מרחשת חלק א עט

בהל' שבת דווקא בהעלם אחד ולפמש"כ משום דאזיל לטעמיה דס"ל גם בגופין מוחלקין מ"מ כל שהם משם אחד חשוב זה יודע בעצמו של חטא, וע"כ השמיט ג"כ דין זה דעשה מלאכה ואינו יודע מעין איזו מלאכה עשה משום דס"ל אף דמלאכות חלוקות הן לחטאות, מ"מ כיון דחייב הכל משם אחד של שבת דלא תעשה מלאכה חשוב יודע עצמו של חטא וחייב חטאת ובדין זה נחלקו ר"י ור"ש ופסק כרש"י ורש"ז שהם הרבים וע"כ השמיט זה: והשתא כיון שנתבאר בזה מחלוקת תנאים נבין באיזו סברא פליגי, וע"כ לומר דרי"ו ס"ל כיון דחלוקין הם לחטאות חשוב כשני שמות וכשני איסורין חלוקין כמו חלב ונותר, כיון שחייב חטאת על כל אחת ואחת הרי שהחשיבה התורה כל מלאכה ומלאכה לאיסור מיוחד וכאלו היו כל המלאכות לאוין מיוחדים, ור"ש ורש"ז ס"ל אף דחלוקין הם לחטאות הוא רק גזרת הכתוב בחילוק חטאות, אבל מ"מ אין אנו אומרים שדומה כאלו עבר על לאוין ואיסורים מיוחדים כיון דמ"מ האיסור נכלל תחת שם אחד של ל"ת כל מלאכה, שהוא לאו כולל לכל המלאכות, וע"כ חשוב זה יודע בעצמו של חטא: ומעתה נאמר שגם בדין זה אם עבר על שני איסורין חלוקין שתלויים בידיעה אחת אם חייב חטאת אחת או שתים תלוי ג"כ במחלוקת זו, והוא דדין זה דבזדון שבת ושגגות מלאכות דחייב חטאת על כל אחת ואחת ילפינן לה מקרא, ואע"פ כן בזדון מלאכות ושגגת שבת אמרינן דאינו חייב אלא חטאת אחת וגם זה ילפינן מקרא ועשה אחת מהנה פעמים שחייב אחת על כולן פעמים שחייב על כל אחת ואחת, לפ"ז דעת ר' יוסי לפי מה שהסברנו דס"ל דכל שגופין מוחלקין הן חשוב כשתי שמות ומ"מ חזינן דהתורה אמרה דבעושה שתי מלאכות שהם כשני שמות בשגגת שבת אינו חייב אלא חטאת אחת, הרי אף דמלאכות משונות וחלוקות חשוב כשני שמות מ"מ כל שתלויין בידיעה אחת וחדא שגגה הן אינו חייב אלא חטאת, לפ"ז גם בשני אסורין חלוקין כמו חלב ונותר אם גם הן היו תלויין בידיעה אחת ובחדא שגגה ג"כ אינו חייב אלא חטאת אחת, דהא מלאכות חלוקות ג"כ חשובין כשני שמות, מ"מ אם הם חדא שגגה אינו חייב אלא אחת דון מינה גם לענין שני איסורים כה"ג, אבל לדעת ר"ש ורש"ז דס"ל לחלק דגם היכא דחלוקין הן לחטאות מ"מ חשוב כמשם אחד כיון דכולם נכללים בלאו אחד, א"כ כמו כן אין ללמוד משגגת שבת וזדון מלאכות דאינו חייב אלא אחת לשאר איסורים חלוקין ושני שמות ממש, דדווקא בשהם משם אחד אז אם הם תלויין בידיעה אחת ובחדא שגגה אינו חייב אלא אחת, אבל בשהם משני שמות אף דתלויין בידיעה אחת מ"מ כיון דלאוין חלוקין הן חייב על כל לאו ולאו חטאת אחת אף דכולן תלויין בידיעה אחת, ויש לומר דרי"ו בזה לשיטתיה דיליף חילוק מלאכות מקרא דועשה אחת מהנה פעמים שהם אחת ופעמים שהן הנה, שבקרא באמת לא כתב כלל דווקא לענין שבת, שהכתוב הזה כתוב אצל דין חטאת שהיא בכל איסורי כרת וכלל הוא בחטאת שפעמים שהוא באחת ופעמים שהוא הנה, וא"כ כיון שדין הזה אינו מיוחד דווקא בשבת והוא רק דין בחטאת א"כ גם בשאר איסורין אם הוא אחת ג"כ אינו חייב אלא חטאת אחת, שהרי על הכתוב לעיל מיניה קאי שכתוב נפש כי תחטא וכו' מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה, שזה נאמר על כל המצות כלומר הלאוין והאיסורין שאם עשה מצות שלא תעשינה פעמים שהוא אחת ופעמים שהוא הנה, א"כ זה כולל כל הלאווין ואף באיסורין ולאוין חלוקין והבן. ויליף מזה רי"ו כלל לכל התורה שכל שתלוי בשגגות טובא חייב חטאת על כל אחת ואחת וכל שתלוי