מרחשת חלק א פה

סימן טז ביאור דברי הגמ' בסוכה ז' הנ"ל ובהשמטת הרי"ף שם. א) והנה בהא דאמר רבא וכן לענין שבת מיגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת אמרתי להעיר לכאורה איזה מיגו יש כאן, דלפי המבואר בסוגיין שם בסוכה פרוץ מרובה על העומד כשר ובשבת פרוץ מרובה על העומד פסול, והנה מתבאר מזה ההבדל שבין שבת לסוכה, שבסוכה שיעור הדפנות אינו כדי שתהא הסוכה סתומה ותהא מוקפת מחיצות דהא פרוץ מרובה על העומד כשר בה שזה אינו כסתום בכ"ד, וע"כ מזה שענין דפנות בסוכה אינו רק מגזירת הכתוב שצריכין שתי דפנות וטפח וזהו הכשר סוכה, אבל לא בעינן כלל שתהא הסוכה סתומה, משא"כ בשבת שחילוק רשות בשבת הוא שע"י המחיצות חשוב כסתום ואז נעשה כרשוה"י, וע"כ כל הני מחיצין דהלכה למ"ס כגון פי תקרה יורד וסותם גוד אסיק גוד אחית וכו' משום דרואין אנו כאלו הוא סתום ע"י אלו: ולפ"ז יש להבין איזה מיגו שייך מסוכה לשבת שהרי מאי דבעי טפח בסוכה אין אנו אומרין שע"י הטפח נעשית כל הסוכה סתומה והרי הן שלש מחיצות שלמות, דלא בעי כלל סתימה בסוכה, א"כ אין הטפח מהני רק לעצמו אבל לא לאמר שע"י הטפח רואין אנו כאלו היתה מחיצה שלמה, דלא בעינן כלל מחיצה שלמה וגזירת התורה היא שתי דפנות וטפח והטפח הזה יש לו לעצמו חשיבות, אבל לא ממנו והלאה כי להלאה ממנו א"צ מחיצה כלל, משא"כ בשבת דאמרינן לחי משום מחיצה הוא משום דחשבינן את הלחי כאלו הי' משוך כל שיעור הסתימה והיו שלש מחיצות דאורייתא, א"כ מאי דבעינן בשבת שיהא כסתום כל השיעור זה אינו כלל בסוכה דלא בעינן בה סתימה, וא"כ איך אמרינן מיגו דהוי דופן לענין סוכה וכו' הא לענין סוכה לא הוי רק דופן לעצמה אבל לא כסתום ומשוך להלן ממנו ובשבת בעינן שיהא רואין אותו כאלו הוא משוך כולו, והחשיבות הזאת אינה כלל אצל סוכה דנאמר מיגו: ב) והנה לפי דעת הרמב"ם ז''ל בפי"ז מה' שבת ה"ט דס"ל דהא ששלש מחיצות דאורייתא אינו אלא לאפוקי מתורת רשוה"ר ולעשותו כרמלית אבל לעשותו רשוה"י בעינן מחיצה רביעית יעו"ש בהה"מ שם הי' ניחא שפיר כאן, משום דהא דבעינן בשבת סתימה אינו אלא כדי לעשותו רשוה"י משום דלא נעשה רשוה"י אם לא הוי סתום מד' רוחותיו, אבל להוציא מתורת רשוה"ר בזה לא בעינן סתימה כלל רק שלא יהו רבים בוקעים ובלא ניתא תשמישתיה סגי כדאיתא בשבת (ז' א') בבין העמודין יעו"ש, ולפ"ז א"ש האי מיגו כיון דהוי מחיצה לענין סוכה הוי מחיצה לענין שבת, היינו שתהא חשובה מחיצה שלישית ובזה היא יוצאה מתורת רשוה"ר, ואף שאינה נעשה רשוה"י והוי כרמלית מ"מ שפיר יוכל לטלטל בה בשבת דסוכה כמו שכ' התוס' כאן ע"ב דבפסי ביראות אף שלא הותר אלא לעולי רגלים מ"מ כיון שאין זה אלא איסור דרבנן, אף מדרבנן לא אסרו משום מצוות סוכה, והכ"נ כיון שנפקע ממנה תורת רשות הרבים שפיר מותר לטלטל בה משום מצוות סוכה: אבל לפ"ד רש"י ז"ל וכל הפוסקים דס"ל ששלש מחיצות דאורייתא היינו לשוויה רשוה"י ובזה הא בעינן שיהא כסתום תקשי כנ"ל מאי שייך מיגו מסוכה לשבת שהרי אין תורתם שוה דבשבת בעינן שיהו רואין אותו כסתום ובסוכה אין אנו צריכין לזה כלל: ב) אבל שבתי וראיתי שזה שכתבתי דלענין סוכה הטפח של דופן שלישית אינו צריך רק עצמו אבל לא לעשות על ידו כסתום אין זה פשוט כ"כ, די"ל שדבר זה תלוי במאי דאמרינן לעיל (ה' ב') אם