מרחשת חלק א עו

לחלק בין ידיעת מקדש לידיעת חטאות, צריך להבין במאי תליא החילוק בזה וממנ"פ אם יש לחלק איך נאמר דרבי לא ס"ל לחלק כן ובאיזו סברא נחלקו. והנראה לי בזה דזה יתכן ע"פ מה שכתבו התוס' לעיל שבועות (ד' ע"ב) ד"ה ונעלם וז"ל לכך נראה לר"ת דר"ע דריש ליה ונעלם יתירה מכלל שידע, ועוד יש לפרש ונעלם ונעלם שתי פעמים שדי והוא ידע בין תרי ונעלם דהשתא איכא ידיעה אחר העלמה וקודם העלמה עכ"ל, ונקטינן מדברי התוס' דיש לפרש בשני אופנים הלמוד דידיעה בתחלה, או מונעלם יתירה מכלל דידע או משום דשדי והוא ידע בין תרי ונעלם דהשתא איכא ידיעה אחר העלמה וקודם העלמה, והחילוק הוא בשני הפירושים הוא: אם הלמוד הוא מונעלם יתירה אז לא כתיב ידיעה בתחלה בקרא להדיא רק ילפינן זה מונעלם מכלל דידע, אבל אם הלמוד הוא מכח שדי בין תרי ונעלם אז כתיב לשון ידיעה בפירוש קודם העלמה, והנה מהא דקאמר בשלמא דריו"ח אדריו"ח לא קשיא כאן עשו הכא הוא דלא כתיבא ידיעה בהדיא מונעלם הוא דקאתי מבואר כפירוש הראשון שבתוס', דלפירוש האחרון הא כתיב ידיעה גם קודם העלמה הא שדי קרא בין תרי ונעלם וא"כ הא כתיב וידע גם קודם העלמה, ונראה דלריו"ח באמת זהו שנחלקו חכמים ור"ש, דחכמים ס"ל דהא דבעינן ידיעה בתחלה הוא מונעלם יתירה מכלל שידע וא"כ גם ספק היא ידיעה כיון דלא כתיב בה ידיעה בהדיא, ור"ש דס"ל דהלמוד הוא משום שדי ידיעה בין תרי ונעלם א"כ גם בידיעה בתחלה כתיב לשון ידיעה, וע"כ ספק ידיעה אינה כידיעה כמו בכל התורה כולה דכתיב והודע אליו חטאתו, וזה שכתבו התוס' בשבועות שם שני אופנים בלמוד הידיעה שבתחלה היינו לחכמים ולר"ש: ולפ"ז מבואר מה שכתבו התוס' דיש לחלק בין ידיעה דמקדש דגבי מקדש בעינן ידיעה מעלייתא טפי משום דבעינן ידיעה ודאית דומיא דידיעה בתרייתא, והיינו דס"ל דהא דבעינן ידיעה ילפינן מקרא דוידע דשדי בין תרי ונעלם ובעינן ידיעה קודם להעלמה ואחר העלמה, א"כ הידיעה דבתחלה ובסוף שוין הן כיון דילפינן זה מקרא דוידע דכתיב בין תרי ונעלם ליתן ידיעה לזה ולזה א"כ שוין הן, משא"כ לענין חילוק חטאות ס"ל לר"ל דלא בעינן ידיעה ודאית דלענין חילוק חטאות ס"ל לר"ל דלא כתיב והודע, וע"כ פריך שפיר נוקמה כרבי ולימא דס"ל דאין לחלק בין ידיעה המחלקת לחטאת ובין ידיעה דמקדש, והיינו דרבי ס"ל כפירוש הראשון שבתוס' מקרא יתירה דונעלם מכלל דידע ולא כתיב ידיעה בהדיא בידיעה מתחלה וע"כ גם ספק ידיעה כידיעה, דבאמת רבי ע"כ ס"ל דהלמוד הוא מקרא דונעלם יתירה מכלל דידע משום דס"ל ידיעת בית רבו שמה ידיעה, אלא דקושית הגמ' היא כאן נוקמא כרבי וכמ"ד בעינן ידיעה גמורה וכמו שכתבו התוס' שם ד"ה נוקמה, אבל עכ"פ גם אליבא מ"ד דבעינן ידיעה גמורה ג"כ יליף לה מקרא יתירה דנעלם וע"כ פריך נוקמא כרבי דאין לחלק בין ידיעה דמקדש וכו'. זהו לענ"ד ביאור דברי התוס': אולם לענ"ד דברי התוס' שהחליטו בפשיטות דרבנן דרבי בשם ר"ש לא נחלקו על רבי כלל בדין זה אם ידיעת ספק מחלקת לחטאות תמוהים מאד, והם נגד גמרא ערוכה בכריתות שם דפריך שם על ר"ז דכאן שנה רבי י"ס מחלקת לחטאות מהא דאכל ושתה ביוה"כ בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת ואי ס"ד י"ס מחלקת לחטאות ליחייב שתי חטאות, ומתרץ גם אמרי כי אמר ר"ז לרבי הא רבנן היא ופרש"י רבנן היא ר' יוסי ור"א יעו"ש, הרי מפורש יוצא מדברי הגמ' דחכמים שנחלקו שם על רבי אם חייב אשם תלוי על כל אחת ואחת פליגי על רבי גם בדין זה אם ידיעת ספק מחלקת לחטאות ושלא כדברי התוס' שלא נחלקו בזה כלל: לזה נלע"ד ברור לולא דברי התוס' דבאמת דין זה דחילוק אשמות וי"ס מחלק לחטאות תלוי זה בזה, דרבנן בשם ר"ש דס"ל דבאכל ספק חלב ונודע לו אכל ספק חלב ונודע לו דאינו מביא אלא אשם תלוי אחד ויליף מקרא דעל שגגתו אשר שגג אפי' על שגגות הרבה ס"ל דאין ידיעת ספק מחלקת לחטאות והיינו דלמדים הם מאשם, דכיון דחזינן דהתורה לא החשיבה ספק ידיעת ספק כלל לידיעה כיון דאין הידיעה מחלקת לאשמות ואינו מביא אלא אשם תלוי אחד ואין הידיעה שבינתים מחייבתו אשם תלוי, מבואר מזה דידיעת ספק אינה ידיעה כלל ומה שצריך ידיעה להיות נודע לו להביא אשם תלוי היינו משום דבלאו ידיעת ספק לא הי' שייך להתחייב אשם תלוי כיון שלא נודע לו שחטא אפי' בספק, אבל הידיעה בעצם כיון שמספק היא אינה חשובה ידיעה כלל כל שלא נודע לו ודאי שחטא, וע"כ ממילא אין ידיעת ספק מחלקת לחטאות כיון דחזינן דדעת תורה נוטה לבלי לחשוב ידיעת ספק לידיעה כלל כיון שאין הידיעה הזו קובעו באשם הוא הדין דאינו קובעו בחטאת, ומזה יליף ר"ש בכל התורה כולה דידיעת ספק אינה חשובה ידיעה כלל, וע"כ ס"ל לר"ש גם בידיעת מקדש דספק ידיעה אינה חשובה ידיעה והיינו משום דלמד אותה מהא דלענין אשם אינה חשובה ידיעה הוא הדין בכל מקום דצריך ידיעה אינה חשובה ידיעה כלל, וזהו דרשב"י בשם ר"ש פוטר בהלך וכו' ונכנס למקדש, אולם רבי לפי דעת ר"ל דס"ל דידיעת ספק מחלק לחטאת ס"ל להיפך, דרבי יליף מקרא דונעלם מכלל דידע דמוכח דגבי מקדש גם ידיעת ספק חשובה ידיעה, וכמו שאמר ר' יוחנן מקרא דונעלם ס"ל לר"ל דרבי יליף מזה בכל התורה כולה די"ס חשובה ידיעה וכמו בידיעת מקדש חשובה ידיעה, ולפ"ז ניחא מה שתלה רבי אשם בחטאת משום דקרא דספק ידיעה בחטאת כתיב בקרבן עולה ויורד וע"כ יליף לה רבי כמו דלענין ידיעה בתחלה חשובה גם ספק ידיעה גם לענין חלוק חטאות גם ס"י חשובה ידיעה, והדר יליף מזה גם לענין אשם דמחלקת ג"כ לאשמות, אף דלענין אשם לא כתיבה ידיעה כלל מ"מ ידיעה מחלקת ג"כ בה כמו בחטאת ותלי שפיר אשם בחטאת, ולפ"ד לא קשיא מידי קושית הגמ' אלא לר"ל חטאת באשם מיבעי ליה משום דעיקר קרא די"ס הוי ידיעה לענין חטאת כתיב, אולם כ"ז לפי המסקנא שהביא הש"ס למוד ריו"ח מקרא דונעלם מכלל דידע דמזה נלמוד די"ס חשובה ידיעה ומזה יליף ר"ל בכל התורה כולה ולא כריו"ח שאמר דווקא כאן עשו, וע"כ באמת ניחא מה שלא הקשה על ר"ז דס"ל ג"כ כר"ל י"ס מחלקת לחטאות חטאת באשם מיבעי ליה דבאמת לפי המסקנא ילפינן אשם מחטאת, משום דקרא כי כתיב בחטאת כתיב, ומאי דאסיק הגמ' בקשיא על ריש לקיש היינו קודם דמייתי הגמ' הא סוגיין דורמי' דריו"ח וכו' והוי ס"ד להיפך דהא דס"ל לר"ל י"ס מחלקת לחטאות הוא משום כיון דמצינו דהתורה חייבה אשם תלוי על הספק אלמא דהחשיבה התורה גם ידיעת ספק לחייב קרבן מזה למדין אנו דחשובה הידיעה הזאת לחלק גם לחטאות, אולם כ"ז לפי ההו"א, אבל לפי המסקנא דמייתי למוד ריו"ח מקרא דנעלם שוב לא קשיא על ריש לקיש חטאת באשם מיבעי, דבאמת לא מזה אנו למדין רק מדהחשיבה התורה י"ס לענין ידיעה בתחלה לענין מקדש ומשם למדין לכה"ת כולה שוב לק"מ על ריש לקיש דעיקר קרא בחטאת כתיב, ור"ש דס"ל דידיעת ספק לא חשובה ידיעה לענין מקדש היינו משום דהוא יליף להיפך מקרא דעל שגגתו אשר שגג דחייב אשם תלוי אחד על כמה ידיעות ספק אלמא דהתורה לא החשיבה י"ס בתורת ידיעה כלל וע"כ לא חשיבה ידיעה גם לענין מקדש, וממילא מובן דלא קשיא מידי קושית התוס' בשבועות מדר"ש אר"ש דזה אינו, דאדרבה זה תלוי בזה ופליג באמת על רבי מכח דס"ל דאין ספק ידיעה כידיעה מהא דעל שגגתו, וכמובן, כנלע"ד בביאור סוגיא זו: ואחר שזכינו לדין זה דעיקר דין זה די"ס מחלקת לחטאות ילפינן לה מקרא דונעלם דלענין ידיעה בתחלה לגבי מקדש