מרחשת חלק א עה

של מוצ"ש ועל ביה"ש של ער"ש מספקא לן א"כ בער"ש לא איקבע איסורא כלל ואין לחייבו עוד אשם תלוי, ורש"י ז"ל שכתב דווקא בהעלם אחד הוא או משום דס"ל להלכה דחתיכה אחת בעינן או משום דרצה לפרש אליבא דכו"ע, אבל לפי דברינו אנו דבשתי העלמות לא הי' חייב כלל יקשה כנ"ל על סתימת לשונו של רבנו ז"ל: אולם אם נתבונן עוד בזה יראה לנו דסתימת לשונו של רבנו ז"ל מכוונת ונכונה מאד, דבאמת דבר זה שכתבנו ביישוב לשון רש"י ז"ל דבשתי העלמות בעושה מלאכה בשני ביה"ש לא הי' חייב חטאת כלל דכגופין מחולקין הם אין זה מוסכם אליבא דכו"ע ותלוי הוא במחלוקת אמוראי בכריתות (י"ח ב') רבא ור"ז ר"ל ורי"ו, דר"ז ור"ל וכן אביי ס"ל התם דכאן שנה רבי דספק ידיעה מחלקת לחטאות, וכשם שאם היתה לו ידיעת ודאי מביא חטאת על כל אחת ואחת כך אם היתה לו ידיעת ספק מביא חטאת על כל אחת ואחת, אולם רבא וריו"ח ס"ל דידיעת ספק אין מחלקת לחטאות ורק לאשמות היא דמחלקת יעו"ש. מעתה זה שכתבנו דבעושה מלאכה בשני ביה"ש בשתי העלמות לא הי' חייב חטאת כלל משום דהעלמות מחלקות אין זה אלא למ"ד דידיעת ספק מחלקת לחטאות, וע"כ בשעשה מלאכה בע"ש ביה"ש ואח"כ נודע לו אף דידיעת ספק היא דהא אינו ידוע לו בבירור אם עשה מלאכה בשבת או לא דדילמא ביה"ש יום הי' ולא עשה מלאכה כלל, מ"מ כיון דידיעת ספק ג"כ מחלקת חשוב ידיעה לחלק את השבת לשני גופין, וע"כ בשעשה אח"כ במוצ"ש ביה"ש בהעלמה שניה אינו חייב חטאת כלל משום דידיעת הספק חלקה את השבת לשני גופין, אולם למ"ד דידיעת ספק אינה מחלקת לחטאות ולא חשיבה ידיעה א"כ אין כאן אלא העלמה אחת ולא נתחלקה השבת כלל לשני גופין לזה באמת חייב חטאת ממנ"פ משום דחשוב שבת כגוף אחד, וממילא נכונים דברי הרמב"ם שסתם משנתו ז"ל לפי מה דפסק בפ"ח מהל' שגגות הל' ח' דאין ידיעות ספק מחלקות לחטאות ממילא חייב כאן חטאת אחת בין בהעלם אחד בין בשתי העלמות, וגם דברי רש"י ז"ל נכונים משום דרצה לפרש אליבא דכו"ע או משום דס"ל לרש"י ז"ל דהלכה כר"ז ואביי דידיעת ספק מחלקת ע"כ ביאר דמיירי בהעלם אחד. וא"ש: איברא דיש לשדות נרגא בזה דהא לכאורה משמע אף מאן דס"ל דידיעת ספק מחלקת לחטאות משום דידיעת ספק חשיבה ליה ידיעה, אין זה אלא בשידיעת הספק חשובה ידיעה לחייב אשם תלוי, וע"כ כיון דהידיעה הזאת חשובה ידיעה ועושה פעולה לחייב קרבן אשם תלוי חשיבה ג"כ ידיעה לחייב ג"כ חטאת ודאי בשנודע לו אח"כ ידיעה ודאית כיון דעכ"פ ידיעה זו מחייבת קרבן, וכמו דמשמע שם בגמ' דפריך אלא לריש לקיש חטאת באשם מיבעי ליה, יעוש"ה, אלמא דהא דידיעת ספק חשובה ידיעה לחלק לחטאות הוא משום כיון דחשובה ידיעה לחייב אשם תלוי ולחלק לאשמות חשובה נמי לענין חטאת, ולפ"ז בעושה מלאכה בער"ש ביה"ש אף אם נודע לו אח"כ באותו יום שעשה מלאכה ביה"ש כיון דקימ"ל דבעינן איקבע איסורא וכבר כתבנו בשם התוס' דביה"ש של ער"ש לא חשוב איקבע איסורא, א"כ הכא בשנודע לו שעשה מלאכה בער"ש בין השמשות הא ידיעה זו אינה מחייבתו אשם תלוי דלא איקבע איסורא, וכיון שידיעה זו אינה חשובה לחייבו אשם תלוי שוב אינה חשובה לחלק לחטאות ולחלק את השבת לשני גופין, ומעתה לא הוצרך רש"י ז"ל לפרש בהעלם אחד דגם אליבא דמ"ד ידיעת ספק מחלקת כה"ג אינה מחלקת: אבל באמת זה אינו, והמעיין בסוגיא דכריתות שם יראה דאין לחלק והוא מדפריך שם על מאן דאמר ידיעת ספק מחלקת לחטאות מהא דתנינן אכל היום אכל למחר וכו' אפילו מכאן ועד שלש שנים מניין שהם מצטרפין זה עם זה ת"ל תמעול מעל ריבה ואמאי הא כיפר עליה יוה"כ ופרש"י הא כיפר עליו יוה"כ שבינתים על ח"ש קמא, ואי ידיעות ספק מחלקות הא הוי יוה"כ כידיעת ספק (דיוה"כ במקום אשם תלוי קאי כדאיתא התם) ואמאי מצטרפין יעו"ש, מעתה אם נאמר דכל שאין הידיעה מחייבת אשם תלוי שוב אינה חשובה ידיעה לחלק לחטאות א"כ מאי פריך ממעילה הא קימ"ל כרבנן דר"ע שם (כ"ב א') דספק מעילה פטור מאשם תלוי, וכיון דידיעת ספק של מעילה אינה מחייבה אשם תלוי שוב אינה חשובה ידיעה לחלק, וממילא גם יוה"כ אינו חשוב ידיעת ספק כיון דאינו פוטר מאשם תלוי שאינו כלל בספק מעילה, ומוכח מזה דלא שני לן כלל אם ידיעת ספק מחייבת א"ת אם לאו, דלמ"ד ידיעת ספק הוי ידיעה חשובה בכל ענין ובכל אופן ידיעה אף במקום שאינה מחייבת א"ת, מעתה שפיר כתבנו דהוצרך רש"י לפרש כן אליבא דמ"ד י"ס מחלקת: אמנם אף שהוכחנו מכח קושית הגמ' דאין לחלק בין ידיעה לידיעה מ"מ לא נמלטנו מהסתירה הבולטת אשר תציץ לנו בסוגיא זו סמוך ונראה, דהרי כבר הוכחנו מאותה סוגיא ממאי דקאמר אלא לריש לקיש חטאת באשם מיבעי ליה משמע דתלוי זה בזה דכיון דמחלקת לאשמות מחלקת ג"כ לחטאות, דמבואר מזה דעיקר מאי דחשובה ידיעה הוא מכח מה שמחייבת אשם תלוי, ונמצא לפ"ז דברי הגמ' סותרין זה את זה באותו עמוד, והוא תמוה: והנראה בביאור הסוגיא זו משום דבאמת יש לעמוד עוד במאי דאסיק ליה לר"ל בקשיא ואמאי לא בתיובתא, כיון דבאמת פרכת הגמ' חזקה היא שאין עליה תשובה, וכמו כן יש לדקדק אמאי לא מקשה כן הש"ס על ר"ז דס"ל ג"כ כר"ל דכאן שנה רבי די"ס מחלקת לחטאות, א"כ חטאת באשם מיבעי ליה: וליישב כ"ז נקדים דבסוגיין דכריתות שם וכן בשבועות (י"ט ב') איתא ורמי דריש לקיש אריש לקיש ורמי דריו"ח אדרבי יוחנן דתניא שני שבילין וכו' אמר מר הלך בראשון ונכנס והיזה וטבל והלך בשני ונכנס חייב אמאי חייב הא לא הוי ליה ידיעה אמר ר"ל הא מני ר' ישמעאל היא דלא בעי ידיעה בתחלה ר' יוחנן אמר אפי' תימא רבנן כאן עשו ספק ידיעה כידיעה בשלמא דריו"ח אדריו"ח לא קשיא כאן עשו ולא בכל התורה כולה עשו, הכא הוא דלא כתיבה ידיעה בהדיא מונעלם הוא דקא אתי ולא בכל התורה כולה עשו דכתיב או הודע אליו ידיעה מעלייתא בעינן, אלא לריש לקיש אדמוקי ליה כר"י נוקמה כרבי הא קמ"ל וכו', והנה התוס' בשבועות שם ד"ה כאן כתבו תימא לר"ל תיקשי דר"ש בן יהודא אדרשב"י דהכא לא פליג ארבי אלא לענין אשם תלוי אבל בהא דמחלקות לחטאות מודה ולעיל פטר גבי מקדש דלא חשיב ליה ידיעה, ואם יש לחלק ולומר דגבי מקדש בעינן ידיעה מעלייתא טפי משום דבעינן ידיעה בתחלה ודאית דומיא דידיעה בתרייתא א"כ היכי פריך מר"ל אר"ל, ובדוחק י"ל דהכי פריך אמאי מוקי לה כרבי ישמעאל לוקמא כרבי ולימא דס"ל דאין חילוק בין ידיעה המחלקת לחטאת ובין ידיעה דמקדש ופליג ארשב"י עכ"ל. והנה קושית התוס' לכאורה עצומה מאד דלא מצאנו דר"י ב"י ור"א ור"ש בכריתות או כגיר' הגמ' בשבועות רשב"י וראב"ש בשם ר"ש דנחלקו על רבי רק בדין זה דאינו מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד דמרבה לה מקרא דשגגתו אשר שגג התורה רבתה שגגות הרבה ואשם אחד, אבל בהא דידיעת ספק מחלקת לחטאות לא מצאנו שנחלקו על רבי כלל, וא"כ תקשי דר"ש אדר"ש דכאן לענין חלוקת חטאות חשבינן ספק ידיעה כידיעה וכאן בהלך למקדש והזה ושנה וטבל ונכנס ר"ש ב"י בשם ר''ש פוטר. והנה מש"כ התוס' דיש לחלק בין ידיעה דמקדש לידיעה דחטאות ולבסוף כתבו דקושית הגמ' היא דלוקמא כרבי ולימא דס"ל דאין