מרחשת חלק א צה

לענין תרומה חשוב ראשית ששיריה ניכרין ועדיין צ"ע: יא) עוד נראה להביא ראי' מהא דחולין (ט' א') דמבואר שם דמים מגולין כשרין למי חטאת ויעוי' בתוס' שם ד"ה אם שאף קודם קדוש מיירי, והא מי חטאת צריכין להיות מן המותר לישראל דהא חטאת קרי' רחמנא ומה"ט פרה אדומה טריפה פסולה משום דחטאת קרי' רחמנא, וגם במי נדה אמרינן דחטאת קרי' רחמנא כמו שפרש"י שם ד"ה טמאה, וא"כ אמאי כשרין מים מגולין למי חטאת, ואף לר"ג לא פסול אם יכול לשתות נחש הימנה אלא מטעם שמקיא ומיפסל משום מלאכה, אבל לא מטעם משקה ישראל, א"ו דחשוב משקה ישראל אף שאסורין משום סכנה: יב) ובכתובות (ל' א') טרח הש"ס שם למצוא נ"מ בין מדא"ל שאינו חייב קנס אלא על אשה שיש בה הוי' ובין מדא"ל שאף על האשה שאינה ראוי' לקיימה ג"כ אינו חייב קנס אליבא דר"ע דס"ל כל שאין לו ביאה בישראל אין קדושין תופסין בה יעו"ש, ולכאורה כיון דאליבא ר"ע קיימינן, והא ר"ע ס"ל לקמן שם (מ' א') נערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס, א"כ הוי מצי לאשכוחי נ"מ פשוטה כגון שהיתה קטלנית שנתארסה ונתארמלה תרי או תלתא זימני ואסורה להנשא משום סכנה ומ"מ קדושין תופסין בה גם לר"ע, א"כ איכא בינייהו דלמ"ד דבעינן אשה הראוי' לקיימה קטלנית שא"ר לקיימה א"ח קנס, ולמ"ד דבעינן אשה שיש בה הוי' חייב עליה קנס משום דקדושין תופסין בה, ומדלא מוקי הכי ש"מ שכל שאינה אסורה אלא משום סכנה חשוב שפיר ראוי, וע"כ גם קטלנית חשובה ראוי' לקיימה ויש לה קנס אף למ"ד דבעינן ראוי' לקיימה. אלא שיש לדחות קצת דרצה הש"ס להביא נ"מ גם למ"ד ביבמות ס"ה דמעין גורם ואירסה ומת לא חשיבה קטלנית, ועוד לפמש"כ הנוב"י דביבמה קטלנית ליכא איסור משום דמצוה קעביד ושומר מצוה לא ידע דבר רע, א"כ אפ"ל דחשיבה ראוי' לקיימה משום דאיכא מצוה דלו תהי' לאשה. ואכ"מ: יג) אבל נראה ראי' והוכחה ברורה לדין זה מהא דפסחים (פ"ה א' ב') ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול רבי אומר בבית אחד יאכל ועצם לא תשברו בו הראוי לאכילה יש בו משום שבירת עצם ושאינו ראוי לאכילה אין בו משום שבירת עצם, וטרח הש"ס שם להביא כמה אוקימתות למצוא נ"מ בין פסול ובין ראוי לאכילה, ואם נאמר שכל שאינו ראוי לאכילה משום סכנה חשוב אינו ראוי לאכילה, א"כ קשה אמאי לא אמר הש"ס חלוק זה בכגון שאירע בפסח חשש סכנה כגון שניקרו נחש*) וכדומה, דלמ"ד בו בכשר ולא בפסול חייב עליו משום שבירת עצם דפסח כשר הוא, ולמ"ד דבעי ראוי לאכילה אין בו משום שבירת עצם משום שאינו ראוי לאכילה, ומדלא קאמר הש"ס הכי מוכח מזה שכל שראוי לאכילה מצד איסור, אף שאינו ראוי לאכלו מצד סכנה, חשוב ראוי לאכילה וחייב בו משום שבירת עצם גם לרבי דבעי ראוי לאכילה, משום דראוי לאכילה קרינן בו, וזו ראי' ברורה לענ"ד: יד) נקטינן לדינא מכל הנ"ל שהדבר האסור משום סכנה חשוב ראוי לדיני התורה, וע"כ אתרוג שנאסר מחמת סכנה הוא יוצא בו ידי חובתו בחג, וכמו כן בחיו"ע האסורין משום סכנה אם שחטן חייב לכסות את דמן: ואף שהעליתי לעיל שדבר שאסור משום סכנה ג"כ יש בו איסור מן התורה, אעפ"כ לא דמי לכל איסורין שבתורה, דדווקא