בידיעה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת, ומזה ג"כ יליף דכל שאינו חלוק לחטאות אחת הר"ז שם אחד וכל שחלוק לחטאות הר"ז כשני שמות, אולם לדידן דילפינן חילוק מלאכות מקרא דלא תבערו ולא דרשינן כלל הכתוב דועשה אחת מהנה דפעמים שהוא אחת אין מזה ראי', שגם באיסורין חלוקין ובלאוין מיוחדין ג"כ אינו חייב אלא חטאת אחת כל שתלוי בשגגה אחת: איך שיהי' מעתה נאמר דהרמב"ם ז"ל שכתב באכל ועשה מלאכה ביוהכ"פ בהעלם יוהכ"פ וחייב תרתי חטאות, הוא משום דאזל לטעמיה שפסק כר"ש ורש"ז לחלק בין שם אחד לשני שמות וע"כ ס"ל דאף דבשגגה אחת אין חייב אלא חטאת אחת בחילוק מלאכות אין זה אלא במלאכות שבת שהאיסור הוא משום שם אחד, אבל באיסורין חלוקין אף שהם תלויין בידיעה אחת ובשגגה אחת מ"מ הלאוין מחלקין שיהי חייב שתי חטאות, אבל הירושלמי בשבועות אזיל בשיטת רי"ו דס"ל דאין לחלק בין שם אחד לשני שמות, וע"כ ס"ל כמו שכתבתי דאכל ועשה מלאכה בשגגת יוהכ"פ חייב חטאת אחת משום דחדא שגגה היא, כמו בשגגת שבת וזדון מלאכות, אף דחילוק מלאכות כשני שמות הוא, מ"מ כל שתלוי בידיעה אחת ובשגגה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת, וי"ל באמת דזה שפסק רבנו ז"ל כר"ש ורש"ז דיש חילוק בין שם אחד לשני שמות הוא מכח הוכחת רפרם דאין עירוב והוצאה ליוהכ"פ, דאל"כ ליחייב ג"כ משום מלאכת ההוצאה, ולדעת רי"ו לפי מה שכתבנו הא אין לחייב אלא חטאת אחת, א"ו מכח סתימת קושית הגמ' משמע דהלכה בזה כר"ש ורש"ז דחילוק יש בין שם אחד לשני שמות וע"כ ממילא חייב גם באכל ועשה מלאכה ביוהכ"פ שתי חטאות גם בשגגת יוהכ"פ, אולם הירושלמי ס"ל דהלכה כרי"ו. וא"ש הכל ברצות ה': ודע שאני מסתפק בחלב ונותר לפניו ואינו יודע באיזו מהן אכל שפטור מחטאת איך הדין בהעלמות הרבה כה"ג, היינו חלב ונותר לפניו ואכל אחת מהן ואח"כ נודע לו שאכל ואינו יודע באיזו מהן אכל, ואח"כ ג"כ חלב ונותר לפניו ואכל אחת ונודע לו שאכל ואינו יודע איזו וכן טובא, לעולם אם ידיעה זו דיודע שחטא הוי ידיעה לחלק לחטאות כיון שעכ"פ שיודע שחטא הוי ידיעה לחלק לחטאות או כיון דהידיעה הזו אינה מחייבת חטאת לא חשוב ידיעה לחלק לחטאות, ולכאורה יש לומר דתליא ג"כ במחלוקת די"ס אם מחלק לחטאות דמ"ד דמחלקת אף דאינו חייב חטאת על ידיעה זו, מ"מ מחלקת היא הכ"נ הכא. ולמ"ד דאינה מחלקת הוא משום שאינה מחייבתו חטאת ה"ה הכא שאינו חייב. אולם יש לחלק דשם הא לא נודע לו שחטא וספק ידיעה אינה ידיעה, אבל כאן נהי דאינו חייב חטאת מ"מ דעכ"פ כיון דידע שחטא ודאי הרי ידיעה גמורה כדי לחלק, ועיין בתוס' שבת (ס"ז ב') ד"ה כל דלכאורה תלוי במחלוקת רש"י ותוס' שם דלתוס' שם כל שאין לו ידיעת חטא אינו מחלק ולרש"י אף שאין לו ידיעת חטא, מ"מ כיון דהוי ידיעת שגגה הוי חילוק חטאות, ויעויין במוהרש"א שם. ולענ"ד נראה דמחלוקת רש"י ז"ל ותוס' שם תליא במחלוקת ר"ש ורבנן בשבועות ובכריתות (י"ט א') בהלך בראשון וכו' ושכח שהלך בראשון דלת"ק הוי ידיעה ולר"ש ידיעה במקצת לא הוי ידיעה, וזה ג"כ מחלוקת רש"י ותוס' דלרש"י ז"ל הוי ידיעה כיון דיש כאן ידיעת שגגות אף שלא נזכר במלאכות הוי כמו שם ששכח שהלך בראשון ומקצת ידיעה חשוב ידיעה, וצ"ע על התוס' שהרי הלכה כת"ק ושפיר כתב רש"י משום מקצת ידיעה עכ"פ הוי ושפיר כתב רש"י ז''ל. ועיין שבועות (י"ח א') ברש"י ד"ה אכל ובתוס' שם ד''ה אי ומשם תדין לכאן, ויש לחלק: ג. נחזור לסוגית הגמ' דכריתות על קושית רבא ממעולה