מרחשת חלק א עח

שעשה איסור אכילה ומלאכה, ונמצא שאיסור אכילה ומלאכה רק שגגה אחת הי' ולא יותר א"כ לפי חקירתנו אינו חייב אלא חטאת אחת: והנה במשנתנו יש אוכל אכילה אחת וכו' אף אם היתה שבת והוציאה בפיו, מזה מוכיח רפרם בכריתות י"ד א') דאין עירוב והוצאה ליוה"כ דאל"כ יתחייב נמי משום הוצאה ביוה"כ, והש"ס דחי דילמא הכי קתני אם היתה שבת והוציאו חייב אף משום שבת ויוהכ"פ, והנה הוכחת רפרם לפי מש"כ, דבשגג בידיעת יוה"כ אבל יודע הי' איסור אכילת יוה"כ ועשיית מלאכה דאז אינו חייב אלא אחת, ע"כ היא מדלא תני במשנה ג"כ חיוב משום הוצאה ביוה"כ היינו דליתני שהי' השגגה בענין ששגג באיסור אכילה ועשיית מלאכה ששתי שגגות הן, וע"כ מוכיח רפרם דאין עו"ה ביוהכ"פ והש"ס דחי זה: אולם הירושלמי בפ"ג דשבועות שהבאנו ג"כ הי' קשה לו קושית רפרם אמאי צריך למיתני אם היתה שבת תיפוק ליה משום הוצאה ביוהכ"פ גופיה, ובתירוץ קושיא זו ס"ל כמו שכתבנו שאם השגגה היתה בידיעה אחת אז אף בשני איסורין חלוקין אינו חייב אלא חטאת אחת, וע"כ לא מצי ג"כ חיוב חטאת משום הוצאה ביוהכ"פ משום דלא ליה דבשגג בידיעת יוה"כ שאין כאן אלא שגגה אחת כיון שמביא חטאת על אכילת יוהכ"פ ממילא נפטר גם על חיוב הוצאה משום דשגגה אחת היתה, וע"כ הוצרך ר"מ לאמר אם היתה שבת דבידיעת יוהכ"פ אינו תלוי כלל ידיעת שבת, וא"כ שבת ויוהכ"פ שתי שגגות הן וחייב על כל אחת ואחת: והנה ראיתי בספר אחד להמחברים האחרונים שהקשה לפי דעת רש"י ז"ל בביצה (כ"ז ב') דביעור קדשים אף בנותן לכלבו חשיב מלאכה ואסור מדאורייתא, א"כ קשה אמאי לא תני נמי במתניתין חיוב יוהכ"פ משום מלאכה כיון דאכל נותר שחייב בביעורו הרי עבר עליה משום מלאכה ביוהכ"פ, ואין אתי הספר הזה לעיין בו מה שמתרץ ע"ז: אולם לפי דרכנו יש לומר דזו היא דקשיתיה להירושלמי, דהא תינח שכתבנו דמשוה"כ לא חשיב במשנתנו משום מלאכת ההוצאה הוא משום דאינו חייב חטאת עליה בפרט כיון שמתכפר לו בחטאת שהוא מביא משום אכילה משום ששתיהן היו תלויין בידיעה אחת וחדא שגגה הן, אבל בחיוב משום מלאכת הביעור קדשים ביוהכ"פ דזה אינו תלוי כלל בשגגת יוה"כ, דאף אם נודע לו שיוהכ"פ הוא עדיין אינו ידוע לו שחייב משום ביעור קדשים דעדיין צריך לידיעה שנותר הוא שחייב בביעורה, וא"כ זה אינו תלוי בשגגת יוהכ"פ כלל ואכתי הי' לו להתחייב משום מלאכת הביעור של יוהכ"פ, ולתרץ זה מוכיח הירושלמי מזה דאין חילוק מלאכות ביוהכ"פ וע"כ אין כאן חיוב חטאת משום מלאכת ביעור קדשים, דלפי מה שכתבנו בהחטאת שמביא על אכילת יוה"כ נגרר עמה ג"כ כפרת הוצאה של יוהכ"פ משום דשגגה אחת, וממילא כיון דבחטאת זו נתכפר על מלאכת הוצאה של יוה"כ כיון דאין חילוק מלאכה ביוהכ"פ שוב אמרינן גרירה ונגרר עמה גם הכפרה על חיוב ביעור קדשים ביוהכ"פ, וכמו דאמרינן בשבת בקצר וטחן דקצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה יעי"ש בפרש"י ותוס', וזהו שמסיק הירושלמי דאין חילוק מלאכות ביוהכ"פ דאל"כ הי' לו להתחייב גם משום מלאכת ביעור קדשים ביוהכ"פ וכמו שנתבאר. ודוק בזה: אמנם דבר זה שאמרתי דבאוכל ועושה מלאכה ביוהכ"פ בהעלם יוהכ"פ אינו חייב אלא חטאת אחת משום דשגגה אחת היא, מצאתי סתירה גלויה זה מדברי הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' שגגות ה"ח וז"ל, אם יחיד שוגג. באחת מאלו או מרובין תורה אחת וכו' כיצד אנשי. מה ששגגו ודמו שהיום חול והרי הוא יוהכ"פ וכולן אכלו ועשו מלאכה כל אחד מהם מביא שתי חטאות כבשות או שעירות עכ"ל, הרי מפורש גם אם השגגה היתה בידיעת יוהכ"פ ג"כ חייב חטאת על כל אחת ואחת וזה מבואר דלא כמו שכתכתי. עוד ראיתי לרבנו ז"ל בפ"ב מהל' הנ"ל ה"ה שכתב וז"ל שגג בשם אחד והם ב' גופין חייב כיצד שתי נדות ושגג באחת מהן ואינו יודע איזו היא שתי אחיות ושגג באחת מהן ואינו יודע איזו היא חייב חטאת שהרי ידע עצמו של חטא למה זה דומה לשתי נרות דולקות שכבה אחת מהן ואין ידוע איזו נר היא או לשני תמחויין של חלב שאכל מאחת מהן ואינו יודע מאיזו תמחוי מהן אכל שהוא חייב וכן כל כיוצא בזה עכ"ל, ומדבריו ז"ל אלו מתבאר אף היכא דהוי גופין מוחלקין וחייב חטאת על כל אחת ואחת מ"מ באינו יודע באיזו מהן חטא חייב חטאת, ואין זה דומה לחלב ונותר לפניו ואינו יודע באיזו מהן שפטור דזה אינו אלא דווקא משני שמות בלאוין מוחלקין, אבל משום שם אחד אף שחלוקין הם לחטאות, מ"מ לא חשוב אינו יודע באיזו חטא חטא וחייב חטאת, וזה דלא כמו שכתבתי לעיל לדון בדעת רש"י ז"ל דבשתי העלמות או בשני שבתות כיון דגופן מוחלקין הן חשוב אינו יודע באיזו חטא חטא: אולם לענ"ד שתי הסתירות האלה מתורצות חדא בחברתה, דהמעיין בדברי הרמב"ם ז"ל שם הל' ג' יראה שרבנו ז"ל בהביאו דין זה של חלב ונותר לפניו ובהעתיקו דברי ר' יוסי במשנתינו השמיט הא דעשה מלאכה בשבת ואינו יודע מעין איזו מלאכה עשה שתפס ר' יוסי ולא הביא רק חלב ונותר או שבת ויוהכ"פ אבל הא דעשה מלאכה לא הביא כלל, וצריך טעם למה: אולם באמת אין כאן תמיהה כלל דהמעיין בפירוש המשניות לרבנו ז"ל יראה דרבנו ס"ל דזהו באמת מחלוקת בין ר' יוסי ובין ר''ש ור"ש שזורי, דרי"ו ס"ל דגם בעושה מלאכה ואינו יודע מעין איזו מלאכה עשה ג"כ חשוב אינו יודע בעצמו של חטא כיון דהמלאכות חלוקות הן לחטאות, אולם ר"ש ורש"ז שאומרים לא נחלקו ר"א ור"י על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב, על מה נחלקו על דבר שהוא משני שמות שר"א מחייב ור"י פוטר, ס"ל לחלק דדווקא בששני שמות הן שלאוין חלוקין הן אז חשוב אינו יודע בעצמו של חטא. אבל אם חטא משם אחד כלומר מלאו אחד אף שחלוקין הם לחטאות מ"מ כיון שמשם ולאו אחד הוא חשוב יודע בעצמו של חטא, וזהו באמת מחלוקת בין רי"ו ובין ר"ש ורש"ז. ורבנו ז"ל פסק בחבורו כר"ש ורש"ז וכמו שכתב הכ"מ וע"כ פסק כי בשגג בשתי נדות כיון דמשם אחד אף דגופין מוחלקין הן מ"מ חייב חטאת, ובחיבורו חזר בו ממה שפסק בפירוש המשניות כרי"ו (גירסת רבנו ז"ל בפה"מ נראה שהיתה ר' יהודא) ויעו"ש שכתב וז"ל: והלכה כר"י כמו שפירש אותו ר' יהודא, ולפיכך פסק ההלכה שאפי' שגג בב' נשיו נדות משם אחד חייב אשם תלוי לדעת ר"י וחטאת לדעת ר"א והלכה בזה כר"י עכ"ל הרי מבואר בפירוש דלפי דעת ר"י פטור מחטאת גם בשוגג משם אחד כיון דגופין מוחלקין הם ושם באמת פסק כן, וכן פסק ג"כ דלא כר"י בדין חיוב אשם תלוי, וכמבואר מקודם שם בפירושו, ובחיבורו חזר בו משני הפסקים שבדין שם אחד פסק כר"ש ורש"ז ולא כר"י או רי"ו, לפי גרסתנו, ובדין חיוב אשם תלוי בששגג בשני שמות פסק כר"י: מעתה נתבאר שדין זה היכא דהוי גופין מוחלקין לענין חטאות ושגג באחת מהן אם זה חשוב אינו יודע באיזו חטא חטא הוא מחלוקת תנאים במשנתנו, ומעתה שפיר ניחא מה שכתבתי לעיל בדעת רש"י ז"ל דבשתי העלמות דחשיד גופין מוחלקין הוי אינו יודע באיזו חטא חטא משום דרש"י ס"ל לפסק הלכה כרי"ו דנימוקו עמו ולדידיה היכא דהוי גופין מוחלקין חשוב אינו יודע וכו', ומשו"ה פירש דווקא בהעלמה אחת, והרמב"ם ז"ל לא הביא בהל'