מרחשת חלק ב רנד

דסברת מתוך וכו' לא מהני רק באיסורין אבל לא בדבר שבערוה שצריך שני עדים כשרים וכיון שאינה נאמנת לאסור אותו בקרובותיה אף שאוסרת נפשה משום דהוי דשב"ע ולא מהני בה סברת מתוך ממילא אינה נאמנת לאסור אותו בנשואי אשה דעלמא אף דהוי איסורין משום שאין נאמנות לחצאין ובטלה עדותה לגמרי אף לענין איסורין

יד) ולדעתי אין לדון בנד"ד משום פלגינן דבורא היינו שנאמר שאין מאמינין אותה במה שאומרת שקדש אותה כדי שיהא אסור בקרובותיה מ"מ פלגינן דבריה ומאמינים אותה במה שאומרת שהוא נשוי לו יהא אשה דעלמא ואסור לישא אחרת זה אינו לפמש"כ התוס' בכתובות (י"ח ב' ד"ה ואין) דבקיום שטרות דרבנן לא פלגינן דבורא כדי לפסול השטר א"כ הכ"נ כיון דאיסור חדר"ג דרבנן כמש"כ למעלה ל"א פלגינן דבורא כדי לאסרו בנשואי אשה אחרת וכן לפמש"כ שם התוס' דכיון דעיקר העדות הוי במה שאומרים אנוסים היינו שלא ראו המלוה וכו' לא שייך פלגינן דבורא יעוש"ה גם בנד"ד עיקר עדותה כדי לומר שמחויב לכונסה ולחיות עמו לא פלגינן דבורא ויעוי' בתוס' שכמעט לכל החלוקים שכ' לא יתכן לומר כאן פלגינן דבורא

טו) ועוד אני אומר שלא שייך בכגון זה פלגינן דבורא לפ"מ שאמרתי לישב קושית האחרונים הפנ"י והישוע"י אמאי במקדש בע"א לא חיישינן לקדושין נאמר שתהא אסורה לעלמא משום עדות הע"א והמקדש ואף שהמקדש אינו נאמן לעצמו שהוא קדשה מ"מ פלגינן דבורא ונאמר שהיא עכ"פ נתקדשה ואסורה לעלמא, ואמרתי דלא שייך בזה פלגינן דבורא דדוקא בפלוני רבעני לרצוני פלגינן דבורא שפלוני רבע אבל לא אותו, או לאונסו אבל לא לרצונו שבנוגע להרובע אין נפק"מ מי הי' הנרבע אם הוא או אחר אם הי' באונס או ברצון הנרבע ובאותו חלק שאומר שפלוני רבע אנו מקבלים עדותו כמו שהיא, אבל במקדש האומר שהוא קדשה אם נאמר לחלק דבורו ולומר שהוא לא קדשה אלא אחר קדשה א"כ אין אנו מאמינים לדבריו לגם באותו חלק שאנו רוצים לקבל עדותו שהרי לפי דבריו שאומר שהוא קדשה הרי היא אסורה לכל העולם חוץ ממנו ואם נאמר שאחר קדשה הרי היא מותרת לאותו אחר שקדשה ובאמת הוא מעיד ההיפך שאותו אחר אסור בה ולא שייך בזה כלל פלגינן דבורא

ומעתה גם בנד"ד לא שייך לומר פלגינן דבורא שאם נאמר שנאמין לה במה שאומרת שהוא נשוי והיינו ע"ב אשה אחרת וא"כ עכ"פ יהא מותר באותה אשה ואסור בקרובותיה ובאשה המעידה יהי' אסור בה ולאחר מיתת האחרת יהי' מותר בקרובותיה של אשה זו המעידה והיא מעידה לפנינו ההיפך שמותר בה ואסור בקרובותיה ואסור באשה אחרת כל זמן שלא גירש לזו המעידה א"כ גם באותו חלק שנאמין לדבריה אין אנו מקבלים עדותה כמו שהיא ולא שייך פלגינן דבורא כלל, והדרינן למילתא שאין כאן נאמנות כלל

טז) סיומא דמילתא שמצד עד אחד באיסורין אין לה נאמנות וע"כ אין בכח עדותה של האשה ריזל... שאומרת קדשתני לאסור את האיש ירחמיאל לישא אחרת כיון שאינו מודה לדבריה דטוען שאינו זוכר אם מסר לה כסף קדושין: ב. א) ומש"כ ידידנו הגאון הר"מ באסין שליט"א לדמות עובדא דידן להא דע"א אומר נתקדשה והיא מסופקת שהדין הוא שלא תנשא ואם נשאת לא תצא ולדעת קצת מרבוותא גם תצא, הנה שם אינה נאסרת מצד הגדת העד כלל דדשב"פ אינו פחות משנים ורק משום שהי' ספק קרוב לה או קרוב לו והיא מסופקת בזה והספק נולד מצד עצם המעשה ולא מצד הגדת העד א"כ הו"ל ספק איסורא ולחומרא ודוקא התם שהי' שם עמו קדושין אלא שלא נודע אם הגיעו הקדושין אצלה אבל בנד''ד שא"י אם נתן לה הקדושין כלל לא איתרע חזקת פנוי' דידה וכן חזקת פנוי דידיה, וכמו כן מש"כ התוס' בנרות דולקות ועומד לקדש שהיו שם איזו הכנות לחופה ולקדושין ואיתרע חזקת פנוי' אבל כאן הוא מכחיש שהי' שם כלונסאות או אנשים מקובצים ולא איתרע חזקת פנוי שלו כלל ועכ"פ אף אם נאמר שאיתרע חזקת פנוי' מ"מ מידי ספק לא יצא וא"כ אף שיהי' אסור בקרובותיה משום ספיקא דאורייתא מ"מ לענין איסור חדר"ג דהוי איסור דרבנן כמ"ש למעלה הוי ספק דרבנן ולקולא והוי כמו בציר דגים טמאים שכ' הרמ"א ביו"ד סי' פ"ג שספיקם מותר אף שהדגים עצמם אסורים מחמת ספק דאורייתא מ"מ הציר מותר משום סד"ר ולקולא

