מרחשת חלק א צז

פורתא אסרה, וכ' שם רש"י משום דקס"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ומתחלתה נאסרה משום זבחי מתים והתוס' שם ד"ה כיון כ' ואפי' למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף נאסרה מפורתא קמא, שהאיסור תלוי במעשה ולא בשחיטה, ולכאורה משמעות דהתו"ס כאן הוא להשיג על רש"י שכ' משום דס"ד שישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף, ולדעתי אין התוס' ורש"י מחולקים בדבר שהאמת הוא כדברי התוס' דבע"ז שעבודתה בשחיטה בודאי במעשה פורתא נאסר ואין שייך כלל למחלוקת רי"ו ור"ל אם ישנה לשחיטה מתוע"ס או לא, כיון שדרך עבודתה בכך נעשית תקרובת אפי' למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף, דבמקום שדרך עבודתה נעשית תקרובת אפי' כשאינה כעין פנים, אבל מ"מ הוצרך רש"י ז"ל לפרש כן דקס"ד שישנה לשחיטה מתוע"ס משום שאל"כ מאי מקשה בפשיטות ע"ז כיון ששחט בה פורתא אסרה דילמא מיירי בששוחט לע"ז שאין עבודתה בשחיטה שאז אינה נעשית תקרובת אלא בשהיתה כעין פנים, ולמ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף לא נאסרה אלא לבסוף כעין פנים, ולזה כ' רש"י ז"ל משום דקס"ד דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף והוי כעין פנים גם בתחלת השחיטה: והנה לקמן בע"ז (נ"ט ב') איתא עכו"ם שניסך יינו של ישראל שלא בפני עכו"ם אסור וריב"ב וריב"ב מתירין מפני שני דברים א' שאין מנסכין יין שלא בפני עכו"ם וא' שאומר לו לא כל הימנך לאסור ייני לאונסי, והנה טעמו של הת"ק האוסר ע"כ לא נחלקו במציאות אם מנסכין יין שלא בפני עכו"ם, שבזה ודאי הכל מודים שאין דרך עבודתה של עכו"ם בניסוך אלא בפניה, ושלא בפניה אין זה דרך עבודתה, ואלא מ"מ המנסך לעכו"ם שלא בפניה חייב מיתה משום שניסוך הוא מה' העבודות שחייבין עליהם גם שלא כדרך עבודתה כדאיתא בסנהדרין שם משום דהויא עבודה שבפנים, ובזה הוא שנחלקו ת"ק וריב"ב וכו', דת"ק ס"ל אף שאין מנסכין יין שלא בפני עכו"ם מ"מ כיון שניסוך הוא עבודה שבפנים וחייב עליה נעשית תקרובת ג"כ, וריב"ב וכו' ס"ל כיון שאין זה דרך עבודתה אף שחייב עליה מיתה מ"מ אינה נעשה תקרובת אלא בשדרך עבודתה בכך, והוסיפו עוד טעם שני שאף אם יודו לת"ק שנעשית תקרובת משום דהוי עבודה שבפנים מ"מ אינו נאסר משום דלאו הימנך לאסור ייני לאונסי: היוצא לנו מזה שהכל מודים שאין דרך לנסך לעכו"ם אלא בפניה ושלא בפניה אין דרך עבודתה בכך, ומה שנאסר אם ניסך עכו"ם יינו של ישראל שלא בפני עכו"ם אין זה אלא כיון דהוי עבודה שבפנים חייב עליה ונעשה תקרובת אפי' שלא כדרך עבודתה: ח) והשתא כל מגע עכו"ם ביינו של ישראל, שסתמא הוא שלא בפני עכו"ם, שנאסר משום חשש ניסוך אינו אלא משום דהוי עבודה שבפנים, שנאסר אפי' בשלא כדרך עבודתה, והא בשלא כדרך עבודתה כדי שיהא חייב עליה מיתה ונעשית תקרובת צריך שיהא כעין פנים ממש ושיהא ראוי ע"ג המזבח, והרי בשוחט בהמה בעלת מום למרקוליס שאין זה דרך עבודתה הר"ז פטור, ומכש"כ שאינו נעשה תקרובת משום שאינו ראוי למזבח, מעתה הרי דברי רבנו הרמב"ם ז''ל נכונים וברורים, שבמקום שאין היין ראוי למזבח אינו נאסר משום מגע עכו"ם וחשש ניסוך כיון שהוא לא כדרך עבודתה, שהוא דווקא בפני עכו"ם, אינו נאסר אלא כשהוא כעין פנים, ובמקום שהוא פסול לגבי מזבח אינו נעשה תקרובת, כיון שסתם מגע עכו"ם וחשש ניסוך הוא שלא בפני ע"ז שאין דרך עבודתה, ודברי רבנו הגדול ז"ל צודקים מאד, וסרו כל הקושיות וההשגות שהשיגו עליו כמובן: סימן כב א) דעת הבה"ג הוא שנשים אינן חייבות במקרא מגילה רק בשמיעת המגילה וע"כ אינן מוציאות אנשים ומברכות על משמע מגילה, וכבר חקרו רבים להבין טעמו, והנראה לי בזה עפ"י מה דאיתא במגילה (י"ח א') קראה ע"פ לא יצא ומפרש טעמא משום גז"ש, כתיב כאן נזכרים ונעשים וכתיב התם כתוב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר, ולכאורה צריך טעמא אמאי לא נילף להיפך מקרא דזכור את יום השבת לקדשו דהתם ל"צ כלל בספר אף אם זוכר ומקדש בע"פ יצא, אמנם הדבר פשוט משום דילפינן מדבר הדומה משום דקריאת המגילה מלבד פרסום הנס יש בה ג"כ משום זכירת מחיית עמלק וכמו שזכר הרמב"ן מזה עה"ת סוף פ' תצא, וע"כ הוא לומד מקרא דכתוב זאת זכרון בספר דמיירי במחיית עמלק, ושקריאת המגילה יש בה משום זכירת מחיית עמלק מוכח ג"כ מהא דלעיל (ו' א') כתוב זאת מה שכתוב במגילה יעו"ש שחכמים תקנו ג"כ קריאת המגילה משום זכירת מחיית עמלק, מלבד פ' זכור, משום שהנס נעשה ע"י מחיית עמלק. והרי אנו למדין מזה שקריאת המגילה יש בה שתי מצוות, חדא משום פרסום הנס ועוד משום מצוות זכירה שתקנו אכה"ג לזכור ביום זה ע"י הקריאה של המגילה משום מעשה שהי'. וזהו ביאור דברי הגמ' שם (י"ח א') אטו אנן האחשתרנים וכו' מי ידעינן אלא מצות קריאה ופרסומא ניסא, הרי שיש במגילה שתי מצוות היינו קריאה ופרסומא ניסא, וזה כמו שכתבנו: ב) והנה בדין מצות זכירת מח"ע כתב החינוך סו"פ תצא שהנשים לא נצטוו ע"ז משום שאינן בנות מלחמה ואינן מצוות על מצות מחיית עמלק ע"כ אינן ג"כ במצות זכירה יעו"ש, א"כ לפ"מ שכתבתי שקריאת המגילה יש בה ג"כ משום מצות זכירה א"כ בנשים אף שמחוייבות במקרא מגילה היינו רק משום פרסום הנס משום שגם הן היו באותו הנס, אבל מצות זכירה אין בהם, א"כ מתבאר בזה היטב דעת הבה"ג שאין נשים מחוייבות רק בשמיעת המגילה והיינו כיון דעיקר חיובן הוא משום פרסום הנם א"כ די להם בשמיעה לבד שזה הוי פרסום, משא"כ האנשים מלבד מצות פרסום הנס חייבים ג"כ במצות זכירה, וזהו חיוב קריאה, וממילא ניחא מה שאין נשים מוציאות אנשים לפי דעתו כיון דבמצות זכירה ליתנהו א"כ הוו אינן מחוייבות בדבר ואינן יכולות להוציא אנשים שמחוייבין ג"כ במצות זכירה: ג) ויש עוד להוסיף על טעם החינוך שכ' שנשים אינן במצוות זכירה ומחיי' מפני שאינן בנות מלחמה, לפמש"כ רש"י ז"ל במגילה (ג' א') ד"ה א''ש שאין זמן מלחמה בלילה משתחשך, וע"כ צריך לומר שאין הכוונה משום שאין רגילות ללחום בלילה, חדא דמצינו באברהם ויחלק עליהם לילה הרי דלילה ג"כ זמן מלחמה היא, ועוד מה טענה היא זו אם נשתהה במארב העיר גם בלילה שהרי מלחמת יהושע היא מלחמת חובה ועוסק במצוה פטור מן המצוה וע"כ פטורין היו מתמיד של ביה"ע, אלא ודאי דמה שכ' רש"י שאין זמן מלחמה בלילה היינו שאין חיוב ללחום מלחמת מצוה זו כי אין זמנה אלא ביום, והיינו שהמלחמה היתה כדי להחרים שבעה עממים שהיו מצווין עליה במצות החרם תחרימם, ויש בזה כמה פרטים ותנאים ידועים כמו שכ' הרמב"ן בפ' שופטים, והר"ז כמו דיני נפשות שאין דנים בלילה משום שנאמר והוקע אותם כנגד השמש כדאיתא בסנהדרין (ל"ה א'), וכיון שאין חיוב מלחמה אלא ביום הר"ז מצו"ע שהז"ג שנשים פטורות מהן וע"כ אינן ג"כ במצוות זכירה משום שאינן בנות מלחמה משום דהוי מצ''ע שהז"ג: