מרחשת חלק ב רסו

נטען וע"כ מפרש הא דתני מותר בקרובותיה היינו דוקא לאתר מיתה ובזה לא משכחת לה שיהא מותר אלא בבתה דבאמה לא משכחת לה שיהא מותר בה שהרי אסורה ג"כ משום שהיא אמו של אשתו כיון דאחיות הן, ואף אם נאמר דמיירי שאינן אחיות מן האם ואמה של אחות אשתו נשאת לאביה של אשתו וילדה את אחותה הא מ"מ לדעת ה"ג אסור אדם באשת חמיו וא"כ אמה של זו אסורה לו משום אשת אביה של אשתו וס"ל לרש"י ג"כ כדעת הבה"ג וא"כ לא מצי מיירי באמה, ובאחותה בלא"ה לא מצי קאי כיון דהא דמותר אינו אלא אחר מיתה ובלאחר מיתה גם באשתו גמורה מותר באחותה וע"כ פירש רש"י ז"ל לישא בתה דמותר לישא אותה אחר מיתה וזה לענ"ד נכון בכוונת רש"י ז"ל

ומזה תראה ותוכח שלא כדעת הנוב"י מהד"ק אה"ע סי' כ"ו שחידש שאשת חמיו לאחר מיתה מותר אפי' לדעת הבה"ג כיון דקליש איסוריה לא גזרו בה רבנן כמו דאמרינן לקמן (צ"ח ב') לענין גר, ומדברי רש"י ז"ל כאן שלא פירש ג"כ באמה ע"כ מוכח דס"ל דחמותו לאח"מ ג"כ אסור וכמו שנתבאר, וכן נראה לי ראי' מדברי רש"י ז"ל למעלה (מ' ב') ואסור באמה ובאחותה בזמן שהיא קיימת ופירש"י אאחותה קאי ולא אשאר עריות, מבואר דחמותו לאחר מיתה אף באם חלוצתו אף שעיקרו אינו אלא מדרבנן כמו שפירש"י שם במשנה אסור בקרובותיה הרי אף במקום שמדרבנן אסיר מ"מ גזרו גם אחמותו לאחר מיתה, וכן מוכח מהא דלעיל (י"ז ב') שומרת יבם שמתה מותר באמה אלמא קסבר אין זיקה וכו' ואם נאמר דבאיסור דרבנן חמותו לאתר מיתה לא גזרו רבנן א"כ אפי' סבר יש זיקה ג"כ מותר באמה כיון שמתה בתה דהא זיקה דרבנן כמו שכתב הרשב"א ז"ל בחי' ליבמות (ע"ט ב') ולאחר מיתה לא גזרו רבנן, א"ו שאין חילוק בזה דאפי' באיסור דרבנן ג"כ גזרו אפי' לאח"מ, וא"כ הכ"נ באשת חמיו שאסרו משום מראית עין גזרו אפי' לאחר מיתה, וראיית הנו"ב מהא דגר דלקמן (צ"ת ב') הנ"ל כבר דחה הגאון רע"א ז"ל בתשו' החדשות מהד"ת סי' ס"ת שאין ראי' שגר שאני לפמש"כ רש"י ז"ל בסנהדרין שהטעם שגר אסור בחמותו למ"ד אח"מ בשריפה משום דכיון דאיכא מיתת ב"ד ב"נ מוזהר עליה וע"כ בגר יש כאן משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, משא"כ לר"ע דליכא מיתת ב"ד בחמותו לאח"מ וממילא אין ב"נ מוזהר עליה וליכא בגר משום שמא יאמרו וע"כ לא גזרו רבנן, אבל באשת חמיו כיון דמ"מ איכא איסור דאורייתא בחמותו לאחר מיתה גם באשת חמיו גזרו רבנן אפי' לאח"מ: ב. עוד בענין הנ"ל

א) ובעיקר הענין אם הקרובות נאסרות עליו בבא על אשה בשוגג או בטעות לכאורה הסברא נותנת כדעת הטו"ז שמותר בקרובותיה שכיון שבשוגג ובטעות הי' אינו חשוד שיזנה עמה כיון שבא עליה בשגגה, וצ"ל דסברת הב"ח והפרישה לאסור אפי' בשוגג הוא כיון שבא עליה והי' עמה בקרוב בשר גייסי אהדדי ויש לחוש שיתפתה ותתפתה לזנות עמו גם במזיד, וכן מורה לשון הב"ש באה"ע סי' ט"ו ס"ק כ"א אבל סברא זו מופרכת לכאורה שא"כ אמאי אמרינן לקמן (ק"ת א') שהממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה, ואמאי מותר כיון שהי' עמה ותי' עמה כמה שנים וגייסי אהדדי איך מותר בקרובותיה ניחוש שמא תתפתה עמו אח"כ א"ו כיון שאין חשוד לזנות עמה לא חיישינן לזה, ואין לדחות דשם ג"כ מאי דמותר בקרובותיה הוא לאח"מ ולא מחיים וכמו דמוקמינן הא דלעיל לדעת הב"ח והפרישה דמאי דתני מותר בקרובותיה היינו לאח"מ, זה אינו דהא תנן החם (ק"ט א') שני אחין נשואין שתי אחיות מת בעלה של גדולה מלמדין את הקטנה שתמאן וכו' ומאי מהני מיאון דמ"מ יהי' אסור באחותה משום גררא דנטען א"ו כל שלא הי' דרך זנות במזיד אין חשש שתזנה עמו

