מרחשת חלק ב רנג

קם לממון אעפ"כ הוא נאמן לאוסרה עליו ולא אמרינן שאין נאמנות לחצאין, יש לחלק דבעד אחד כשר שמעיד אף שאינו נאמן לממון מ"מ לא נתבטלה עדותו לגמרי שהרי כי אתא אחרינא בהדיה מצטרף אלא כל זמן שלא בא השני עמו אין אנו מקבלין עדותו ובמקום שיש שבועה הוא מטעין גם שבועה וע"כ לדבר שע"א לבד נאמן בו מקבלים עדותו ולא שייך בזה אין נאמנות לחצאין, אבל בעד קו"פ שבמקום שצריך שנים עדותו אינה מועלת כלל ומתבטלת לגמרי אז גם בדבר שעדותו כשרה ג''כ אינו נאמן משום שאין עדות חצאין

ובזה יובן מה שאמרו בקדושין שם לאביי מאי לאו אי מהימנא לך דלאו גזלנא זיל אפקא והדבר תמוה דלאביי שע"א מעיד שזינתה נאמן כמו בנטמאו טהרותיך אף אם גזלנא הוא ג"כ נאמן דכל מקום שהאמינה תורה ע"א גם קו"פ נאמן וכמו בנטמאו טהרותיך דודאי גם גזלן נאמן דהא גנב וגזלן נאמן באיסורין וכמו שכ' התוס' שהחשוד על הגנבה לא חשוד על הנבלה (ודוקא לעדות אשה גזלן דאורייתא פסול), וראי' לדבר שהראב"ד הביא ראי' שעד אחד נאמן אף באינו שותק אלא שאין הבעלים יודעים מהא דגיטין מ"ט אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו אלמא שאם יודיעו יהי' נאמן לאסרו *), והא שם בגמרא פריך אי הכי אפי' במזיד נמי ומשני השתא לאזוקי מכוון אודועי לא מודעי ליה ומאי פריך א"ה אפי' במזיד נמי הא במזיד הו"ל רשע וגזלן שניסך לעכו"מ וטימא טהרותיו של חבירו ומאי מהני אם יודיעו הא לא יהי' נאמן ולא שייך לומר שיהי' פטור כדי שיודיעו שאף אם יודיעו לא יהי' נאמן **), א"ו באיסורין גם גזלן ורשע נאמן א"כ מאי הוצרך שם בע"א אומר שזינתה שלא יהי' גזלן, ולפי האמור א"ש דבע"א אומר שזינתה א"צ להיות נאמן דכיון שא"נ להפסידה כתובתה א"נ ג"כ לאסרה אלא דבעד כשר לא שייך בזה אין נאמנות לחצאין שעדותו תהי' מועלת כשיצטרף אחר עמו אבל אם גזלן הוא ופסול לא מהני עדותו גם לאסרה משום שאינו נאמן להפסיד כתובתה ע"כ אינו נאמן לאסרה עליו אף לאביי משום שאין נאמנות לחצאין

יא) ובזה יש לפרש דברי רש"י בקדושין (ע"ח ב') האומר בני זה ממזר אינו נאמן שפירש משום שקרוב הוא אצלו ואינו כשר להעיד עליו ותמה עליו הר"ן למה הוצרך לכך דכיון שבחזקת כשרות הוא אין ערעור פחות משנים, ולפי האמור י"ל שרש"י ז"ל רצה ליישב גם לאביי דס"ל שע"א נאמן גם במעיד שבן גרושה וחלוצה הוא כדמוכח התם מעובדא דינאי המלך והוכחת רבא ממחלוקת ר"ט ור"ע וא"כ מ"ט הכא לרבנן אין האב נאמן שמ"ש מבן גרושה וחלוצה ע"כ פירש משום דקרוב הוא וקרוב גם לאביי אינו נאמן משום שאין נאמנות לחצאין משום שבאומר האב שבנו ממזר אף שאומר שבנו הוא מחייבי כריתות כמ"ש רש"י התם מ"מ מפסידו חלק בכורתו אם בכור הוא דס"ל לרש"י ז"ל כדעת הש"ג ביבמות שממזר אינו נוטל חלק בכורה א"כ הרי האב מעיד ג"כ להפסידו חלק בכורה שהיא ממון שבזה אינו נאמן לרבנן וע"כ אינו נאמן גם לפוסלו משום שאין נאמנות לחצאין, ומתורצת ג"כ בזה קושית הקצוה"ח סי' ל"ג על דברי רש"י אלו דמשמע שאם לא הי' קרוב הי' נאמן גם לרבנן דלא ס"ל קרא דיכיר א"כ למר בר"א בב"ב (קכ"ח א') דמכשיר באבא דאבא לעדות א"כ אמאי א"נ לפסול בני בנים דהא לענין בני בנים הו"ל הזקן עד כשר והוא נאמן אף לרבנן ומכ"ש לר"י, ולפמש"כ א"ש שרש"י ז"ל הוצרך לפרש כן כדי שלא תקשה ממשנתינו לאביי אבל לדידן דקימ"ל כרבא דאף ע"א כשר אינו נאמן לפוסלו א"כ אין האב נאמן לפסול בני בניו אף אם עד כשר הוא למר בר"א ולדידיה באמת הא דאמרינן נאמן הוא לפסול בניו וא"נ לפסול בני בנים נפרש כפשוטו אף שא"נ לפסול בני בניו מ"מ הוא נאמן לפסול בנו לר"י משום דאף לענין בני בניו עד כשר הוא אלא שהוא עד אחד ולא שייך בזה אין נאמנות לחצאין