ב) ומש"כ עוד להקשות ע"ז דמסופקת שאסורה להנשא מדברי הר"ן פ' האומר שאינו נאמן לומר שקיים התנאי ומשמע שמותרת לכתחילה לשוק אף שאינה יודעת אם קיים התנאי או לא וע"כ יצא לידון בדבר החדש לפרש דעת הר"ן שכך היתה כוונת התנאי שכ"ז שלא יברר בראי' שקיים התנאי יהי' חשוב כאלו לא נתקיים אף אם קיים בפועל, הנה מלבד מה שקשה מאד לעשות פלוגתא רחוקה כזו בין הרמב"ן והר"ן דלדעת הרמב"ן כוונת התנאי הי' כל אימת שיאמר שקיים יהי' חשוב כאלו נתקיים בפועל אף אם לא נתקיים ולהר"ן הוא להיפך כל אימת שלא יברר יהי' חשוב כאלו לא קיים אף אם קיים, הנה אף אם נודה לזה מ"מ לא הועיל כלום בזה שעכ"פ תהא אסורה גם להר"ן להנשא לשוק שמא יביא עדים שקיים התנאי ותהא מקודשת למפרע ונמצאת א"א ובניה מהאחר ממזרים שהרי בכל תנאי שאין בידה אסורה להנשא וכאן שאין בידה שהבעל לא יביאו עדים שקיים התנאי הרי היא אסורה להנשא לשוק, א"כ הרי אחת משתי אלה או שנאמר דלדעת הר"ן באמת לכתחילה אסורה להנשא לשוק ומה שאמר שאינו נאמן אינו אלא להוציא מדעת הרמב"ן שמקודשת ודאית או באופן שמת המקדש שלא יתברר עוד בעדים אם קיים תהא מותרת לשוק ולא תהא זקוקה ליבם א"כ לא הרויח כלום בתירוצו שהרי גם לפי פירושו בדברי הר"ן אסורה להנשא לשוק, או שנאמר והוא המחוור שבאמת היא מותרת לשוק והיינו כיון שהתנאי הוא בקום ועשה אמרינן חזקה שלא נעשה מעשה וכמו שכ' האחרונים א"כ בלא"ה לק"מ דשם בזרק לה ספק קרוב לו או קרוב לה איתרע חזקת פנוי' ע"כ במסופקת אסורה מספק משא"כ בספק קיום התנאי אף שחזקת פנוי' איתרע מ"מ חזקה שלא נעשה מעשה חזקה מעלי' ואין חוששין שמא קיים וע"כ מותרת לשוק

ג) ורק מודינא ליה בביאור דעת הרמב"ן שהדברים קרובים להיות כנים אחרי שכן נראה מחי' לגיטין שירד הרמב"ן לסברא זו ומה שהכריח להרמב"ן ז"ל לפרש כן כוונת התנאי בקדושין אפשר לומר שהסברא נותנת שדעת המקדש הי' כן שאל"כ יהיו קדושין תלויים ועומדים כ"ז שלא יברר בעדים שקיים התנאי שהיא מספק לא תאמין ולא תנשא ומ"מ תהי' אגידא גביה ואסורה לשוק שמא קיים וכ"ז שהיא אגידא לא יהבו ליה אחריתי כמו שכ' הרמב"ן סברא זו בפ' האשה נקנית בחי' לקדושין וכן הר"ן שם בההיא דקדש בציפתא דאסא דמה"ט ל"ח בשאין בהציפתא דאסא שו''פ להא דשמואל שמא שו"פ במדי שהרי מתחילה דעתו הי' לקדשה בד' זוזי דאית בה הילכך לציפתא ליכא למיחש שלא נתכוון לקדשה בציפתא לבד דלא ניחא ליה בקדושי ספק וא"ש, וא"כ הכ"נ אמדינן דעת המקדש דמסתמא לא ניחא ליה בקדושי ספק ע"כ אנו מפרשים כוונתו בהתנאי שהוא באופן שיהא נאמן שקיים כל אימת שיאמר שקיים כדי שלא יהי' שום