מיהו יש לחלק דבשוגג או בטעות אף שתחלתו הי' ע"י שגגה וטעות מ"מ אח"כ אפשר שערב עליהם הדבר ועצת זמה היתה ביניהם שזה ישא אחותה כדי שתהא רגילה ושכיחא אצלו וכמו שכתב רש"י ז"ל (ד' כ"ו א') הטעם משום חשש עצת זמה וע"כ גם בשוגג אסור משא"כ בממאנת שהרי רואין אנו שאינה תפצה בו והיא ממאנת והולכת לה ממנו א"כ אין לחוש שמא עצת זמה ביניהם שזו מנין לנו להעלות על הדעת לחוש לזה, ואולי בסברא זו יש ליישב קושית התוס' (שהביאנו למעלה) לקמן (צ"ז א') הא דלא פריך מברייתא דאנס אשה מותר לישא בתה, ולפי האמור י"ל דהא דנטען מן האשה אסור בקרובותיה היינו דוקא בשבא עליה ברצון שאז כשנושא קרובותיה חיישינן שמא עצת זמה ביניהם אבל בשאנסה שלא ברצונה וא"כ חזינן שאינה חפצה בו ומאיס עליה אין לנו לחוש לעצת זמה שזו מהיכי תיתי וא"כ לק"מ קושית התוס', דדוקא ממשנתינו דנושאין דקתני נושאין על האנוסה ועל המפותה דמפותה ג"כ מותר בקרובותיה פריך שפיר מהא דנטען, אבל מהא דאנס אשה דתני רק אונס בזה באמת אין כאן איסור דנטען כלל כיון שבאונס בא עליה אין לחוש לעצת זמה וליכא איסור דנטען, כן הי' נראה לכאורה לולא דברי התוס' שנראה דפשיטא להו שגם באונס ג"כ אסור בקרובותיה ומאן ספון לחלוק עליהם בזה, א"כ לפ"ד התוס' קמה ונצבה ראייתי מהא דמלמדין אותה שתמאן ומותר באחותה דבשוגג או בטעות לית בה איסורא דנטען דאל"כ הי' אסור באחותה כיון שבא עליה מקודם

ב) אולם יש לדחות שאפשר לומר לפי המבואר באה"ע סי' ט"ו שאף שאסור בקרובות אנוסתו מ"מ אם כנס לא יוציא יעי"ש בשם הנמ"י שכן היא בתוספתא א"כ בנפלה לפניו לייבום ונעשית זקוקתו ואשה הקנו לו מן השמים ממילא הו"ל ככנס שלא יוציא וע"כ אינה אסורה לו עוד משום אחות אנוסתו, מיהו מהא דלעיל (כ"ג ב') מוכת שאף באלו שאמרו אם כנס לא יוציא מ"מ לכתחלה אסור לייבם, מזה נראה שזיקה אינה חשובה ככנוסה בדיעבד וע"כ גם בממאנת אם הי' בזה איסור נטען הי' אסור לכתחלה לכנוס אחותה ומוכח לכאורה מזה כדעת הטו"ז

ג) והנה ראיתי מובא בשם בעל עצי ארזים סי' ט"ו על הא דאיתא בסוגיין ההוא דעביד איסורא בחמתיה אתיי' ר"י נגדיה וא"ל אי לאו דאמר שמואל אין הלכה כר"י אסריתא עלך איסורא דלעלם, וכתב הגאון הנ"ל לפרש מדאמר שהי' אוסר עליו איסורא דלעלם משמע שכעת שאין הלכה כר"י אינו אוסר עליו איסור עולם אבל מ"מ אשתו אסורה עליו משום קרובת אנוסתו בחיי חמותו ואף דקימ"ל אם כנס לא יוציא היינו דוקא בזנה עם פנוי' שאז אם נשא קרובתה אין מוציאין אותה ממנו אבל אם בא עליה בשעה שהיתה כבר ערוה עליו ועביד איסור חמור איסור כרת ומיתה שם גם אשתו נאסרת עליו מדרבנן משום קרובת הנטענת הואיל דשכיחא ורגילה אצלו, וכתב כן כדי ליישב מש"כ הרמ"א סי' ט"ו סע"ה בשם הירושלמי שכופין לגרש את אשתו אם הקרובות רגילות לבוא אצלו ע"י אשתו והיינו באופן שבא על הקרובות בשעה שכבר היתה אשתו נשואה לו וע"כ כיון דעבר על איסור חמור חוששין שמא יזנה עמם עוד וכופין לגרש את אשתו, יעי"ש, ואין אתי ספר זה לעיין בו: ותמה