מרחשת חלק ב רסב

ב"ק (ע"ג א') עבד עובדא כרבא, ולמ"ל לפרש גופא דעובדא והמעשה שעשו, אשר משום דקדוק זה אני אומר שבאמת גם ר"פ ור"ה בדר"י לא עשו כרב מטעמו וסברתו שבעיקר הדין ס"ל כדעת שמואל שצריך למנות משעת כתיבה משום שאז החל עסק הגירושין ביניהן משעה שנתן עיניו בה לגרשה ול"ד לרדופה ולהי' לה כעס עם בעלה משום שזמן הגט מוכיח עליה ולא ס"ל סברת רב כלל משום דאכתי אגידא גביה, ורק טעמם של ר"פ ור"ה בדר"י שעבדו משעת נתינה הוא משום דס"ל כקושית ר"נ בר הושעיא יאמרו שתי נשים וכו' ומשום זה עבדו משעת נתינה, אבל אלו ואלו מודים שמצד הדין צריך הי' למנות משעת כתיבה ורק משום יאמרו עבד משעת נתינה כרב ולא מטעמיה, ומדוקדק לשון הש"ס שמפרש היך עבדו כדי להורות לן שלא משום סברת רב עשו כן אלא משום יאמרו

ולפ"ז מוכח מלשון הש"ס שבאמת גם האוסרים ואומרים משעת נתינה טעמם ונמוקם הוא משום יאמרו לחוד ובזה כל הדיעות של אמוראי בתראי שוות שאין לגזור משעת נתינה ומטעמו של רב. וא"כ אף אם אנו פוסקים למנות משעת נתינה הוא ג"כ רק מכח סברא דיאמרו וכו' ולא מצד סברת רב שנדחתה מכל הני אמוראי בתראי כמו שהוכחתי מלשון הש"ס

והשתא חוזר וניעור הדבר שאמרנו דלדידן השתא אחר תקנת וחרם דר"ג לאסור נשואי שתי נשים לא שייך כלל החשש והגזירה דיאמרו וכו' ובטל טעם האיסור של משעת נתינה וחזרה ההלכה למקומה שמונין משעת כסיבה אף לדעת אלו דס"ל דבזמן הש"ס הי' הדין שמונין משעת נתינה

אלא אעפ"כ יש לדחות זה דלפ"מ שנתבאר טעמו של רב שמונין משעת נתינה אינו משום יאמרו אלא משום דאגידא גביה כ"ז שלא נתגרשה, א"כ אף אם אנן לא קימ"ל כטעמו וסברתו בזה אלא משום יאמרו, מ"מ י"ל דמשום זה לא חשוב טעם משום יאמרו טעם ידוע כיון דלרב טעם אחר יש בזה, וכמו שכ' התוס' בקידושין (ס"ו ב') שהוכיחו מהא דהכל יודעים שאין קדושין תופסין באחותו שגם ר' יהושע דס"ל אין ממזר מחייבי כריתות מ"מ מודה שאין קדושין תופסין שאל"כ לא הוי אומר הכל יודעים כיון דרי"ה פליג בזה, הרי שלא שייך לומר שהדבר ידוע בדבר שיש חולק בזה אף שאין הלכה כמותו, א"כ הכ"נ לא חשוב טעם ידוע כל עוד שיש אומר טעם אחר בזה אף שאין הלכה כמותו, ולפ"ז אפשר לומר שלא חשוב טעם דיאמרו טעם ידוע שנאמר שאם בטל טעם זה בטלה ממילא הגזירה כמו שכ' הרא"ש בטלית של פשתן משום דלא דמי לשם משום דשם הכל יודעים טעם הגזירה ולא נחלקו בזה כלל אליבא דב"ש שפוטרין סדין בציצית

ג' מ"מ אף שיש לדחות כתבתי זה כסניף קצת להקל בשעת הדחק וחשש של ביטול שדוך שנזדמן לה שמזונותיה וחייה תלואים בו לסמוך על דעת הפוסקים שרובם ס"ל לדינא שמונין משעת כתיבה וכמו שאמרו בנדה ח' כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשנת בצורת, ואף הרמ"א שנטה להחמיר כדעת הרא"ש אפשר שהי' מיקל במקום ושעת הדחק כזה, וכן ראיתי בישועות יעקב שכתב שדברי הפוסקים משעת כתיבה קרובים להיות אמת, והשומר אמת לעולם ינחנו בדרך האמת וצדק ויעמידנו בקרן אורה לכוון את ההלכה לאמתה של תורה

ד) ואחר איזה ימים מצאתי בשו"ת מוהר"ם לובלין סי' קי"ז שכ' כה"ג שבשעת הכרח גדול אם האשה רוצה להנשא תוך ג"ח משעת הנתינה אין למחות בידה ומוטב שתהי' שוגגת אלא שבעובדא דידיה הי' עוד צירוף מחמת שניתן לה מקודם גט שמזמן נתינתו עברו ג"ח אלא שנמצא בו פסול יעו"ש, שו"ר שיש מקום לדברינו לומר שבזמן הזה שיש חדר"ג שלא לישא שתי נשים שיש לומר שמונין משעת הכתיבה אף אם נאמר שאין טעם הגזירה ידוע עפ"י מה שהעלה הגאון בעל מראות הצובאות בספרו מכח הרבה ראיות ברורות שבמקום פלוגתא דרבוותא אנו פוסקים להקל בדבר שבלא"ה בטל טעם הגזירה יעי"ש, ולפ"ז בגט אם מונין משעת הכתיבה או שעת הנתינה דהוי פלוגתא דרבוותא וגם בטל טעם הגזירה לפמש"כ שוב יש לפסוק כדעת הפוסקים שמונין משעת הכתיבה

ה) אחרי כתבי כל זה הראני ידידי הגאון מוהר"ם מייעראוויץ שליט"א אב"ד דק"ק שווענצאן שבשו"ת ח"צ סי' צ"ו מובאה שאלה מאת הגאון בעל פנים מאירות במומרת שזיכה לה גט ואח"כ חזרה לדת יהודית ומסר לה השליח את הגט כדת המבואר בשו"ע ורצתה להנשא תוך ג' חדשים משעת מסירת הגט לידה שהגאון בעל פנים מאירות רצה להקל בזה כיון שמצד הדין היתה מגורשת משעת הזיכוי, אלא לרווחא דמילתא אנו אומרים שאם חזרה צריכה היא לקבל הגט מיד השליח כדי שתתגרש גם מצד הולכה כדי לחוש לדעת החוששין לומר שאין זה זכות, וכיון שגדולי ההוראה סוברים שמונין משעת כתיבה א"כ בכה"ג יש להקל לכו"ע, והגאון בעל הח"צ החמיר בזה וכ' שכיון שמ"מ צריכה לקבל את הגט כשחזרה א"כ הר"ז דומה לנתגרשה ויצא לעז על הגט וקבלה גט שני שמונה משעת קבלת הגט השני, ומזה אנו רואים עד כמה רחוקים הם דרכי הגאון בעל ח"צ מדעתי אני עד שבכה"ג החמיר ולא רצה לסמוך על דעת הפוסקים שמונין משעת כתיבה

ו) ובאמת אחרי נשיקות עפרות זהב של הגאון הנ"ל אני אומר שהגדיש בזה את הסאה, והדמיון שדימה אותו לגט שיצא עליו לעז ונתגרשה בגט אחר שמונה משעת הגט השני, לדעתי אינו דמיון כלל שבגט הפסול אף אם הוא מצד לעז בעלמא א"כ אין בו לא שעת כתיבה ולא שעת נתינה כיון שפסול הי', והר"ז דומה למש"כ התוס' בגיטין (ג' ב') ד"ה כתב שבגט שפסול לכתחלה שוב אף למ"ד אין לבעל פירות משעת כתיבה מ"מ בזה יש לבעל פירות עד שעת נתינה כיון דלכתחלה לא תתגרש בו, ועיי' בחי' הרשב"א לגיטין (כ"ז ב') דאף למ"ד אין לבעל פירות משעת כתיבה אינו אלא בגט שנתגרשה בו בסוף אבל אם נתגרשה לסוף מגט אחר יש לבעל פירות עד שעת כתיבת השני יעי"ש והכ"נ בגט שיצא עליו לעז כיון דלבסוף נתגרשה בגט שני א"כ אין כתיבת הגט הראשון חשוב כלל ומונין משעת הגט השני לענין הבחנה כמו לענין פירות למ"ד משעת כתיבה, ויעי' ברי"ף גיטין שמה שהביא בשם רבוותא שבאמת דינן אחד יעי"ש, אבל בעובדא דמומרת שמסרו לה אותו הגט שזיכו לה דלדעת הפוסקים שמונין משעת כתיבה לא היתה צריכה להמתין משעת מסירת הגט לידה אחרי שחזרה לדת יהודית, ואפי' לדעת הפוסקים דמונין משעת נתינה דכיון שזיכו לה הגט ורוב הפוסקים ס"ל שהוי זכות והיתה מגורשת משעת הזיכוי, ולו יהי' דהוי ספק אין זה אלא ספק דרבנן ולקולא ולדעתי שצדק הגאון בעל פ"מ שרצה להקל בזה

סימן ג א סוגיא דיבמות (צ"ד ב') ודינים מחודשים בהא דקימ"ל הנטען על האשה אסור בקרובותי' א) גרסינן ביבמות (צ"ד ב') כל עריות שבתורה אין צריכות ממנו גט חוץ מאשת איש שנשאת