מרחשת חלק ב רס

משום ספק ג' לוגין מים שאובים שאינו אלא מדרבנן מ"מ חשוב חזקת איסור ומחזקינן מאיסורא לאיסורא *) והכ"נ מחזיקין אנו אותה מאיסור א"א לאיסור הבחנה ולא תהא נאמנת להתיר עצמה להנשא בלא עדים, וכן הבעל שמודה שהגט שלה אינו נאמן משום דהוי ע"א במקום ח"א וא"כ איך מוסרין הגט לידה שמא תנשא ע"י זה משעת כתיבה, ותי' הגמרא כמו בפירות ל"ש כאן, א"ו מוכח מכאן דבאמת הדין שמשעת כתיבה מונין וע"כ שפיר מחזירין הגט לאשה, וא"כ מוכח מסוגית הגמ' וברייתא דב"מ דמצא גט אשה שהלכה היא כשמואל שמונין משעת כתיבה, ולרב לא תקשה מכאן משום דס"ל כאידך ברייתא דתניא כוותיה, אבל עכ"פ יש לנו שתי ברייתות דתניא כוותיה דשמואל והלכה כמותו משום דדחי חדא מקמי תרתי, וזו ראי' נכונה לדעת הרי"ף ולהפוסקים שמונין משעת כתיבה

ז) ובנדרים (ע"ג א') מביא הש"ס ראי' דגירושין כשתיקה דמי, מהא דנדרה והיא ארוסה ונתגרשה ונתארסה בו ביום וכו' אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה, ולכאורה קשה איך אפשר שנתארסה בו ביום שנתגרשה הא אנן קימ"ל דאחד ארוסות אחד נשואות לא יתארסו ולא ינשאו עד אחר ג' חדשים, ואם נתארסה באיסור ובדיעבד הא אמרינן ביבמות (ל"ז א') שאם קדשה תוך ג' יוציא בגט, ויעי' בתוס' שם (ל"ו ב') ד"ה ולא, וכיון שבעמוד והוצא קאי לכאורה אינו מפר נדריה כמבואר בש"ך יו"ד סי' רל"ד סע"ה שאשה שנשאת באיסור אינו מפר נדריה לכתחילה ויעי' תוס' יבמות (פ"ט ב') סוד"ה כיון, וא"כ איך הוא אומר כאן בפשיטות שבעלה האחרון מפר נדריה בו ביום הא נתארסה לו באיסור תוך ג' חדשים לגירושיה מהארוס הראשון, והנה לפ"מ שדחה שם דמיירי שלא שמע הארוס ושמע האב אפשר לומר דבו ביום היינו לשמיעת האב אבל האירוסין היו אחר ג' חדשים לגיטה, אבל לפ"מ דס"ד דבו ביום היינו לשמיעת הארוס הראשון ונתארסה, ע"כ היינו בו ביום שנתגרשה, א"כ איך אפשר לומר כן שהרי היא אסורה להאחרון, אבל אם נאמר שמונין לגט משעת כתיבה א"ש אף שנתגרשה היום מ"מ מותרת להתארס בו ביום דמיירי שנכתב הגט ג' חדשים מקודם ומונין משעת הכתיבה, וא"ש מה שרצה לפשוט מכאן דגירושין כשתיקה דמיא **), וזה פשוט שאף אם כתב לה גט מ"מ זכאי בהפרת נדריה עד שעת נתינה כדמוכח בגיטין (ע"ג ב') ימים שבינתים בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומטמא לה וכו', הרי אף שכתב ומסר לה גט כיון שלא נתגרשה עדיין הרי היא כאשתו לכ"ד וזכאי בהפרת נדריה וע"כ הי' הארוס הראשון זכאי בהפרת נדריה אף אם כתב לה גט מקודם, ויעוי' כתובות (כ"ב ב') דאמרו עדים עכשיו מת עכשיו נתגרשה ופרש"י עכשיו היום, ולכאורה איך נשאת בלא"ה הרי היא תוך ג' חדשים ואם מונין משעת כתיבה משכחת לה שעברו ג"ח משעת כתיבת הגט וליכא משום הבחנה אלא שקשה מהא דעכשיו מת תצא מיהא משום תוך ג"ח וצ"ע, שו"מ בשמ"ק שעמד בזה, יע"ש מש"כ

ז) ובזה שמונין משעת כתיבה יש לישב קושית הג' רע"א ז"ל בחי' לגיטין על התוס' בגיטין (י"ג א') ד"ה לא יתנו לאחר מיתה שכ' דקמ"ל שאין גט לאחר מיתה אע"ג דבהדיא תנן בפ' מי שאחזו שאין גט לאח"מ איצטריך לאשמעינן דאע"ג שמינה השליח בחייו לא חשוב להיות כמותו לאח"מ כאלו הוא עצמו קיים אלא חשיב גט לאח"מ וכו' והקשה הגרע"א קא גם את זו תנינא לה בפ' המביא (כ"ח א') השולח גט ממדה"י והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים הרי אי לאו שמעמידין אותו בחזקת שהוא קיים לא הי' יכול למסור לה הגט משום שאין גט לאח"מ אף במינה שליח בחייו ונשאר בצע"ג, ולפי האמור י"ל דהנה הא שאין גט לאח"מ אף במינה שליח בחייו יש לומר בזה שלשה טעמים, א') משום דכיון שמת נתבטלה שליחותו ואינו עוד שלוחו של המגרש ולא עדיף מבמסר להשליח גט ונשתטה אח"כ המשלח שאם השליח מסר לה את הגט אינו כלום מן התורה כמו שהיא דעת הטור באה"ע סי' קכ"א, ב') אף לדעת הרמב"ם ז"ל דבנשתטה מן התורה לא בטלה שליחתו מ"מ במת אינו גט מן התורה משום שכיון שמת המגרש אין עוד מגרש כלל ואף שהשליח עומד במקומו היינו לפעולת הגירושין אבל מ"מ צריך שיהי' לה בעל מגרש וכיון שמת הוא עבר ובטל ואין עוד מגרש כלל, ולא דמי לנשתטה שיש בעל אלא שאינו בר גירושין, ועוד בה שלישיה דכיון שמת הבעל אינה עוד אשתו ולא יוכל לגרש את שאינה אשתו, והנה לפי הטעם הג' בשמינה שליח בחייו ומת ונפלה לפני יבם, לכאורה י"ל שיוכל לגרשה גם לאחר מיתה שהרי היא זקוקה ליבם מכח נשואי האח המת, הרי שלא נתקו קשרי אשתו של הבעל המת שהרי היא עדיין אסורה לאיש זר וזקוקה לאחיו מכח נשואיו, הרי שכח הקדושין הראשונים של המת עוד ישנם שלא הפקיעה אותם המיתה לגמרי, ומה ששיירה במיתה הרי גומר הגט ***), ודוקא במת והניח ז"ק או שאין לו אחים שמותרת לשוק להנשא לכל מי שתרצה אז נתפרדה החבילה ביניהם ובטל כח הקדושין הראשונים שלו ואז באמת אין גט לאח"מ, ואף שבלא"ה מותרת לשוק מצד מיתתו מ"מ נפק"מ שאם מסר השליח את הגט לאח"מ לא חשיבא גרושה כלל ומותרת לכהן. אבל במקום יבם היינו יכולים לומר לפי טעם זה שעדיין אשתו היא ויש גט לאח"מ, והנה הא דתנן בהשולח גט ממדה"י מה שצריך הטעם שיוכל ליתן לה משום שהוא בחזקת קיים, אף דבממנ"פ יוכל ליתן לה שאם מת א"צ גט ואם הוא חי הרי הגט גט הוא בפשוטו במקום יבם שאם מת ואין הגט גט הרי היא זקוקה ליבם, והנה מוכח לכאורה מזה שאף במקום יבם אין גט לאת"מ, אולם אם נאמר שמונין בגט משעת כתיבה אין ראי' ממשנתינו שאף במקום יבם אין גט לאח"מ, שי"ל שמה שצריך להעמיד אותו בחזקת שהוא קיים הוא כדי שתוכל למנות משעת כתיבה שאם מסר הבעל למשל להשליח גט זה שני חדשים קודם שהלך השליח ממנו וכעת שבא השליח ומסר לה הגט שאם היינו חוששים שמא בשעת מסירת הגט לידה כבר קדם הבעל ומת וא"כ אין הגט גט ואינה מותרת לשוק כי אם מצד מיתתו היתה צריכה להמתין ג"ח הבחנה, אבל אם אנו מעמידין אותו בחזקת שהוא *) מיהו יש לדחות קצת שאם נאמר שהטובל ושרץ בידו לא עלתה לו טבילה אין זה מפני שהוא חוזר ומיטמא אלא כיון ששרץ בידו אינה עולה לו טבילה גם לטומאתו הראשונה לפ"ז י"ל דמש"ה הוי כאן חזקת איסור משום כיון דמספקא לו שמא נכנס בג' לוגין מים שאובין א"כ הר"ז כמו טובל ושרץ בידו שג' לוגין מים שאובין מטמאין שהבא ראשו ורובו במים שאובין טמא וא"כ בטובל בים הגדול וספק אם נכנס בג' לוגין מים שאובין הוי ספק אם נטהר כלל מטומאתו הראשונה שאם בא במים שאובין הרי הוא בטומאתו הראשונה שלא נפקעה ממנו כלל והוי שפיר חזקת איסור הראשון, ואכ"מ: **) שו"מ בריב"ש סי' תס"ב שהביא בשם הרי"ט שדקדק בלשון הש"ס בנדרים ואהדרי' ביומה ולא אמר שנישאת לאחר משום הבחנה ומזה הוכיח דמחזיר גרושתו א"צ להמתין ג"ח, ושמחתי שכוונתי להערה זו לדעתו ז"ל אבל א"י מה יענה להדא דקמן דמיירי שנתארסה לאחר: **) עיין קידושין (ס' א') גט להוציא ומיתה להוציא וכו' יעש"ה: