מרחשת חלק א ט

יכול ליהנות ממנו כעת חשוב אינו ברשותו ולא מצי לבטל לו אף דהוי שלו, והא דקנה חמץ מן העכו"ם דמהני קנייתו אף דהוי דשא"ב, היינו משום שלהעכו"ם אין אסור החמץ ולדידיה שפיר הוי החמץ שלו וברשותו ויכול להקנותו וממילא יכול הישראל לזכות בו דיש זכיה בחמץ זה כיון שמותר אחר הפסח וגם העכו"ם יכול להקנותו וע"כ שפיר קנה משא"כ בחמץ לאחר שש שעות אף דהוי שלו משום שיהא מותר אחר הפסח מ"מ חשוב אינו ברשותו כיון שאינו יכול עכשיו ליהנות בו דאסור בהנאה וע"כ א"י לבטל, זה אינו, דאכתי תקשה שרב דס"ל א"מ דשא"ב אמאי אמרינן לדידיה שא"י לבטל הא ראוי לאחר הפסח, ואף דרב ס"ל דחמץ אחר הפסח אסור מדאורייתא כר"י כדאיתא לקמן (כ"ט ב') א"כ לדידיה לית ליה היתר לאחר הפסח וע"כ הוי הפקר ולא חשוב שלו, מ"מ עדיין קשה שהרי לאחר הפסח אף שאסור מה"ת מ"מ הרי הוא כשאר איסורי תורה שח"ש אסור בהן רק משום דחזי לאיצטרופי וממילא בשלכדה"נ הוא מותר וכמו שכ' בטעמו למעלה, וא"כ משום זה לאחר הפסח יהי' חשוב שלו וא"כ הדר קשה אמאי לא יוכל לבטל לרב דס"ל א"מ דשא"ב כיון שיהא ראוי לו לאחה"פ, דמשום זה חשוב שלו, וכיון שכן חשוב ממון כמו שכ' הר"ן דמה שיהא מותר לאחר הפסח חשוב משום זה ממון והכ"נ לרב חשו שלו ואף שא"ב מ"מ הא לרב יכול להקנות דשא"ב ג"כ: אבל באמת לק"מ דהא אסור להשהות החמץ לאחר הפסח דהא עבר על ב"י וע"כ משום זה לא חשוב שלו משום שיהא מותר לאחר הפסח דהא אסור להשהותו משא"כ בחמץ של עכו"ם שאין על העכו"ם שם איסור ע"כ שפיר מהני זכיתו דכיון דקודם זכיה הו"ל ממון ומהני בו זכיה: העולה מדברינו דחמץ כיון שאסור בהנאה בפסח אף שלא כדרך הנאתו ע"כ חשוב אינו שלו והוי הפקר: ג) אבל עדיין צריכין אנו לבאר דאם נאמר דחמץ בפסח חשוב הפקר א"כ אמאי אמרינן דגזל חמץ ועבר עליו הפסח שאומר לו הרי שלך לפניך כיון דלא הוי תו דמאריה איך מצי אמר לו הר"ש לפניך שהרי אינו שלו עוד, וכמו שהוכיח כעין זה הקצוה"ח סי' ת"ו הנ"ל דיאוש חשוב שלו ולא יצא מרשות בעלים מהא דאמרינן במרובה (ס"ו ב') זה מתיאש ואינו רוצה לקנות ואם נאמר דביאוש יצא מרשות בעלים נהי דאינו רוצה לקנות אכתי היכי מצי א"ל הר"ש לפניך בתר דמיאש מאריה מיניה דתו לאו דמאריה הוא, יעו"ש בקצוה"ח, וא"כ הדק"ל אם נאמר דחמץ בפסח חשיב הפקר איך יכול לומר הר"ש לפניך כיון דלאו דמאריה הוא, ועוד קשה שאם נאמר דחמץ חשוב הפקר ויצא מרשות הבעלים ואין בו עוד זכיה ואעפ"כ יכול לומר לו הר"ש לפניך יקשה להיפך מהא דפרכינן בגיטין (נ"ג ב') מהא דגזל חמץ ועעה"פ דאומר לו הר"ש לפניך וא"א דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק דגזלן הוא וממונא מעליא בעי שלומי, וכתבו התוס' שם ד"ה גזלן בכוונת הקושיא דאם נאמר שמיה היזק א"כ חשיב ליה כמו שניכר ואין לך שינוי גדול מזה וקנאם הגזלן בשינוי וצריך הגזלן לשלם בממון מעליא ולא מצי א"ל הר"ש לפניך יעו"ש בתוס', ואם נאמר דחמץ בפסח לית להו בעלים וחשוב הפקר ואין זכי' בו א"כ מאי מקשה דיקנה הגזלן בשינוי נהי דהוי שינוי מ"מ איך יכול הגזלן לקנות הא אין זכיה באיסורי הנאה, וכמו שאין יכול לזכות באסורי הנאה שאין קנין נתפס באיסורי הנאה כן אין השינוי מהני להכניס לרשות הגזלן כיון שאין זכי' באיסורי הנאה לא מצי גזלן קני ליה ומצי אמר לו הר"ש לפניך, ודוחק לומר כיון דהיכא דנעשה שינוי בדבר הגזלן קינה אותו בע"כ, אף שאינו רוצה לקנות, ע"כ מהני קנין אף באסורי הנאה משים שא"צ זכי', וכגוונא שכ' הקצוה"ח שהבאתי לעיל דמשו"ה בגט על אה"נ כשר משום שא"צ סי' בגט שהיא מתגרשת בעל כרחה, ז"א דדווקא בגט אף שאינה זוכה בה מ"מ מתגרשת בו כל שבא לידה אבל בגזלן כל שלא קנה אותו הרי יכול לומר הר"ש לפניך א"כ באיסורי הנאה שאין קנין נתפס בו אמאי לא יוכל לומר הרש"ל אף אם יש בו שינוי הניכר דכל שלא זכה בו הגזלן הר"ה של הנגזל ויכול לומר הרש"ל: והנה לדעת הרא"ש ר"פ הגוזל עצים וכ"כ היש"ש שם דהיכא שנעשה שינוי בדבר הנגזל הר"ה קונה אותה משעת הגזלה ולא משעה שנעשה בו השינוי א"ש דכיון שנעשה שינוי בהחמץ משעה שנאסר בהנאה והוי הזה"נ הרי הגזלן קנה את החמץ משעה שגזלה עוד קודם הפסח והוא קונה אותו למפרע ואז שפיר נקנה להגזלן שלא הי' עדיין אסור בהנאה קודם הפסח ע"כ ל"י לומר הר"ש לפניך, אבל לדעת החולקים בזה וס"ל שאין הגזלן קונה אלא משעה שנעשה השינוי ולא למפרע יקשה כנ"ל: ונראה לישב כ"ז עפ"י מש"כ לעיל דהא דחמץ בפסח הוי הפקר ואין לו בעלים הוא דווקא בפסח גופיה דנפק"ל מקרא דלא יאכל שנאמר בפסח עצמו דח"ש אסור מן התירה אף דלא חזי לאיצטרופי ומשום זה גם שלא כדרך הנאתן אסור מן התורה ומשום זה הוי הפקר ואין לו בעלים, אבל לאחר הפסח דשרי בהנאה מדאורייתא לדידן דקימ"ל כר"ש דחמץ אח"ז מותר בהנאה מדאורייתא, וכן אף לר"י דס"ל דחמץ לאח"ז אסור מן התורה הא נפקא ליה מלא תאכלו וכו' והוי ככל איסורין שבתורה שח"ש אסור בהן דווקא כחזי לאיצטרופי ומשום זה ממילא בשלכדה"נ מותר מן התורה, ולפ"ז חמץ אחר הפסח יש בו זכיה והוי של בעלים, ולפ"ז א"ש דמצי א"ל הרש"ל לפניך כיון דעבר עליו הפסח שוב הוי של בעלים והרי הוא שלהם ע"כ מצי אמר ליה הר"ש לפניך, ואף שתוך הפסח נעשה הפקר ויצא מרשות בעלים מ"מ חוזר הוא להיות של בעלים אחר הפסח, מידי דהוי אהפקר לזמן כמו דאמרינן בנדרים (מ"ד א') שדה זו הפקר לשבוע או לחדש יעו"ש שמהני הפקר לזמן כזה וכן כתב הטור באו"ח סי' רמ"ו שאם השכיר בהמתו לעכו"ם יפקירנו ליום השבת, והכ"נ חמץ בפסח הוי הפקר בתוך ימי הפסח ואח"כ חוזר לבעלים, וכמו דמצינו בשביעית ושמטה דאמרינן בנדרים (מ"ב ב') דרחמנא אפקרא לארעא לאכילת פירות במשך השנה ויש לכל אחד רשות בקרקע עצמה אף דלאחר שביעית הדרא ארעא למריה והכ"נ בחמץ בפסח תוך הפסח הוי הפקר ואחר ימי הפסח שמותר שלכדה"נ חוזר הוא לבעלים וע"כ שפיר מצי א"ל הר"ש לפניך כשעבר עליו הפסח משום דהדר הו"ל של בעלים ושלו הוא מחזיר לי, וממילא ניחא נמי הקושיא השני' שהקשינו מגמ' דגיטין איך יקנה הגזלן בשינוי הא אין זכיה באסורי הנאה, דז"א דלאחר הפסח יש זכיה בחמץ שעבר עליו הפסח קני ליה תיכף כשעבר בשינוי כיון דהזשא"נ שמיה היזק ושפיר מקשה איך אומר לו הר"ש לפניך: ד) ועפ"ז יש ליישב דעת החק יעקב שכ' דבתוך ימי הפסח לא מצי גזלן לומר הר"ש לפניך משום דכשרוף ועומד דמי וכמבוער מן העולם והשיגו הקצוה"ח בסי' שס"ג סק"א דממ"נ אם חשוב היזק הניכר א"כ קנהו בשינוי וא"כ אמאי מצי אמר ליה הרש"ל אחר הפסח ואם אינו ניכר א"כ מצי לומר הר"ש לפניך גם בפסח עצמו יעו"ש, ולפמש"כ הדבר מבואר, דבתוך ימי הפסח שאסור אף שלכה"נ והוי הפקר וכשרוף ועומד דמי לא מצי למימר הר"ש לפניך כיון שיצא מרשות בעלים ואינו שלו וכמו שכ' הקצוה"ח לענין יאוש, אבל לאחר הפסח שהוא חוזר מאליו רשות בעלים והוי תו של הנגזל מצי אמר ליה הר"ש לפניך שהרי הם שלו: ועפ"ז נוכל לומר עוד דבפסח עצמו הוי היזק הניכר) כיון שיצא מרשות הבעלים א"כ הר"ז כמו שניטל עיין בלוח השמטות ותיקונים שבסוף הספר מכיס