היוצא מדברינו אלה ומכל הני מילי מעלייתא שכתבנו שעד אחד קרוב או פסול שמעיד בדבר שיש בעדותו איסורין וגם דבר שבערוה שכשם שאינו נאמן בדבר שבערוה אינו נאמן ג"כ לאיסורין משום שאין נאמנות לחצאין

יב) ומעתה אני חוזר לעובדא דידן שהאשה אומרת קדשתני כיון שהיא מעידה בדבר אחד שהיא שנים והיינו שאוסר אותו לישא אשה בעלמא משום חדר"ג שהוא איסורין וגם מעידה לאסור קרובותיה עליו שהוא איסור ערוה, ואף שמכיון שאסור באשה אחרת ממילא אסור גם בקרובותיה לבד איסור ערוה משום חדר"ג מ"מ נפק"מ שאם גרשה שאסור באחותה וגם אם מתה שאסור באמה ואם אמה ***) וכו' אף דליכא אז משום איסור חדר"ג, ועוד דלדעתי באיסורי ערוה ליכא כלל איסור חדר"ג דלאיזה צורך יטילו חדר"ג בקרובות כיון דבלא"ה אסור בהן מדאורייתא באיסור כרת, וכה"ג כ' התוס' במנחות (נ"ב א' ד"ה גזרו) דבמקום איסור מעילה דאורייתא לא גזרו חכמים מעילה דרבנן כיון דבלא"ה אסור משום מעילה דאורייתא וכן כתב הריב"ש סי' רצ"ז דלא שייך איסור הבחנה בזנות דהאיך יגזרו חכמים איסור הבחנה בזנות בדבר שהוא אסור מצד עצמו יעו"ש, ולפ"ז ליכא בקרובות אלא איסור ערוה גרידא ולא איסור חדר"ג א"כ אשה זו שמעידה לאסור קרובותיה עליו משום ערוה וגם לאסור עליו נשואי אשה בעלמא משום חדר"ג שהיא איסורין כשם שאינה נאמנת לאסור אותו בקרובותיה שהן איסור ערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים אינה נאמנת ג"כ לאסור עליו אשה דעלמא אף דהוי איסורין משום שאין נאמנות לחצאין

יג) ולפ"ז אזדא לה מש"כ לצדד לקבל דבריה לאסור אותו לישא אשה אחרת לדעת הפוסקים דע"א נאמן באיסורין אף במקום שהלה אומר א"י ואף לדעת ר"ת ודעימיה דבאינו שותק אינו נאמן משום דכאן דכיון שהיא נאמנת לאסור עצמה לכל העולם נאמנת ג"כ לאסור אותו משום סברת מתוך וכו' דלפמש"כ למעלה בישוב קו' הטו"ז דסברת דדוקא בדידיה איכא דין הכרת בכורה אבל בבן בנו הבכור ליכא דין הכרת בכורה וא"כ גם הא דבן השנואה דילפינן מיניה הכרת בן השנואה לפסלו ג"כ מיירי דוקא בבן עצמו אבל בבן בנו ליכא דין הכרת שנואה בנשואיה וע"כ א"נ לפסול את בן בנו וא"ש לשון כשם וכו' שנתקשו התוס' בקדושין שם משום דרצה לומר דכשם שהכרת בכורה אינו אלא בבנו הכ"נ בהכרת פסול אינו אלא בבנו ולא בבן בנו ומזה סיוע לדעת הרמב"ן ז"ל וז"נ: *) וצ"ע מאי ראי' היא הא שם ע"כ בידו הי' שאל"כ איך נסכו או טימא טהרותיו וכיון שהי' בידו שפיר נאמן כמו דאמר רבא בגיטין (נ"ה ב') גבי אמר לנו נטמאו וכו' ואפשר שראיתי לסברת אביי שצריך שיהי' בידו גם כעת בשעה שאומר ואכ"מ: **) ודוחק לומר משום שא"א משים עצמו רשע ופלגינן דבורא שנתנסך אבל לא הוא שא"כ יהי' פטור ויש להאריך בזה

***) ובזה יש לפקפק קצת לדעת רש"י ז"ל דבחמותו לא"מ ליכא כרת א"כ אינו איסור ערוה כמו שכ' הריב"ש לפרש כן דברי רש"י ריש יבמות דבחמותו לאחר מיתה תופסין קדושין א"כ אינה ערוה גם לענין נאמנות ע"א ואין להאריך זה כאן: