מרחשת חלק ב רסז

ותמה אני עליו שלא ראה דברי הרשב"א ז"ל בחידושיו ליבמות כאן שכתב בהדיא שלא כדבריו שגם הרשב"א ז"ל הקשה כן מדוע לא אסר עליו אשתו משום קרובות הנטענת וחי' משום דכיון דקימ"ל אם כנס לא יוציא מכש"כ באשתו שנשאת אליו בהיתר יעי"ש, הרי מפורש שאשתו מותרת עליו אפי' בחיי חמותו ואינה אסורה משום קרובת הנטענת כיון דכנס לא יוציא וע"כ מה שכתב הרמ"א שכופין לגרש אח אשתו הוא דוקא ברגילה אצלו תמיד וכמו שכ' המל"מ בפי"א מה' א"ב שהבאתי למעלה יעי"ש בארוכה

ד) וראי' לדעת הרשב"א נלע"ד מהא דלעיל (ל"ג ב') שנים שקדשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו של זה בזה וכו' ואמרינן עלה בגמ' החליפו מידי ברשיעי עסקינן וכו' תני הוחלפו הכ"נ מסתברא דקתני סיפא אם היו קטנות שאינן ראויות לילד מחזירין אותן מיד ואי במזיד מי שריין הא לא קשיא פיתוי קטנה אונס הוא ואונס בישראל מישרא שרי יעי"ש *), ואם איתא שכל שבא עליה בשעה שהיתה ערוה חמור יותר וכופין אותו לגרש אשתו א"כ מאי משני דפתוי קטנה אונס היא הא מ"מ תהא אסורה עליו משום קרובת אנוסתו דהא במשנתינו תנן ואם היו אחיות משום אחות אשה וא"כ באחיות עסקינן ובאחיות הא אסור משום קרובת אנוסתו, אלא ודאי כל שנשא אשתו בהיתר אין אשתו נאסרת עליו כלל אפי' בא על קרובותיה אח"כ, ואין לדחות משום דכיון דפתוי קטנה אונס הוא ע"כ חשוב כמו בטעות ושוגג שאינו אסור בקרובותיה זה אינו שכבר הוכחתי מדברי התוס' לקמן (צ"ז א') שאפי' בבא עליה באונס כיון שהוא בא במזיד וברצון קרובותיה נאסרות עליו וכן מצאתי כעת להמל"מ פ' הנ"ל שכתב כן שכל שהוא עשה ברצון ובמזיד אסורה עליו קרובת אנוסתו, וזו לכאורה ראי' ברורה

ה) מיהו לפי סברת הרשב"א ז"ל הא דלא אסר רב יהודא עליו אשתו בעבד איסורא בחמותו משום דקימ"ל אם כנס לא יוציא, וכן מצאתי כעת להרמב"ן בחי' שם שכתב ג"כ כן, ומכש"כ כשכנס אשתו בהיתר א"כ האי ק"ו ק"ו פריכא הוא לפי שיטת הרמב"ן ז"ל עצמו הביאו הב"י סי' י' וידא דבכל מקום שאמרו כנס לא יוציא היינו דוקא בכנס אבל בקדש לבד אמרינן שלא יכנוס והוא מהירושלמי לפי גירסת הרמב"ן ז"ל, לפ"ז בשנים שהחליפו זה בזה דשם עדיין לא היו אלא קדושין לבד דהא בשעת כניסתן לחופה החליפו זה בזה ולא הי' בזה כניסה וא"כ אמאי אמרינן שמותרין היו בנשותיהן לכנוס הא הוי נטען על אחותה דאמרינן לא יכנוס אפי' היכי שקדש, וכיון שהרמב"ן והרשב"א אתו עלה הא דלא. אסר אשתו עליו משום דאם כנס לא יוציא וא"כ בקדש דקימ"ל שלא יכנוס נאסרה אשתו עליו

ולולא סברת הרמב"ן ז"ל עצמו דהטעם שלא אסרה עליו אשתו הוא משום שכנס לא יוציא הייתי אומר דהיינו טעמא שלא נאסרה אשתו עליו הוא משום דהא דהנטען באשה אסור בקרובותיה הוא משום דחיישינן דעצת זימה ביניהם וכמו שכ' רש"י סו"פ כיצד וכן כתב הריטב"א שם א"כ אין זה אלא בנטען ואח"כ קידש דאמרינן דמוכח מילתא מדמקדש אחותה של הנטענת שרוצה שתהא רגילה ושכיחא אצלו אבל בקדש אשה ואח"כ סרח עם אחותה לא אסרינן לו לכנוס דלא מוכח כלל דמשום עצת זימה הוא כונס אחותה רק משום שהיא ארוסתו מקודם, וע"כ הוא כונסה כעת לחופה כד"ח, אולם מדברי הרמב"ן ז"ל עצמו דלא אתי עלה אלא מכח ק"ו שאם כנס לא יוציא א"כ כיון דבקדש לבד לא אמרינן שיכנוס קשיא מהא דשנים שהחליפו אמאי שרינן להו לכנוס ולהרשב"א ז"ל לא קשיא שהרי לפי גירסתו בירושלמי באמת גם בקדש מותר לכנוס ושפיר תירץ כנ"ל ועי' בב"י שם מה שהביא לתשו' הרשב"א ז"ל וכן בחי' הרשב"א סו"פ כיצד שהביא ג"כ הירושלמי גירסתו וגירסת הרמב"ן ז"ל

ולזה נראה דהיינו טעמא דשם בשנים שהחליפו זה בזה מותרים כ"א באחות אנוסתו כיון דהוי כל אחת אשת איש וגברי אסרי שכיבתן אהדדי כדאמרינן לעיל (כ"ו א') א"כ נהי דעתה מזידים היו ונתרצו להחליף זה בזה הא מ"מ כיון דכללא הוא דגברי קפדי אהדדי משום דאסרי שכיבתן אהדדי משו"ה מותר התם כל אחד באשתו שהיא אחות אנוסתו משום שאנוסתו הוי אשת איש ובעלה משמרה ויקפיד על שכיבת אחר עמה וע"כ אין אסורה אחותה עליו

ולפ"ז יוצא לנו דין חדש שזה דאמרינן דהנטען על האשה אסור באחותה היינו דוקא בשלא נשאת הנטענת לאיש אחר אבל בשנשאת לאיש אחר הנטען מותר באחותה משום דבעלה של הנטענת יקפיד עליה ומשמרה שלא תזנה עם אחר

ו) ואם כנים אנו בזה שחדשנו שהיכא שנשאת האנוסה לאיש שוב אין הנטען אסור בקרובותיה משום שבעל האנוסה יקפיד עליה יש ליישב בזה קושית התוס' שנתקשו טובא בסוגיין שתפס הש"ס בפשיטות אע"ג דאזיל אשתו וגיסו וכו' דמנא משמע ליה דמתנתין מיירי בשאזיל אשתו וגיסו ויעי"ש מה שטרחו טובא בזה למצוא רמז רמיזה במתניתין ולא עלה בידם, ועפ"י האמור יש לומר שהש"ס מדייק ממשנתינו דע"כ מיירי באשתו וגיסו מהא דתני ומותר בקרובות שני' והיינו משום שנושאים על האנוסה ועל המפותה וכמו שכ' רש"י ז"ל, והא קימ"ל הנטען על האשה אסור באחותה וכמו שהקשה הב"ש שאף בטעות אסור באחותה, ודוחק לומר כמו שכתבנו למעלה דמה דתני מותר בקרובות שני' היינו לאחר מיתה כמו שכתב הב"ש דבאמת משמעות המשנה מורה דבחיים מיירי מדקתני אח"כ אם מתה ראשונה מותר בשני' משמע דרישא דתני מותר בקרובות שני' אפי' במחיים מדלא קתני בה ג"כ ואם מחה שני' כמו דתני בסיפא משום זה ס"ל להש"ס דמשו"ה מותר בקרובות שני' היינו משום שהשני' יש לה בעל, וע"כ אין לאסור אותו בקרובותיה משום שבעלה יקפיד עליה וכיון דמיירי שהשני' יש לה בעל א"כ איך נשא אותה וע"כ דאזיל בעלה שהוא גיסו למדינת הים ושפיר אמר אע"ג דאזיל אשתו וגיסו וכנ"ל

ואפשר לומר דמשו"ה לא ניחא להו להתוס' לפרש כן הוכחת הגמ' דמיירי באשתו וגיסו וכנ"ל משום דבסמוך ד"ה אשת גיסו כתבו דהא דקתני מתניתין אם מחה ראשונה מותר בשני' ההיא לאו באזיל אשתו וגיסו מיירי דכיון שאסורה אגיסו לדידיה נמי תאסר אלא בפנוי' מיירי, הרי אף שרישא דמתניתין מיירי באזיל אשתו וגיסו מ"מ סיפא מתה הראשונה *) וקצת יש לדקדק מה שמביא ראי' שמיירי בשוגג מהא דהיו קטנות ואח"כ מהא דמפרישין אותן ג' חדשים שמא מעוברות הן ואמאי לא הביא מקודם מהא דמפרישין אותם שזה נשנה קודם במשנתינו, ואפשר משום דבאמת יש לדחות הראי' מהא דמפרישין אותן שמא מעוברות הן טעמא דמעוברות הא לאו מעוברות שריין דיש לומר דמיירי בקטנות בת י"א ויום אחד דמסקינן לעיל שמא תתעבר ושמא תמות ויכולה להתעבר, ושפיר מפרישין אותם ולאו בגדולות ממש קאי, ואף דאמרינן דבנים הר"ה כסימנים, מ"מ בזה גופא תהי' נבחנת שאם מעוברת היא תהיה באמת אסורה לעולם משום שזינתה ברצון כיון דגדולה היא דבנים הרי הם כסימנים ופתויה לאו אונס הוי ואם אינה מעוברת הו"ל עדיין קטנה ומותרת דפתוי אונס, ויעי' ריטב"א (ק' ב') דמקשה כה"ג, ולזה י"ל דבמכוון הביא מקודם הסיפא להורות שהסיפא מיירי בקטנות וע"כ ממילא הרישא מיירי בגדולות וע"כ פריך מקודם מהסיפא כדי להורות שהרישא מיירי בגדולות, ודו"ק: