מרחשת חלק ב רעא

רש"י ז"ל בסנהדרין (ע"ו ב') ולדעת התוס' לית בה שריפה אבל כרת איכא גם בחמותו לאחר מיתה וכן היא דעת הרמב"ם ז"ל, נלע"ד להביא ראי' לדברי התוס' והרמב"ם ז"ל מהא דריש יבמות (ב' ב') וליתני חמותו ברישא, ולדעת רש"י ז"ל שאין בחמותו לאחר מיתה כרת א"כ מאי פריך ליתני חמותו ברישא הא אפשר לומר דמשו"ה תני בתו ובת אשתו מקודם משום שאלו הוי בכרת בין מחיים בין לאח"מ ובכל אופן פוטרות צרותיהן משא"כ בחמותו שאינה פוטרת צרתה אלא בנפלה בעוד בתה בחיים אבל אם מתה בתה מקודם אינה פוטרת צרתה וכמש"כ הריב"ש בסי' שע"ד דלאחר מיתה כיון שאינה בכרת וקדושין תופסין בה אינה פוטרת צרתה וגם היא עצמה זקוקה לחליצה, א"כ משו"ה תני בתו ובת אשתו ברישא משום שבת אשתו בכל אופן פוטרת צרתה אף אם מתה אשתו וכמו שכ' רבותינו הראשונים ז"ל בפ' נושאין דדון מינה ואוקי באתרה, ואף שבחמותו לאחר מיתה ליכא כרת לדעת רש"י ז"ל מ"מ בבת אשתו לאח"מ לד"ה בשריפה שבזה ליכא חילוק כמ"ש הרמב"ן בפ' הנ"ל הביאו הרה"מ בפ' מה' איסורי ביאה ה' (ולדעת הרמב"ם ז"ל בבת אשתו לאח"מ ג"כ ליכא שריפה ותרווייהו בכרת לחוד לאח"מ) אבל לדעת רש"י ז"ל תקשה כנ"ל

וכן נראה לענ"ד מוכח מהא דאמרינן (י"ז ב') שומרת יבם שמתה מותר באמה משום שאין זיקה ופריך מאי קמ"ל ומשני דקמ"ל שדוקא לאח"מ אבל מחיים אסור משום ביטול מצות יבמין, ולדעת רש"י ז"ל דבחמותו לאח"מ ליכא אלא איסורא בעלמא אמאי לא משני דקמ"ל דדווקא לאח"מ שאף באשתו גמורה אין בחמותו לאח"מ אלא איסורא ע"כ בזיקה שאינה אלא מדרבנן לא החמירו דומיא דאמרינן לקמן (כ"ז ב') דבזיקה דרבנן לא אמרינן כל יבמה שאין אני קורא בה וכו' אבל מחיים דבאשתו גמורה איכא כרת ושריפה בחמותו וע"כ גזרו ג"כ בזיקה דליחשוב כחמות זקוקתו וכמו דאמרינן לקמן (קי"ט א') באיסור כרת חששו באיסור לאו לא חששו, והכ"נ לא גזרו יש זיקה אלא באיסור כרת ולא באיסורא בעלמא, ויעוי' לקמן שם רש"י ד"ה איסורא דאורייתא חמותו אסר רחמנא ולא פליג בין מחיים בין לאחר מיתה משמע לכאורה שאין חילוק כלל ובאמת לדעת רש"י ז"ל רב ההבדל ביניהם דמחיים איכא שריפה וכרת ולאח"מ ליכא אלא איסורא בעלמא, א"ו כדעת הרמב"ם ז"ל והתוס' דלאח"מ ג"כ איכא כרת בחמותו

ב) ולענין בת אשתו לאח"מ נראה דלכו"ע איכא כרת ולא כמו שראיתי להגאון בעל ישועות יעקב סי' ט"ו שכתב דלדעת רש"י ז"ל דבחמותו לאח"מ ליכא כרת דה"ה בבת אשתו לאח"מ, ולענ"ד זה אינו דלקמן (כ"ב ב') מקשה ואימא פרט לאחותו מאנוסה ההיא לא מצית אמרת מדרבא דרבא רמי ערות בת בנך וכו' לא תגלה בת בנה דידה ובת בתה דידה שרי' וכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה וכו' הא כיצד כאן באונסין כאן בנשואין, יעו"ש ואם איתא שיש לחלק בין מחיים לאח"מ בבת אשתו א"כ איך מוכיח מכאן שגם בתו מן האונסין אסורה הא יש לומר שגם בתו ג"כ דוקא מן הנשואין אלא שהחילוק הוא שבתו אסורה לו אף לאחר מיתת אשתו משא"כ בת אשתו שאינה אסורה אלא מחיים אבל לא לאח"מ ורבא עצמו הא אמר לקמן חמותו לאח"מ איכא בינייהו, א"ו מוכח דבבת אשתו ליכא חילוק כלל וכו"ע מודו דאיכא כרת בבת אשתו לאח"מ, ויעויין לקמן (ט' ב') בתוס' ד"ה בתו שכ' צ"ל ששניהם אנוסות דאלא"ה לשמעון תרווייהו אסורות אחת משום בתו ואחת משום בת אחותו וכ"כ רש"י ז"ל שם שחזר שמעון ואנסתו, ואם נאמר שבת אשתו לאח"מ מותרת א"כ שפיר משכחת לה גם אם נשאה שמעון אח"כ שאסורה לזה ומותרת לזה א"ו דבבת אשתו לכו"ע לאח"מ אסורה מקרא דלא תגלה, וכן מוכח עוד ממה שהוצרך רש"י (במשנתינו ב' א') לפרש בתו מאנוסתו דאלא"ה היינו בת אשתו ואם נאמר דליכא כרת בבת אשתו אלא בחיי אשתו א"כ הי' יכול לומר גם. בתו מנשואתו אלא שבבתו איכא כרת גם לאח"מ אשתו וע"כ נקט בתו לבד משום דמיירי לאח"מ דמשום בת אשתו ליכא כאן א"ו מוכח כנ"ל וזה ברור לענ"ד

