מרחשת חלק ב רסח

הראשונה ע"כ בפנוי' מיירי א"כ דוחק הוא לומר דמאי דתני מותר בקרובות שני' מיירי באשתו וגיסו וסיפא שאם מתה הראשונה מיירי בפנוי' דמשמע דבחד גוונא מיירי, וע"כ לא ניחא להו להתוס' לומר שמזה דייק דמיירי באשתו וגיסו והוכרחו לבקש ולמצוא ריוח והצלה לסוגיין ממקום אתר, מיהו אין זה דיוק כיון שבין כך ובין כך אתה צריך לומר שרישא מיירי באשתו וגיסו לפי שיטת הש"ס וע"כ הרישא והסיפא לאו בחדא גוונא מיירי א"כ נאמר באמת שזהו שדחקו להש"ס לאוקמי מתניתין בתרי גווני והיינו ממאי דתני במתניתין שמותר בקרובות שני' וכאמור

ומעתה הרווחנו עוד קצת ראי' לפי דברינו מהוכחת הגמ' דמיירי באשתו וגיסו לדעת הב"ח והפרישה והב"ש דגם בבא בטעות ובשוגג גם כן אסור בקרובותיה משום איסורא דנטען וכמו שנתבאר

ז) וכן נראה עוד ראי' שכל שנשאת לאיש אתר שוב מותר בקרובת אנוסתו מהא דאמרינן לקמן (צ"ה ב') ל"ש באשתו וגיסו ל"ש ארוסתו וגיסו אשת גיסו אסירא ואשתו שריא, ולפי דעת הרמב"ן דכל שאמרינן כנס לא יוציא הוא דוקא בכנס ממש אבל בקדש לחוד לא יכנוס ולפ"ד גם בשכנס ולבסוף סרח עם קרובותיה אינו מותר באשתו אלא משום דכנס לא יוציא, ולפ"ז בשקדש לחוד נאסרת אשתו עליו משום דקימ"ל דלא יכנוס א"כ אמאי מותרת ארוסתו הא הוי אחות אנוסתו לפמש"כ הב"ש שגם בטעות נאסרת עליו, א"ו שכל שנשאת האנוסה לאיש אין הנטען אסור בקרובותיה וכמש"כ לעיל הטעם משום שהבעל יקפיד עליה

מיהו יש לפקפק קצת בזה שא"כ אמאי הוצרך הש"ס לקמן (צ"ז א') להעמיד משנתינו דנושאין על האנוסה ועל המפותה שמיירי לאחר מיתה ואמאי לא מוקי לה כגון שנשאת האנוסה והמפותה לאיש דתו ליכא חשש ומדלא מוקי ליה הכי משמע לכאורה דמחיים בכל אופן אסור באחותה אפי' בנשאת, מיהו אין זה דיוק שהש"ס תד מתרי ותלת טעמי נקט וה"ה דהוי מצי לתרץ בשנשאת ונקט לאחר מיתה להורות לנו שכל היכא שליכא חשש זנות ועצת זימה לא אסרו חכמים ולא אמרינן לא פלוג רבנן, וממילא משום זה ג"כ היכי שנשאת לאחר דג"כ אין תשש זנות משום שבעלה יקפיד עליה שוב מותר בהן גם מחיים

ובזה יהי' ניחא דברי רש"י ז"ל במשנה שם ד"ה נושאין שכתב וז"ל: לאחר שאנס ופתה את האשה מותר לישא בתה ואחותה ואמה עכ"ל, ולכאורה תמוה מה ערב רש"י ז"ל אחותה בכאן שהרי משנתינו מוקמי לה בלאחר מיתה ובאחותה אין שייך לשנות שנושאין על המפותה שלאחר מיתה גם בנשואה ג"כ מותר באחותה דמתה אשתו מותר באחותה וא"כ מאי איריא פתה אפי' נשא נמי וא"כ רש"י ז"ל דנקט אחותה ע"כ במחיים מיירי והא זה באמת אסור משום נטען, א"ו דרש"י ז"ל מיירי באופן שכבר נשאת האנוסה והמפותה לאחר שאז מותר באחותה אפי' בחייה, והגמר' דנקט לאחר מיתה חדא מתרי ותלת טעמי נקט וכמש"כ

*) ח): שוב ראיתי שדבר זה מתבאר מתוספתא דמכלתין פ"ד דתני התם הנטען מאשת איש וכו' הר"ז לא יכנוס הנטען מן האשה הר"ז לא ישא אמה בתה ואחותה אם כנס לא יוציא גר עכו"ם ועבד וכו' ישראל הבא על השפחה וכו' חכם שאסר וכו' וכו' וכולן שנישאו לאחרים ומתו מותרת לינשא להן וכו' יעי"ש והא האי וכולן קאי גם על הנטען על האשה שאסור באמה ובתה וכו' וע"כ האי שנשאו לאחרים הכוונה שנשאת הנטענת לאתר שמותרת אמה וכו' לינשא להנטען, שא"א לומר שהפירוש הוא שנשאו אמה ובתה לאחרים ומתו בעליהם שמותרות להנטען שזה דבר שאין לו שחר וכי משום שנשאו לאחרים ומתו תהי' מותרת להנטען דמ"מ עכשיו שהוא נושא אותן אולי משום עצת זימה ביניהם כדי שתהא אחותה הנטענת רגילה ושכיחא אצלו, א"ו שהכוונה היא היינו שהנטענת נשאת לאחרים שבזה כיון שבשעה שנשאת לאחר הותרו אמה וכו' להנטען משום דליכא תשש עצת זמה משום שהבעל יקפיד וקמ"ל רבותא שאפי' מת אח"כ בעל הנטענת אף שאין לה עוד בעל לשמרה מ"מ כיון שאפסקיה אתר והותרו אמה וכו' להנשא לו אינן נאסרות עוד אפי' לאתר מיתת בעל הנטענת והר"ז מבואר כמו שכתבתי