היכא דאיכא איסור פרטי ומיוחד שפרשה התורה שדבר זה אסור באכילה וכדומה זה חשוב אינו ראוי לאכילה, אבל דבר שאסור משום סכנה הלא לא ייחדה תורה על כל אחד איסור אלא שאמרה בדרך כלל שאסור להביא עצמו לידי סכנה באיזה אופן שיהי', אם באכילה אם באופן אחר, משום זה לא חשוב איסור כדי שיהא נחשב מטעם זה אינו ראוי לאכילה, כדמוכח מכל הלין דוכתי שהבאתי: כ"ז נמצא כתוב אצלי ביום א' ד' לחדש אייר תרמ"ט שנזרקה אז מפי חבורה חקירה זו, ובאותה שנה נדפס ספר עין יצחק ח"א למאור הגולה הגריא"ס זצ"ל, ומצאתי בו שגם הוא נשאל שאלה כיוצא בה באתרוג שהי' מונח תחת המטה וישנו עליו שאסור משום סכנה אם מותר לצאת בו יד"ח, והביא ראי' מירושלמי סו"פ לולב וערבה שמפרש דהא דמים שנתגלו פסולין לגבי מזבח הוא משום שאינו ממשקה ישראל, וזה שלא כמו שהעליתי למעלה, ויעו"ש שהאריך במה שרש"י ז"ל שם מפרש טעם אחר במים שנתגלו שפסולין משום חסרון שיעור, ואולם לפ"מ שהעליתי בזה מכמה מקומות שבתלמודא דידן דדבר הנאסר משום סכנה חשוב ראוי א"ש דברי רש"י ז"ל, משום דס"ל שהש"ס דילן פליג על הירושלמי בדבר זה וע"כ נאיד מפי' הירושלמי ומפרש טעם אחר: טו) וראיתי להעיר שכל זה שחקרנו אם דבר הנאסר מחשש סכנה אם הוא חשוב ראוי לאכילה, לכאורה אין זה אלא כשהוא אסור מחמת עצמו כמו באתרוג שישנו עליו, וכן בהמה שאכלה סם המות והרדופני שנתקלקל גופה ובשרה עי"ז, אבל אם נאסר מצד ניקור נחש וכדומה, שאין אסור מחמת עצמו אלא משום בליעת ארס שבו, אפשר שחשוב ראוי לאכילה, שלא גרע מאתרוג שנבלע בו איסור שחלק המג"א סי' תרמ"ט סק"כ על הש"ג שאוסר אותו לצאת והמג"א כתב לחלק כיון שאין האיסור מחמת עצמו ראוי לצאת בו, ולענ"ד ראי' לדעת המג"א מירושלמי פסחים פכ"צ ה"ב נגע בחרסו של תנור פסול גוף הוא, נטף מרוטבו על החרס פסול מכשיר הוא, הרי מבואר שדבר שנאסר מחמת בליעה אין זה חשיב פסול הגוף שדינו שישרף מיד, רק הוא חשוב פסול מכשיר וצריך עיבור צורה ואינו פסול הגוף, וכן ג"כ ראי' מגמ' פסחים פ"ד שהבאנו למעלה בדין שבירת עצם בכשר ולא בפסול ולמ"ד מפני שאינו ראוי לאכילה, ואמאי לא אמר נמי נפק"מ בשנאסר מחמת בליעת איסור, דלמ"ד משום בכשר ולא בפסול האי כשר הוא, ולמ"ד משום שאינו ראוי לאכילה האי נמי אינו ראוי לאכילה, א"ו שזה ג"כ חשוב ראוי לאכילה, וא"כ ניקור נחש אין זה אלא כבליעת איסור, וצ"ע הירושלמי דסוכה הנ"ל שחשוב שאינו ממשקה ישראל. ואכ"מ להאריך עוד בזה, ועי' בקונטרסי מנחת חנוך סי' ריח מנחה בהערה שם ד"ה ובצל"ח מש"כ שם: סימן כא ביאור דברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' תמידין ומוספין ואגבן באור דבריו ז"ל בפי"א מה' מ"א דין ט' י' א) בסוכה (מ"ח ב') עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים יצא ר' יהודה אומר בלוג הי' מנסך כל שמונה, והנה רש"י ז"ל פירש שעירה של מים לתוך של יין וכו' היינו לתוך הספל של יין וכן להיפך, אולם *) משום דכה"ג לא שייך סברת הנוב"י דשומר מצוה וכו'. שכל שיש בו סכנה מצד הטבע לא שייך כנ"ל, והראי' שגם תרומה אסורה משום גלוי אף שמצוה עביד באכילת תרומה, יעוי' תרומות פ"ח מ"ד: