מרחשת חלק א פט

בהרחיק מן הכותל וסמכו ע"ג יתדות דמהני ג"כ לומר דהוי כסתום בסכך כשר, וצ"ע הא ז"א לפי שיטת רש"י ז"ל לפמש"כ דאויר לא הוי כסתום בסכך כשר דל"א כה"ג לבוד, והר"ז סתירה לדברינו. שוב מצאתי להמגיד משנה פ"ד מה' סוכה ה"ו שהעתיק לשון רש"י בעושה סוכתו צריף וז"ל או שהרחיק מן הכותל טפח וסכך אותו טפח בסכך הסוכה כשרה הרי שהביא בשם רש"י דווקא בסכך בסכך הסוכה כשרה וזה כמו שכ': סימן יח. ישוב לדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' סוכה הט"ז. א) כתב הרמב"ם בהלכות הנ"ל וז"ל: סיכך בדבר פסול ודבר כשר זה בצד זה ואין במקום אחד מסכך הפסול רוחב ג"ט אלא פחות אם הי' כל הסכך הכשר יותר על כל הסכך הפסול כשר, ואם הי' זה כמו זה בצמצום אע"פ שאין במקום אחד ג' הר"ז פסולה מפני שסכך פסול כפרוץ הוא נחשב עכ"ל, ועיי' השגת הראב"ד ובמ"מ וכ"מ מה שעמלו בזה ליישב דין רבנו שהוא שלא כהלכתא דקימ"ל פרוץ כעומד מותר, וגם בסוכה פסק רבנו כן כנראה מלשונו למעלה פ"ד הי"ב שדווקא פרוץ מרובה על העומד אסור: ב) והנראה לי בזה עפ"י מה שכתבו התוס' בסוכה (ט"ו א') ד"ה פרוץ דהא דפרוץ כעומד מותר, אף שאי אפשר לצמצם, הוא מכח ס"ס ספק דילמא עומד מרובה על הפרוץ ואת"ל שאין העומד מרובה גם פרוץ כעומד מותר והוי שני צדדים לקולא, ולמ"ד פרוץ כעומד אסור הוי להיפך שני צדדים להחמיר, וכ"כ התוס' בחולין (כ"ח ב') ובכ"ד, והנה הא דס"ס מותר בכה"ת אינו מטעם בירור וודאי, אלא שכך הוא הדין להקל בס"ס, אבל מצד המציאות אכתי ספק הוא, והראי' מספק טומאה ברשוה"י שגם ס"ס טמא, והיינו כיון ששם אסרה תורה ספק גס ס"ס אכתי ספק הוא, שאם ס"ס מתורת ודאי לא הי' טמא גם ברשוה"י שאין כאן ספק כלל, א"ו כנ"ל שס"ס אכתי מצד המציאות ספק הוא אלא שכך התירה התורה, ואכ"מ להאריך בפרט זה, ולפ"ז בסוכה הסכוכה בפרוץ כעומד כיון שא"א לצמצם שאין אנו יכולין להתיר לישב תחתיה אלא מצד ס"ס למ"ד פרוץ כעומד מותר, אין זה אלא מצד הדין אבל מצד המציאות אכתי ספק הוא אם היא סוכה או לא: והנה בגמ' סוכה (ב' א') אמרינן אמר רבה אמר קרא למען ידעו דורותיכם כי בסוכות וכו' עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מכ' אמה אין אדם יודע וכו', ואמוראי פליגי עליה שם ואמרי שההיא ידיעה לדורות היא, ואין אדם צריך לידע שיושב בצל סוכה, והנה לדעת רבה שצריך לידע שיושב בצל סוכה לפ"ד יחוייב בסוכה שמותרת מצד ס"ס, אף שמצד הדין צריכה להיות מותרת, מ"מ האדם היושב תחתיה איננו יודע שיושב בצל סוכה, ואף שס"ס הוי מ"מ מצד המציאות אכתי ספק הוי ואיננו יודע כלל אם יושב בצל סוכה, דשמא הפרוץ מרובה על העומד ואין כאן סוכה כלל, לפ"ז לרבה שס"ל שצריך האדם לידע שיושב בצל סוכה סוכה כזו פסולה היא משום שאין כאן ידיעה להאדם: ג) מעתה נוחים הם דברי רבנו הרמב"ם ז"ל שפוסל בפרוץ כעומד בסכך סוכה משום דס"ל ג"כ כסברת רבה שצריך לידע שיושב בצל סוכה, ובפרוץ כעומד שא"א לצמצם אכתי אינו יודע הוא ומשי"ה פסולה, ומה