ט) ובמה שהבאתי למעלה ראי' מהא דמלמדין אותה שתמאן ומותר באחותה להטו"ז דבבא בשוגג או בטעות אינו אסור בקרובותיה ראיתי כעת שיש לדחות עוד שכיון שאיסור קרובות מפותתו אינו אלא מדרבנן א"כ במקום מנוה אפשר שלא גזרו, ובפרט כיון שעיקר האיסור הוא משום תשש עצת זמה א"כ בנפלה לפניו לייבום לא מוכת מילתא כלל דמשום עצת זמה שביניהם הוא נושא אחותה רק משום מצות ייבום דרמיא קמיה הוא מייבמה כדת וכמ"ש לחלק כה"ג לעיל

ונראה לכאורה ראי' לזה דבמקום מצוה לא גזרו מהא דמכות (ט"ז א') דלא משכחת לה באונס שגירש בטלה ולא בטלה, ולכאורה הא משכחת לה כגון שבא על אחות גרושתו שנאסרה עליו האנוסה שגרשה משום אחות מפותתו, ואף שאין איסורה אלא מדרבנן מ"מ כיון שאסור סוף כ"ס להחזירה יהי' מחמת איזה סבה שתהי' וחכמים לא יתנוהו לקחתה א"כ הרי בטל עשה דולו תהי' לאשה וחייב מלקות, וכאן לא שייך להקשות דקם ליה בדרבה מיניה דהא בבא על אחות אשה ליכא אלא כרת ואינו פוטר ממלקות, א"ו מוכת מכאן דבמקום מצוה לא גזרו לאסור עליו קרובת מפותתו ומותר להחזירה

מיהו יש לדחות לכאורה לפמש"כ התו"י בכתובות (מ' א') בטעמא דחיי"ל שאינו רשאי לקחתה ולא אמרינן א"ע ודחי ל"ת הוא משום שהאיסור הוא גם עליה והעשה דולו תהי' לאשה הוא רק עליו וליתא גבה עשה דלידתי ל"ת יעי"ש, והשתא י"ל דאיסור קרובותיה בנטען על האשה אינו אלא על הנטען לבד דמשום תשש של עצת זמה שבינו לבין מפותתו אסרו חכמים עליו וסכלו עצתו והפרו מחשבת ערומים אבל על אחות הנטענת ליכא איסורא להנשא להנטען שהיא לא עבדא איסורא ולא קנסו רבנן, ולפ"ז במקום עשה ולו תהי' לאשה נהי שאסורה עליו אחות הנטענת מ"מ ליתי עשה דולו תהי' לאשה וידחה איסורא דאחות הנטענת דלא גרע איסור זה דרבנן מאיסור דאורייתא שהי' נדתה אי לאו דגבה איכא איסורא, משא"כ בייבום כיון דאיכא איסורא הר"ז אסור לייבמה שהר"ז דומה לתיי"ל ושניות *) ויש להמתיק עוד מה שמתרץ הש"ס לאתר מיתה והוא, שזה שכתבתי שאם נשאת לבעל מותר הנטען בקרובותיה תלוי בתרי לישני דהש"ס לעיל (כ"ו א') שמחלק בין הא שהוא אסור בקרובותי' והיא מותרת בקרוביו משום דנשי לגבי נשי שכיחן גברי גבי גברי לא שכיחן א"נ נשי דלא אסרן שכיבתן וכו' לא קפדי גברי דאסרי שכיבתן וכו' קפדי ולפ"ז בנשאת הנטענת לבעל ללישנא משום דאסרן קפדי הכ"נ כיון שנשאת לבעל ותאסור שכיבתה לבעל קפדי וליכא למיחש, אבל ללישנא משום דנשי שכיחן יש לאסור אפי' בנשאת דמ"מ שכיחן אהדדי, ולפ"ז יש לומר שהש"ס שמתרץ לאתר מיתה משום שרונה לתרץ אפי' להאי לישנא דנשי שכיחן אהדדי דלא מהני מה שנשאת, אבל רש"י ז"ל ס"ל לדינא כלישנא בתרא דבד"ס הלכה כדברי המיקל וע"כ פירש גם באחותה ואפילו מחיים והיינו בשנשאת הנטענת לבעל דקפיד הבעל, וזה נכון וסוגיא דגמ' כלישנא בתרא כמו שכת' מהא דד' ל"ג ב' ומהא דאזיל אשתו וגיסו וכו':