מרחשת חלק א פו

וא"כ הנ"מ סגי בארבעה ומשהו באמצע פחות מג' למעלה ופחות מג' למטה וא"צ דווקא שתהא גבוהה עשרה טפחים: ונ"ל שבדקדוק כ' רש"י ז"ל כן, והוא לפמש"כ רש"י בעירובין (ח' ב') ד"ה לדברי המתיר וז"ל להשתמש תחת הקורה אלמא חיצון יורד וסותם אוסר כל המבוי הזה עד שיביאו קורה אחרת שאין הסתימה מחוברת לכתלים ויש אויר ביניהם והכא לאו מחיצה ממש היא להכשיר הפסק אויר שמכאן ומכאן ע"י לבוד עכ"ל, וביאור דבריו דלא אמרינן לבוד רק בשיש כאן מחיצה ממשית אלא שחסרה מעט אז אמרינן לבוד לסמוך או לסתום, אבל בכאן הקורה אין זו מחיצה כלל אלא שההלכה אמרה דקורה היא כמחיצה משום דאמרינן פי תקרה יורד וסותם, א"כ בסתימה זו שפי תקרה יורד וסותם אין לומר לבוד, מפני שאין לומר לבוד רק בהקורה עצמה שאינה מחוברת לכתלים בזה היינו אומרים לבוד שיהא חשוב כאלו חודו החיצון דבוק הי' לכותל ע"י לבוד, ואין זה אלא במשך קורה לבד, אבל מה שמתרת קורה במבוי הוא משום דאמרינן יורד וסותם גם להלן ממשך קורה עד הארץ א"כ אותה הסתימה שאין בה קורה ממש רק מצד רואין אותה אין להתיר ע"י לבוד, דהא לבוד ג"כ אין זה מחיצה ממש רק הלממ"ס שרואין אותו כאלו הוא דבוק או סתום, והר"ז רואין ע"ג רואין והוי תרי רואין דלא אמרינן וכדאיתא כה"ג שם (כ"ב ב') ומכש"כ הוא, והר"ז כמו שכתב הר"ן כאן בסוכה דתרי הלכתא גבי הדדי לא אמרינן לענין לבוד באמצע ודופן עקומה והכ"נ ל"א לבוד על פי תקרה יורד וסותם, זהו ביאור דברי רש"י ז"ל: ו) והשתא א"ש מה שפרש כאן דבעינן מחיצה עשרה ולא סגי בארבעה ומשהו ומוקים לה באמצע משום דכאן כיון דלא הוי הפס רק ארבעה ומשהו ומוקי לה בפחות מג' סמוך לדופן, וא"כ אם הי' חסר כאן מלמעלה ולמטה כיון שמהצד חסר ג"כ, א"כ בהקרנות דמעלה ולמטה נצטרך לומר לבוד ע"ג לבוד, דהא בהקרנות אין כאן מחיצה ממש לא בגובהה ולא במשכה ואם היינו דנין כאן לבוד גם למעלה ולמטה נצטרך לומר בגובהה לבוד כדי לסתום למעלה ולמטה ואח"כ נצטרך לומר לבוד דופן כאלו היא סתומה ומשוכה לצד דופן ותרי לבוד כה"ג זעג"ז לא אמרינן, ולא דמי למאי דאמרינן במחצלת תרי לבוד משתי רוחות הא שם מ"מ ל"א בכל צד רק לבוד אחד דאנו מושכין למעלה לצד הסכך את הדופן וגם למטה אנו מושכין את הדופן לארץ אבל אין בכ"ז אלא חד לבוד במקום אחד, משא"כ כנ"ל: ז) ועוד הייתי אומר דמאי דאמר רב חסדא במחצלת דאמרינן תרי לבוד למעלה ולמטה הוא משום דרב חסדא אזיל לטעמיה עפ"י מאי דאיתא בשבת (צ"ז א') א"ל רב חסדא לרב המנונא ואמרי לה רב המנונא לרב חסדא מנא הא מלתא דאמור רבנן כל פחות מג' כלבוד דמי, א"ל לפי שאי אפשר לה לרשוה"ר שתלקט במלקט ורהיטני, א"ה ג' נמי ותו הא דתנן המשלשל דפנות אם הם גבוהים מן הארץ ג' טפחים פסולה הא פחות מג' כשרה, התם היינו טעמא משום דהו"ל מחיצה שהגדיים בוקעים בה, תינח למטה למעלה מא"ל אלא כל פחות מג' הלכתא גמירי לה יעו"ש, הנה מבואר דר"ח ס"ל דהא דפחות מג' למטה הוי לבוד אין אנו צריכין לטעם דהלכתא גמירי לה, רק משום דלמטה בלא"ה ניחא משום שאי אפשר לרשוה''ר שתלקט וכו' ורהיטני: ולפ"ז י"ל דהיינו דס"ל לר"ח כאן דאמרינן לבוד משתי רוחות ולא חשוב הלכתא ע"ג הלכתא, והוא משום שאין כאן רק הלכתא אחת היינו למעלה לצד הסכך אבל למטה לצד הארץ אין צריך לומר לבוד מצד ההלכתא ומצד *) אמנם מדברי הגמ' לקמן י"ט לא משמע הכי