שפריך הש"ס בסוכה מהמקרה שפודין וכו' דווקא לרב הונא בדר"י דס"ל פרוץ כעומד אסור, היינו משום דלר"פ לא פשיטא ליה להקשות דילמא ס"ל כאינך אמוראי דלא ס"ל כרבה שצריך לידע, ע"כ מקשה דווקא לרב הונא בדר"י דס"ל פרוץ כעומד אסור ומן הדין ג"כ פסולה, אבל רבנו ס"ל כסברת רבה שצריך לדעת שיושב בצל סוכה ובספק, ואפי' בס"ס אכתי ספק הוא ואינו יודע חשוב, ופסולה היא מתורת ודאי, כיון שאין האדם יודע בה שהוא יושב בצל סוכה לאו סוכה היא כלל, וכה"ג כ' הרשב"ם בב"ב (קכ"ו ב') ד"ה אבל בבכור ספק דאפי' אם תפס מפקינן מיניה ולא קרינן ביה יכיר לאחרים דאכתי מספקא לן, וזה כמו שכ': וזהו שהוסיף הרמב"ם ז"ל וכ' מפני שסכך פסול כפרוץ נחשב שלכאורה שפת יתר הוא, ולפ"ד א''ש היינו משום שהי' עולה בדעתנו לומר שסוכה הסכוכה בסכך פסול, אף שפסולה היא מ"מ סוכה היא נקראת והאדם היושב בתוכה יודע שיושב בצל סוכה אף אם מסוככה היא בסכך פסול, וא"כ בפרוץ כעומד שמותרת מצד ס"ס וכשרה מצד הדין הוי שפיר סוכה מעליא, שמצד הדין היא כשרה, ומצד הידיעה שהוא יושב בצל סוכה חשוב שפיר יודע אף אם היא סכוכה בסכך פסול, ולזה הוסיף הרמב"ם ז"ל וכ' שפסול כפרוץ נחשב, והיינו שחשוב כאלו אין כאן סוכה כלל וכאלו הי' אויר בלא סכך, וע"כ אם אינני יודע שיושב בצל סוכה מסוככת בסכך כשרה פסולה היא וכנ"ל: ולפ"ז א"ש מה שפסק בפ"ד הי"ב שפרוץ כעומד מותר בסוכה, ששם הוא בדפנות, ובדפנות אין הוא צריך לידע אם הוא יושב בתוך דפנות כשרים, משום שסוכה נקראת על שם הסכך כמו שכ' רש"י בסוכה (י"ב א') ד"ה כשרין ולא ע"ש הדפנות, ובדפנות כיון שפרוץ כעומד קימ"ל שמותר הרי הם כשרין מצד הס"ס, אף שאינו יודע מצד המציאות כשר בדפנות: ד) ואף שרבנו הרמב"ם ז"ל לא הביא דין זה של רבה אם הדפנות מגיעות לסכך שתהא כשרה גם למעלה מעשרים אמה, שכן הוא לדעת רבה, אין מזה ראי' שלא ס"ל כסברת רבה שצריך לידע שיושב בצל סוכה, ומה שלא הביא דבדפנות מגיעות לסכך כשרה למעלה מכ', היינו משום דס"ל ג"כ כסברת רבא דסוכה דירת עראי בעינן ובלמעלה מכ' דירת קבע היא, וע"כ אף בדפנות מגיעות לסכך ג"כ פסולה, וא"ש: ולפי דברינו יצא לנו דין מחודש באם ישב בסוכה ובירך עליה ואח"כ נודע לו שיש ספק בהכשר הסוכה ובתוך ישיבתו תקנו אותה והכשירוה, דלכאורה א"צ לברך שנית, כיון שספק הוא דילמא גם מקודם כשרה היתה וספק ברכות להקל, אולם לפ"ד כל שיש ספק בהכשר הסוכה הוי כמו ודאי פסולה משום שאינו יודע שיושב בצל סוכה, א"כ הוא צריך לברך שנית, שמה שישב מקודם שתקנו אותה הוי ודאי פסולה וברכה הראשונה היתה ברכה לבטלה: וכ"ז בשיש ספק בהכשר הסכך, אבל באם יש ספק בהכשר הדפנות א"צ לברך שנית משום דבדפנות א"צ לידע שיושב בצל דפנות וכמו שנתבאר, וזהו דין חדש לענ"ד: סימן יט א. א) בסוכה (י"ג ב') מ"ד בוצר שאין לו ידות אבל קוצר לסכך יש לו ידות דניחא ליה כי היכי דלא ליבדרן, ופרש"י ניחא ליה באוכל המחובר בהן שאם יבדיל ראשי שבלים מן הקשים שמא יתפזרו וילכו לאיבוד, והתוס' שם