ג) ושמעתי מי שנסתפק אם יש איסור ערוה בבת אשתו שנולדה מאחר אחר שנתגרשה אמה מבעלה הראשון כיון שבשעה שהיתה אשתו לא היתה הבת בעולם כלל ובשעה שנולדה כבר נתגרשה אמה מקודם ולא היתה אשתו כלל, ואם כי לדעתי הדבר פשוט לאיסור שיש בה איסור ערוה וחיוב שריפה כי התורה סתמא אמרה ערות אשה ובתה לא תגלה ולא חלקה כלל בזה, ומאין נקח לחלק בזה מסברא, ישתקע הדבר ולא יאמר, אך כדי שלא ליתן פ"פ לבע"ד לחלוק אביא בזה איזה ראיות אשר יתנו עידיהן ויצדקו, הא' מגמ' דמכות (ט"ז א') דלא משכחת לה בטלו באונס שגירש ואם נאמר דבת אשתו שנולדה לאח"ג מותרת א"כ משכחת לה בטלו באונס שגירש והיינו שגירש את האנוסה ואח"כ נתעברה מאחר וילדה בת והלך האונס ונשא בתה דשוב נאסרה עליו האנוסה משום חמותו והו"ל בטלו ואף אם תמות בתה ג"כ אסורה עליו חמותו אפי' לדעת רש"י ז"ל דחמותו לאח"מ איסורא דאורייתא מיהא איכא, א"ו שבת אשתו שנולדה לאח"ג אסורה משום בת אשתו וע"כ אי אפשר לאשכוחי כה"ג שנשא בתה משום שא"ק תופסין בה דהו"ל בת אשתו ולא נאסרה עליו האנוסה משום חמותו, הב' נראה לי להביא עוד ראי' לזה מגמ' יבמות (מ"ב א') רבא אמר גזירה שמא ישא אחותו מאביו וייבם אשת אחיו מאמו ויוציא את אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק יעי"ש הרי שפרט רבא כל החששות והתקלות שאפשר לצאת מנשואין תוך ג' חדשי הבחנה וכולן אינן אלא חשש איסור כרת וחייבי לאוין ואין בהם חשש איסור מיתת בי"ד, ואם נאמר דבת אשתו שנולדה לאח"כ מותרת אמאי לא חשב רבא תקלה יותר גדולה תקלת איסור שריפה שאם לא תמתין ג"ח ותנשא לאחר ותלד בת שאז הבעל הראשון ישא את בתה משום שסבור שהיא בתה של האחרון והו"ל בת אשתו לאח"ג ומותרת לו ובאמת היא בתו של הראשון והו"ל הראשון נושא את בתו שהוא איסור שריפה א"ו שבת אשתו שנולדה לאח"כ ג"כ אסורה לו וע"כ א"א לו לישא את בתה שנולדה מהאחרון משום בת אשתו

ועוד בה שלישי' מהא שהבאתי למעלה דרבא רמי ערות בת בנך וכו' לא תגלה הא בת בנה דידה ובת בתה דידה שרי וכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה וכו' הא כיצד כאן באונסין כאן בנשואין ע"כ ואם איתא דנולדה לאח"כ שריא א"כ מאי מוכיח דבתו מן האונסין אסורה הא י"ל דצריך קרא לאסור בת בנו ובת בתו בשנולדו לאחמ"כ לאחר גירושי אשתו דמשום בת אשתו ליכא כיון שנולדו לאחר גירושין אבל משום בת בתו ובת בנו איכא כיון שממנו נתעברה אשתו ולעולם דוקא מאשתו הנשואה א"ו דבת אשתו לעולם אסורה וא"צ לאסור משום בתו, והדברים ברורים לענ"ד

סימן ה. בעז"ה ווילנא ב' לך תרצ"ג. הוד כבוד ידידי הרב הגאון המפורסם חריף ובקי בכל חד''ת וכו' מורש"א שליט"א

א) אד"ש מעכ"ת מכתבו ע"י גיסו ידידי הרה"ג מוהרש"פ שליט"א קבלתי, מפני טרדת ימי הרחמים והסליחות וטרדת החג לא הי' סיפוק בידי לעיין בדבר שאלתו