנן לא מהני כיון שלא תקנו והש"ש האריך בזה בסי' ש"ז והביא ראיות דלא מהני סימנין אף בדבר שהחשש הוא מדרבנן והגאון מהר"ע ז"ל הביא ראי' דמהני סימנין באיסור דרבנן מהא דמצא חבית יין אם בא ישראל ונתן בה סימן מותרת בשתי' למוצאה יע"ש, ולפי האמור דהא דחשו בסימנין אף באיסור דרבנן היינו דוקא במקום חזקת איסור כמו הכא במקום חזקת איסור א"א אף אם עיקר החשש דרבנן משום דהוי ספק אם סימנין דרבנן או דאורייתא והוי ספקא במקום ח"א דלא מהני אפי' בדרבנן ואפי' בסד"ר דלא שייך חזקה ממש מ"מ איקבע איסורא מיהא הוי ובאיקבע איסורא ג"כ ל"א סד"ר ולקולא כמו שכ' הש"ך סי' הנ"ל משא"כ בחבית של יין דלא איקבע איסורא ואם היא של ישראל לא נאסרה מעולם שפיר מהני סימנין באיסור דרבנן משום דהוי סד"ר ולקולא: ב. א) ולפי דברינו יש להמתיק ולחזק דעת הנוב"י מהד"ק סי' ל"ד שהביא כ"ג דגם לשיטת הב"י שחושש לשאלה גם בכלים דלא מושלי אם סימנים דרבנן מ"מ באיתרע חזקת איסור א"א וחזקת חי שם לא חיישינן לשאלה בכלים דלא מושלי, וע"פ האמור הר"ז נכון בטעמא דכל עיקר שחשש הב"י בכלים דלא מושלי לשאלה משום דהוי ס"ס במקום חז"א והיכי דאיתרע חזקת איסור א"א שוב הוי ס"ס לקולא ובעובדא דידן לפ"מ שהעלה בשו"ת בית אפרים