ויעוי' ק"נ רואין רק משום שא"א לרשוה"ר שתלקט וכו', וא"כ אין כאן משום הלכתא רק מרוח אחת, וזהו דקאמרינן כאן מ"ד חד לבוד אמרינן תרי לבוד ל"א, והיינו משום שהייתי אומר דגם מאי דאמרינן למטה לבוד הוא ג"כ מכח ההלכתא וא"כ הוי תרי הלכתא גבי הדדי, קמ"ל דבאמת אין כאן רק הלכתא אחת, דלבוד דלמטה הוא לא מטעם ההלכתא רק משום שא"א לרשוה"ר וכו' והר"ז כמו שלא הי' כאן פרוץ כלל שנאמר שרק מטעם הילכתא הוא כסתום, וכ"ז לר"ח אבל לדידן דמסקינן דכל פחות מג' כלבוד הוא הלכתא גמירי לה דמשמע אף למטה שפיר י"ל דלא אמרינן לבוד ע"ג לבוד: ח) ומאי דאמרינן בעירובין (ט' א') בתלוי' משתי רוחות לבוד משתי רוחות אין זה דומה לדר"ח דשם דאמרינן לבוד משום רוחות היינו להיות דבוקה להכתלים, דשם לא בעינן למשוך את הקורה להכותל כדי שיהא כשיעור רק בעינן סמוכין להדדי, ובזה אמרינן לבוד גם משתי רוחות, אבל לאמר לבוד משתי רוחות להיות כסתום, כגון הא דרב חסדא דבעינן מחיצה גבוהה עשרה, ואם לא נאמר לבוד משתי רוחות להיות כסתום רק כדבוק אז לא יהי' שיעור דופן בגובה עשרה ויהי' פחות מי', בזה באמת יכולין לומר דל"א תרי לבוד כה"ג למשוך את הדופן לכאן ולכאן כדי שיהא שיעור מחיצה, ולפ"ז לא תקשי ג"כ לפמש"כ דלא אמרינן תרי הלכתא מהא דאמרינן שם דמשוכה והיא תלוי' דאמרינן לבוד וחבוט משום דשם אינו אלא להיות סמוכין גבי הדדי בזה אמרינן לבוד וחבוט: ט) ובזה אמינא לתרץ קושית התוס' כאן ד"ה מהו דתימא ותימא הא נמי מילתא דפשיטא היא דמכשירין לעיל קנה קנה פחות משלשה דדופן סוכה כדופן שבת, ויעו"ש בתוס' שנדחקו בזה, ולפי האמור אין התחלה לכאורה לקושיתם דר"ח קמ"ל דאמרינן לבוד משתי רוחות היינו להיות כסתום למשוך את הדופן לכאן ולכאן כשיעור הצריך, שאם היינו אומרים לבוד כדבוק וכסמוך אז לא הי' כאן מחיצה גבוהה עשרה, וקמ"ל דאמרינן לבוד גם להיות כסתום משתי רוחות, משא"כ בהא דקנה קנה פחות מג' אין ראי' כלל דשם אמרינן רק לבוד כדבוק וכסמוך שמדביקין הקנים זב"ז מתורת לבוד, ושם בסוכה גדולה מיירי שאף אם נדבוק הקנים זב"ז ג"כ יהי' שיעור סוכה בשיעור משך ז' ומשהו, והדבר נכון מאד בישוב קושית התוס', וכמעט שפליאה על רבותינו בעלי התוס' איך לא עלתה על דעתם לתרץ כן, אם לא שנאמר שהתוס' ס"ל שגם בקנה קנה צריכין אנו לומר לבוד כסתום משתי רוחות שאם נאמר כדבוק ונדביק הקנים זה בזה אז תתמעט הסוכה משיעורה כעת ונמצא דהרבה מהסכך יוצא חוץ לדפנות שכעת, והרי אנו מכשירין כל הסוכה כמו שהיא, אבל אין זה קשיא כלל שהרי אמרינן לקמן (י"ד ב') פסל סוכה הרי הוא כסוכה שאף מה שיוצא חוץ לסוכה נידון כסוכה אם יש שיעור הכשר סוכה בהסוכה גופה, א"כ אף אם נדביק הקנים זב"ז מ"מ כל שיהי' משך סוכה בהקנים הדבוקים תהי' כשרה כל הסוכה, משום שגם היוצא מן הדפנות נידון כסוכה. יעו"ש ברש"י, *) אם לא שנאמר שהתוס' ס"ל שגם זה שמה שיוצא חוץ לסוכה נידון כסוכה הוא ג"כ מכח הלכתא, וע"כ בסוכה זו אם לא היינו אומרין לבוד משתי רוחות כסתום רק כדבוק הוי זה ג"כ תרי הלכתא ע"ג הדדי היינו דמקודם אנו אומרים לבוד להכשיר את הסוכה שהיא קנה קנה פחות מג' ואח"כ אנו מכשירין את היוצא עי"ז חוץ לסוכה ג"כ ע"י ההלכה דנידון כסוכה, אולם יש לחלק: י) וע"פ מה שכתבנו שאם נאמר דלבוד פחות מג' *למשה לר"ח פ"ק סי' קל"ה וברא"ש שם סי' ג'. ואכ"מ: * למטה