מרחשת חלק א עז

מקדש חשובה ג"כ ידיעה ומזה למדין אנו לכל התורה כולה, ממילא נשמע די"ס לא תלי כלל בחיוב אשם תלוי אם הידיעה חשובה לחייב אשם תלוי חשובה ג"כ ידיעה לענין חילוק חטאות, דזה אינו, דלגבי ידיעה בתחלה לגבי מקדש לא שייך כלל אשם תלוי מ"מ נחשבת לידיעה, ממילא נשמע מזה דבכל התורה כולה חשובה ידיעת ספק כדי לחלק ואינו תלוי כלל בחיוב אשם תלוי ושפיר פריך הגמ' ממעילה דליחשוב יוה"כ ידיעת ספק אף דאין במעילה אשם תלוי משום דבאמת לפי המסקנא אין זה תלוי בחיוב אשם תלוי כלל, ומה שאמר חטאת באשם מיבעי ליה אין זה אלא לפי ההו"א אבל לא לפי המסקנא, וא"ש הכל בעז"ה: אולם ביהושלמי פ"ב ה"א דשבועות משמע דס"ל דהא די"ס מחלקת אין זה אלא בשהידיעה הזו מחייבת א"ת דאיתא התם מודה ר"ל בכהן משיח שאינו חייב אשם תלוי אינו מחלק לחטאות, הרי שהירושלמי תלה זה בדין אשם תלוי, וזה כס"ד של תלמודא דידן דחטאת באשם מיבעי ליה דזה תלוי בזה, אבל באמת תלמודא דידן לפי המסקנא פליג בזה על הירושלמי וס"ל דאינו תלוי כלל בזה, כמו שנתבאר לעיל: ב. והנה ראיתי בס' על"נ על כריתות שהקשה מאי פריך רבא ממעילה הא רבא ס"ל לעיל בכריתות (ז' א') כריו"ח דמבעט ביוה"כ אין היוה"כ מכפר וע"כ במבעט מביא אשם תלוי גם אחר יוה"כ וכדאיתא התם דרבא הדר ביה, וא"כ מאי פריך מהא דמכאן ועד שלש שנים שמצטרפין דילמא איירי במבעט ובמבעט הא אין יוה"כ מכפר, יעו"ש מה שדחק בזה, אולם מעיקרא לא קשיא מידי דמשו"ה לא משני במבעט משום דאכתי תיקשי על ריש לקיש דס"ל ידיעת ספק מחלק לחטאות, והא איהו ס"ל לעיל דבמבעט ג"כ יוה"כ מכפר א"כ ליכא לשנויי הכי ושפיר מקשה רבא: ובדין זה דבמבעט אין יוה"כ מכפר וכמו כן באומר לא תכפר לי חטאתי דאינה מכפרת ניחא לי מה שקשה לי מה דאיתא לעיל (ב' ב') מתקיף לה רב ביבי בר אביי אימא דאחותו קרא ניחייב חדא עלה וכולן כיון דבהעלם אחת לא נחייב אלא אחת, ופירש"י אחותו כי עביד לה בהדי אינך ליחייב עלה דידה חדא ואאידך כולהו חדא, ולענ"ד איך אפשר לומר דליחייב שתים היכא דעשה כולם בהעלם אחת כיון דכולהו אינן חלוקין לחטאות וא"כ בחטאת אחת שמביא על אחותו שוב כל העריות מתכפרין דהא הם אינן חלוקין לחטאות כלל וא"כ לא נפקי מכלל כפרה של אחותו כיון שבהן אין נוהג דין חלוקת חטאות, ממילא הם מצטרפין להתכפר בקרבן אחד, והלא אחותו ג"כ בכלל העריות היא, ונהי דאחותו חלוקה מהן מ"מ הן אינן חלוקין ממנה, א"כ ממילא כשמביא קרבן אחד על אחותו כולהו נגררין עמה להתכפר, ולא גרע ממה דאמרינן בשבת (ע' ב') קצר וטחן בזדון שבת וכו' קצירה גוררת קצירה וכו', וא"כ מכש"כ כאן שכל העריות נגררין עמה להתכפר ביחד כיון שאין חילוק חטאות בהן כלל ממילא מתכפרין הן בקרבן שהביא על אחותו: אולם לפ"מ דאמרינן דהאומר לא תכפר עלי חטאתי אינה מכפרת אתי שפיר דאם היינו אומרין דאחותו לא יצאה לחלק על עצמה אז אי אפשר לחלק הקרבן לחצאין ולאמר דעל כל העריות תהי' כפרה ועל אחותו לא תהי' כפרה דזה אי אפשר דהכל עבירה אחת, ואז היינו אומרים או שאין החטאת מכפרת כלל כיון שאין רצונו בכפרת אחת מהן או שממילא תכפר על כולם כיון שעכ"פ רצונו לכפר על אחת מהן שוב כולן נמשכין עמו משום דאי אפשר לחלק לחצאין, אבל זה אי אפשר לומר דעל זה שרצונו לכפר יכפר ועל זה שאין רצונו לכפר לא יכפר משום דקרבן אחד הוא ואין כפרה לזה בלא זה, חולם זה דווקא אם לא היו כולם בדין אחד ולא נתחלקו לחטאות כלל אבל אם אחותו לחלק יצאה על עצמה אז היא נפרדת עומדת בלי שום חבור עם כל העריות והיא יצאה מכללן. א"כ אם מביא חטאת ואומר לא תכפר עלי חטאתי על איסור אחותי או להיפך אם אומר לא תכפר עלי חטאתי על איסור שאר העריות אלא על אחותי, א"כ שפיר מקריב החטאת לשם מה שאומר ועל השאר לא תהי' כפרה כיון דאחותו לא מצטרף עמהם כלל ויצאה מכללן הר"ז כמו שהביא חטאת על חלב ואמר שלא יתכפר על הדם שכפרתו כפרה על החלב ועל הדם צריך חטאת אחרת, הכ"נ באומר כן על העריות או על איסור אחותו דצריך להביא קרבן על השאר משום שחלוקין הן, ושפיר פריך רבב"א משום דנפקא מינה אם יצאה אחותו לחלק על עצמה באומר לא תכפר עלי על איסור אחותו דבזה צריך חטאת אחרת על איסור אחותו וחטאת ראשונה היא חטאת כשרה ומכפרת על השאר, וזה נכון: ואגב גררא דדין גרירה אמרתי לבאר בדרך חדוד הירושלמי פ"ג דשבועות שמוכיח ממשנה דיש אוכל אכילה אחת וחייב עליו ארבע חטאות ואשם אחד טמא וכו' ביוה"כ דאין חילוק מלאכות ביוה"כ יעו"ש, והדברים נפלאים איזה מלאכה יש כאן שיתחייב עליה משום מלאכות הרבה שיש להוכיח מזה שאין חילוק מלאכות ביוה"כ, ויעויין במפרשים שהסיעו את הדברים לכוונה אחרת. ולענ"ד נראה ע"פ מה שיש להציע חקירה אחת והיא לפי מה דמצינו בשבת פ' כלל גדול דבזדון שבת ושגגת מלאכות חייב על כל אחת ואחת ובשגגת שבת וזדון מלאכות אינו חייב על כולן אלא אתת, ומבואר שם הטעם משום דבשגגת שבת שגגה חדא הוי ובשגגת מלאכות שגגות טובא הוויין, וברור הטעם הוא משום דבשגגת שבת כיון שאם יודע לו ששבת היום אז ממילא נעשו לו כל המלאכות כזדונות שיודע שכולן אסורות בשבת וכולם היו תלויין בידיעה אחת ששבת היום וא"כ הוי חדא שגגה, משא"כ בזדון שבת ושגגת מלאכות אף אם נודע לו על אחת שאסורה, מ"מ על השאר נשאר בשגגתו ודעתו שמותרות הן וכן כל חדא וחדא, א"כ הוי שגגות הרבה שעל כל אחת ואחת חסר לו ידיעה בפרטות. ולפ"ז יש לחקור גם בשאר איסורים שבתורה שהיו תלויים בשגגה אחת ובידיעה אחת אף אם איסורין חלוקין הם מ"מ כל שהם תלויין בידיעה אחת ואם יודע איסור האחד אזי מוכרח לדעת גם האיסור של השני א"כ גם בזה אינו אלא חדא שגגה ואינו חייב אלא אחת, דהא דאמרינן דאם אכל חלב ופגול ונותר בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת הוא משום דטובא שגגות הן ואין ידיעת האחת תלויה בחברתה, ואם קסבור שאין זה פגול חלב ונותר אז אף אם יודע לו שזה פגול עדיין אין אתו יודע אם השני נותר או חלב, וכן אם הי' יודע שפגול ונותר הוא אבל כסבור שפגול ונותר מותרים באכילה אז ג"כ שתי שגגות הן שאם גם יודע לו על האחת אז עדיין אינו יודע את האיסור השני משום ששני איסורין חלוקין הם, ואינן תלויין זה בזה, אבל אם יזדמן באיזה מציאות ששגגת שני איסורין תלויה רק בידיעה אחת ואם יודע לו מהאחת אז יש לו ידיעה ממילא מהשני ממילא חדא שגגה היא ואינו חייב אלא אחת: מעתה נחזי אנן באוכל ועושה מלאכה ביום הכפורים דחייב שתי חטאות, דזה אינו לפי חקירתנו אלא בששגג בשתי שגגות, היינו שסבור שיוה"כ מותר באכילה ובמלאכה דאז ידיעת המלאכה אינה מגלה על האכילה וכן להיפך ותרי שגגות הן, אולם איך הדין בהיפך שידע שיוהכ"פ אסור באכילה ובעשיית מלאכה שחייבין עליהן כרת ועל שגגתו חטאת רק שאכל ועשה מלאכה מפני שלא ידע שיוה"כ הוא היום שאז שגגת האכילה והמלאכה עולה רק ידיעה אחת, שאם יהי' נודע לו שיוהכ"פ היום אז יהי' ידוע לו אאם היו שעשה