מרחשת חלק א סט

עיון לכאורה במנחות (צ"ח א') שתים של שבע שבע רבי אומר רואין את העליונה כאלו אינה והא בעינן ונתת על א"ל ר"ח לרב המנונא וכו' רבי לטעמיה דאמר על בסמוך וכו', ולענ"ד קשה לדעת הרמב"ם ז"ל בה' לולב דאם נטל שני לולבים הוא עובר בבל תוסיף וגורע ופסול וכן הסכים עמו הה"מ שם וא"כ אמאי אמר כאן רבי דרואין את העליונה כאלו אינה וכשרה המערכה והא מוסיף הוא וגורע ופוסל כמו בשני לולבים, מיהו משני לולבים הי' אפשר לחלק דכשנוטל שני לולבים הא מוסיף כל הכשר מצוה וכופל אותה דהא חיוב נטילתו אינו אלא אחד והוא נוטל שנים א"כ ההוספה כנגד כל המצוה וע"כ חשוב זה מוסיף, משא"כ בשבע שבע הא ההוספה כאן הוא רק חלה אחת והמצוה היא שש חלות א"כ אין כאן מוסיף משום דהוי כאלו נטל לולב כשר ולולב פסול עמו שאינו עובר בבל תוסיף כיון שבהלולב הנוסף לא הי' יוצא מצותו וכאן נמי שש המערכת חשוב מצוה אחת וכשמוסיף חלה אחת אין זה אלא כמוסיף לולב פסול על לולב כשר. אולם עדיין לא הונח לי דהא מבואר בסנהדרין (פ"ח ב') דבציצית אם מוסיף חוט אחד אם קשר עליון דאורייתא גרוע ועומד הוא, אף שאין זה אלא חוט אחד שאין זו כל המצוה, א"כ כאן כשמסדר על השלחן לכאורה לא גרע מקשר עליון שהשלחן מקדשן ומאגדן יחד, וכמו שכתבו התוס' כאן שהחלה השביעית היתה מונחת בתוך י"ב טפחים דאל"כ לא היו הבזיכין מתקדשין א"כ השלחן הזה מאגדן ומחברן והוי כמו בלולב אם צריך אגד לא חשוב האי לחודיה קאי, וכה"ג כתב הריטב"א בר"ה דפרישת כפים של כהנים חשוב כמו אגד וע"כ אם הוסיף על הברכות עובר בבל תוסיף יעו"ש, וא"כ הכ"נ, ואמאי רואין את העליונה כאילו אינה וכשרה המערכת וצ"ע, עוד קשה לי מאי פריך והא בעינן ונתת על ופי' רש"י ז"ל משום דהוי חציצה והא מין במינו אינו חוצץ כדאיתא כה"ג בסוכה (ל"ז א'): שוב התבוננתי דחדא מתורצת בחברתה דקושית הגמ' לא היתה משום חציצה דז"א דמב"מ אינו חוצץ, רק קושית הגמ' כיון שצריך שהבזיכין יהיו על המערכת החלות א"כ הבזיכין והשלחן ביחד מאגדן והוי כמו בציצית ובלולב כיון דצריך קשר ואגד הר"ז גרוע והכ"נ הלבונה של מעלה שצריכה להיות דווקא עליהם מאגדתן ומחברתן יחד, וא"כ הוי זה גורע, וזוהי באמת קושית הגמ' לפי מה דס"ד דעל ממש א"כ הוי הלבונה שעליו האגד ופסול משום כל המוסיף גורע, ומשני דעל בסמוך ואין צריך כלל שיהי' הלבונה עליו ממש, וא"כ ממילא החלה השביעית לחודה קאי ורואין אותה כאילו אינה: ב) ועיין ירושלמי סוף סוכה על מתניתין דהתם דתני מחלוקת ר"י ורבנן במשמר הנכנס דלרבנן נוטל שש ולר"י נוטל שבע ואיתא התם אמר ר"י בן טיטס הדין קרא מסייע להן תניי תנה חמשה לחם או הנמצא ואחימלך ממשמר היוצא הי', ויעויי' בש"ק ומה"פ ובגליון הש"ס שם שנתקשר טובא בזה הלא אחימלך כה"ג הי' ולעולם נוטל חמש כדאיתא ביומא (י"ח ב'), יעו"ש שדחקו לתרץ ואין נחת. ולענ"ד נראה בפשיטות דהא אמרינן ביומא שם באוקימתא דרבא דמשו"ה כה"ג נוטל חמש היינו לר"י דס"ל דמשמר הנכנס נוטל שבע משום דשתים מגיע להם יותר עבור הגפת דלתות ובאותן שתים אין כה"ג חולק עמהם משום דזה בא להם בשכר הגפת דלתות יעו"ש ברש"י, ונראה דכל זה שכה"ג חולק רק בעשר ונוטל מחצה הוא רק בשהוא ממשמר היוצא וע"כ אין לו חלק באותן שתים של משמר הנכנס שזוכין בהם עבור הגפת דלתות, אבל אם הכה"ג ג"כ הוא ממשמר הנכנס הן לא יגרע חלקו מכהן הדיוט וכמו שכהן הדיוט ממשמר הנכנס נוטל חלקו באותם שתים הכ"נ כה"ג, וממילא כיון שכה"ג חולק גם באותן שתים נוטל חלה שלמה אחת משום דלאו אורחא דכה"ג למיתבה ליה פרוסה, ונמצא שכה"ג שהוא ממשמר הנכנס נוטל שש חלות, חמש שנוטל פלגא מעשר וחלה שנוטל פלגא משתי החלות של משמר הנכנס שגם הוא מהם. מעתה מבואר הירושלמי כמין חומר ששפיר מסייע לר"י שמשמר היוצא נוטל חמש מהא דאמר ליה תנה לי חמשה לחם אלמא שכן הוא החשבון המגיע לכה"ג, ואם כרבנן שמשמר היוצא נוטל ג"כ שש הי' מגיע גם לכה"ג שש כדעת רבי מחצה לאהרן מחצה לבניו, אלא ודאי כר"י דאינו חולק אלא בעשר, ושתים הנותרות הי' למשמר הנכנס וע"כ לא הי' מגיע לאלימלך רק חמש, והוא הי' ג"כ ממשמר היוצא ע"כ לא נטל חלקו עם אחיו במשמר הנכנס בשתי חלות שהם עבור הגפת דלתות, וזהו שאומר ואחימלך ממשמר היוצא הי' וע"כ החשבון מכוון דווקא חמשה לחם ולא יותר: ג) ועיין ברמב"ם בפ"ד מה' תו"מ שפירש פירוש אחר בהא דמשמר המתעכב דהיינו משמר הקבוע שנכנס בשחל יום אחד והפסיק בינתים משום שמתעצל לבוא משום שכל השבוע עובדים כל המשמרות וע"כ אינו נוטל רק שתי חלות, ויעויי' בלח"מ שהקשה א"כ אמאי כתב הרמב"ם שגם בעצרת הדין כן הלא שם חמשה ימים משבוע עובד המשמר הקבוע. ולענ"ד נראה דגם שם כל המשמרות שוות משך ז' ימים דהלא עצרת יש לו תשלומין כל שבעה, והמל"מ הביא בפ"ד מה' כלי המקדש ירושלמי חגיגה שיום טבוח אחר השבת עורות של כל המשמרות, ויעויי' שם בירושלמי ובש"ק שכל ז' כל המשמרות שוות בחובות הבאות מחמת הרגל, יעו"ש שכן נראה שם בהדיא, ולפ"ז עצרת שוה לשאר רגלים משום שגם בו כל המשמרות שוות משך ז' ימים. אלא דבלא"ה דברי הרמב"ם ז"ל בפירושו צ"ע שכתב דמשו"ה אינם נוטלין רק שתי חלות משום שמתעצלין לבא שכל המשמרות שוות, במה נשתנה הרגל משאר ימות השנה, הלא החובות שאין באות מחמת הרגל עושה המשמר הקבוע וכמו כן נדרים ונדבות וכו' כדאיתא סוף סוכה א"כ לא נתמעטה עבודתם משאר ימות השנה כלל, וכמו כן צ"ע לדעת הרמב"ם אמאי אמרינן ביומא דאי איכא משמר המתעכב אין כה"ג נוטל רק ארבעה משום שחולק משמונה ואמאי לא יטול חלקו כמו בשאר ימות השנה, הלא בשאר ימות השנה כשכה"ג נוטל חמש אז אין מגיע למשמר היוצא רק שתים ומחצה וכמו כן כעת יטול חלקו בשלימות חמש חלות ולמשמר היוצא שלש חלות וירויחו עוד מחצה ומדוע ירויחו חלה ומחצה ויפסיד כה"ג חלה אתת מחמת משמר הנכנס שמתעצל לבא, וצ"ע: סימן יב א. א) הרי"ף פ"ק דביצה כתב וז"ל וקימ"ל דיו"ט צריך עירובי תחומין ול"צ עירובי חצרות ושתופי מבואות, אבל יוהכ"פ צריך אף עירובי חצירות ושיתופי מבואות כשבת, דתניא מערבין לישראל בתרומה ולנזיר ביין וב"ש אומרים אין מערבין א"ל ב"ה לב"ש אי אתם מודים שמערבין לגדול ביוהכ"פ, שמעינן מינה דבין ב"ש ובין ב"ה כולהו ס"ל דמערבין לגדול ביוהכ"פ עירובי תחומין ועירובי חצרות כשבת וכן הלכה עכ"ל. ועל דבריו אלה תמהו רבים מאי מייתי ראי' משם לעירובי חצרות, דמשנתנו דמערבין לגדול בעירובי תחומין מיירי כמו הא דמערבין לישראל בתרומה ולנזיר ביין דע"כ בערו"ת מיירי דערו"ת אינם אלא בפת, ועירובי תחומין גם ביו"ט איתא אף שא"צ עירובי חצרות. גם בלשונו יש לדקדק שהאריך וכ' שמעינן מינה