הלכתא לגרועי אתי או לאוסופי אתי, שאם הלכתא לאוסופי אתי שפיר י"ל כנ"ל דמן התורה רק שתי דפנות בעינן והטפח של דופן שלישית באה ההלכה להוסיף, א"כ אין זה אלא לעצמה דכך היא ההלכה דבעינן עוד טפח אבל מחיצה שלישית ל"ב כלל בסוכה, משא"כ אם נאמר דהלכתא לגרועי אתי היינו דבאמת דרשינן מקרא דבסכת בסוכת דבעינן שלש מחיצות והיינו צריכין באמת שלש מחיצות שלמות, וע"ז באה ההלכה וגרעה דמחיצה שלישית סגי בטפח והיינו לומר דבטפח של מחיצה שלישית רואין אנו כאלו היתה המחיצה השלישית שלמה ושפיר קרינן בה בסוכת בסוכת וכו' דשלש מחיצות בעינן, נמצא לפ"ז שגם טפח של מחיצה שלישית הוא חשוב ורואין בו כאלו כל המחיצה היתה שלמה וגם בו יש חשיבות גם להלן ממנו, וא"כ שפיר י"ל בזה מיגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת, שגם בסוכה הטפח של שלישית אין החשיבות לעצמו לבד אלא גם להלן לשיעור המשוך ממני, וכיון שחשיבא מחיצה גם ממנו והלאה לענין סוכה חשיבה מחיצה ממנו והלאה גם לענין שבת ושפיר אמרינן מיגו: ולפ"ז י"ל שאביי ורבא שנחלקו כאן בזה אי אמרינן מיגו פליגי בזה, דלרבא טפח סוכה חשוב כאלו סותם כל משך המחיצה משום דהלכתא לגרועי אתי ובעינן שלש מחיצות והטפח הוא כסותם כל משך המחיצה וע"כ שפיר אמרינן מיגו וכנ"ל, אבל אביי ס"ל דהלכתא לאוסופי אתי לא בעינן כלל בסוכה שיהו רואין את הטפח כאלו סותם כל משך המחיצה וע"כ אין שייך לומר בזה מיגו מסוכה לשבת, וכנ"ל: ד) ובזה ניחא נמי מה שלא נחלק אביי על רבא במאי דאמר סיכך ע"ג מבוי שיש בו לחי כשר כדמשמע שם שבזה לא פליג כלל וכמו שאמר שם והא את הוא דאמרת וכו' משמע דמודה בזה, ולפמש"כ ניחא דאביי באמת לא פליג על עיקר דין מיגו, וע"כ שפיר אמרינן מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה דמשבת לסוכה שפיר אמרינן מיגו דבשבת הא חשבינן להלחי כאלו הי' דופן שלם ומחיצה שלמה וע"כ אמרינן בזה מיגו גם לענין סוכה, אבל מסוכה לשבת דבסוכה ס"ל לאביי דלא בעינן כלל סתימה לכל משך המחיצה ע"כ נחלק עליו בזה דלא אמרינן מיגו: ונחלקו אביי ורבא אם לאוסופי או לגרועי במחלוקת המבוארת בירושלמי כאן פ"ק דמעיקרא מפרש טעמא דרבנן סכת סכת סכת הרי שלש אחד למעלן (היינו לגופיה) ושתים למטן (לדפנות) והשלישית מדבריהן כלומר הלממ"ס באה להוסיף על השתי המחיצות עוד טפח דופן שלישית, ולפי ההלכתא לאוסופי אתי ומקרא לא משמע רק שתי מחיצות, אולם עוד שם איתא בירושלמי רחב"א אמר תרין אמורין חד אמר טעמון דרבנן וכו' מה טעמון דרבנן וסוכה תהי' לצל יומם מחרב הרי אחת למעלן סוכת סוכת סוכת הרי שלשה, הנה מתבאר דרחב"א דריש מקרא לשלש מחיצות, וההלכתא השלישית אפי' טפח ההלכתא באה לגרועי וכמו שמפרש הפנ"מ, ובפלוגתא זו המבוארת בירושלמי נחלקו גם אביי ורבא בתלמודא דידן וכמו שנת': ה) ובזה נבא ליישב השמטת הרי"ף ז"ל מימרא זו דרבא דוכן לענין שבת שעמדו עליה הר"ן והרא"ש ז"ל יעו"ש בדבריהם: ונקדים בזה מאי דאיתא לקמן (ט"ז ב') אר"א פס ד' ומשהו מתיר בסוכה משום דופן ומוקי לה פחות משלשה לדופן, ויעו"ש ברש"י ד"ה פס ד' שכ' וז"ל אם גבוהה עשרה ורחבה ד' ומשהו, ולכאורה למאי הוצרך רש"י ז"ל שתהא גבוהה עשרה דווקא הרי לעיל מינה בסמוך אמרינן דמחיצת ארבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן