מרחשת חלק א סז

יפלא על רבנו הגדול הרמב"ם ז"ל שהשמיט כ"ז ולא ביאר חילוקן: ואפשר לומר לענ"ד שסמך עצמו רבנו ז"ל על הא דאמרינן ביומא (ל"ג א') דסידור שני גזרי עצים קודמין לדישון מזבח הפנימי ואמר רבינא שם הטעם הואיל והתחיל במערכה גומר, א"כ מכש"כ כיון דסדור בזיכין קודמין לשתי הלחם ובשעת סדור החדשה ע"כ צריך לסלק הישנה וכיון שהתחיל בסילוק הישנה אין לו עוד להניח את הבזיכין מידו ולהקריב את שתי הלחם מקודם וגם אין מעבירין על המצוות וכיון דפגע בבזיכין תחלה צריך להקטירן. ולפ"ז יש לומר כיון דכתב הרמב"ם ז"ל דבזיכין הם קודמין לנסכי היין של מוספין ממילא מוכח מכאן דסדור בזיכין הם קודמין לשתי הלחם, דהא נסכים של מוספין קודמין לשתי הלחם וא"כ כ"ש בזיכין שהם קודמין לנסכים, וממילא כיון שסדרו הבזיכין קודם נסכי היין של מוספי שבת א"כ הוי עוד קודם מוספי יו"ט ומכש"כ קודם שתי הלחם, וממילא כיון דסדור בזיכין קודם לשתי הלחם ממילא גם הקטרתן משום דכיון דהתחיל גומר וגם אין מעבירין על המצוות וכדאיתא ביומא שם כה"ג, ולא הי' צורך להרמב"ם ז"ל לבאר זה: ו) ודע דבירושלמי מגילה איתא מחלוקת תפילין ומזוזה איזה מהם קודם, ואמרינן שם טעם מ"ד דמזוזה קודם משום שכן נוהגת בשבתות ובימים טובים, ויעוי' בתשו' רע"א ז"ל סי' שהאריך בביאור הירושלמי, ולכאורה קשה א"כ למאי צריך קרא דמוספין קודמין לבזיכין תיפוק ליה דמוספים תדירים לגבי בזיכין דבזיכין אינן אלא משבת לשבת ומוספין לבד שבתות נוהגים גם בר"ח וביו"ט והוי תדיר ותדיר קודם. אולם לפמש"כ דגם מוספין דיו"ט קודמין לבזיכין משום קרא דביום ביום לאחר, א"ש דלגבי מוספין דיו"ט הא הוי בזיכין תדיר שנוהגים בכל שבת, ואולי נאמר עוד שבזיכין כיון שמונחים הם על השלחן כל ימי השבת חשובים תדיר נגד מוספין שמצותן נגמרת בשבת לבד, אבל לפ"ז יש לפקפק במה שכתבתי לעיל דסדור בזיכין ומוספין שוין הם לענין תדירות, וצ"ע, דמ"מ כיון דסידור בזיכין אינו אלא ביום השבת ואם סידר בחול נעשה כמו שסידרן הקוף, כדאיתא במנחות (צ"ט א'), א"כ מצותן אינה אלא בשבת, וצ"ע בזה: ז) ודע דבמשנה יומא (כ"ו ב') איתא תמיד קרב בתשעה ובשבת באחד עשר עצמו בתשעה ושנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים יעו"ש, ומשמע זה דתנא דמתניתין ס"ל דבזיכין קודם למוספין וע"כ הוא קרב תיכף אחר התמיד, וצ"ע אמאי לא פריך הגמ' מכאן לאביי דמסדר מוספין קודם בזיכין ומייתי מברייתא ולא מייתי ממתניתין דתנן הכי בהדיא. שוב ראיתי שכן כתבו התוס' שם בהדיא דמתניתין ס"ל דבזיכין קודם למוספין, וצ"ע אמאי לא פריך ממתניתין. אח"כ ראיתי במאירי ליומא שג"כ עמד בזה ותירץ שגם מתניתין ס"ל דמוספין קודמין לבזיכין ומיישב לשון המשנה, יעו"ש: ג. א) ועתה הנני חוזר על הראשונות מה שכתבתי לעיל דלחה"פ הוי מוקצה בעצרת, משום דלגבי יו"ט סתם לן תנא כר"י דא"ל מוקצה אבל בשבת הי' שפיר נאכל ביום משום דבשבת לית לן מוקצה, אבל עדיין קשה לי מהא דאיתא בפסחים (נ"ח א') דר"י ס"ל מוספין קודם לבזיכין עביד להו למוספין בשש ובזיכין בשבע ועביד להו לתמיד בשבע ומחצה, ור"ע סבר בזיכין קודם למוספין ועביד ליה בזיכין בחמש ומוספין בשש ועביד ליה לתמיד בשש ומחצה, יעוי' ברש"י ד"ה בזיכין דחולקין הלחם מיד וצריך שעה להתעסק טית בכך, וכן כתב עוד בסמוך שם דשמא אין חילוק לחם הפנים כלה בסוף שבע. וקשה הא בשבת שחל להיות בערב פסח עסקינן והא קימ"ל האוכל מצה בערב פסח לוקה, כמבואר בירושלמי הביאוהו הפוסקים ז''ל, וחלות לחה"פ הא הוי מצה א"כ אסור לאוכלם בשבת ערב הפסח. ואיך הי' מתחלק ביום השבת הא אסור באכילה והוי כמו ביוה"כ, דתנן במנחות דהחלות היו מתחלקות בערב משום דאסור לאכלן ביום והכ"נ, וכמו דאמרינן בפסחים י"א לענין חמץ וחדש שאסור לטחון ולרקד משום דילמא אתי למיכל מיניה והכ"נ הי' אסור להתחלק משום דילמא אתו הכהנים למיכל מיניה, ואף דהוי איסור דרבנן ואפשר דכה"ג לא גזרו, זה אינו כדמוכח מקושית הגמ' שם ע"ב מהא דקרצוף דגם באיסור דרבנן גזרינן דילמא אתי למיכל, וכמו שהעירו התו"י ביומא (ל"ד ב') שציין הגרע"א בגליון הש"ס פסחים שם. ועוד אף אם נאמר דבאיסור דרבנן לא גזרו דילמא אתי למיכל מיניה, וכמו שתרצו התו"י דעדיפא מיניה משני ובאמת באיסור דרבנן לא גזרו דילמא אתי למיכל מיניהו, אכתי קשה דכיון דאסור לאכול את המצה של לחה"פ בו ביום משום מצה בערב הפסח, א"כ ממילא אסור הלחם בטלטול משום מוקצה, דעד כאן לא אמרינן דקימ"ל דבשבת הלכה כר"ש דלית ליה מוקצה אינו אלא דלא אמרינן מיגו דאיתקצאי וכיון דעתה ראוי באכילה לא אמרינן דאיתקצאי לכל היום משום ביה"ש, אבל היכא דעדיין הוא אסור באכילה א"כ עדיין מוקצה הוא ואסור בטלטול דגם במוקצה לחצי שבת דלא אמרינן, כדאיתא בביצה (כ"ז ב'), מ"מ כ"ז דהוי מוקצה אסור בטלטול כדמוכח התם ובתוס' שבח (מ"ג א') ד"ה בעודן יעו"ש, וא"כ הכא דעדיין מוקצה הוא א"כ אסור בטלטול ואיך מתחלק היום, ואין לומר כיון שהותר לטלטל הלחה"פ בשעת סילוקו מן השלחן שזה הי' ע"כ צריך לעשות בשבת ממילא הותר כ"ז שהוא בידו לטלטלו לכל מקום שירצה, וכמו שכתבו בביצה (ג' ב') דמוקצה לצורך גופו ומקומו אם התחיל לטלטל מותר להוליכו אפי' בחדרו לכל מקום שירצה יעו"ש, והכ"נ כיון שסילק הלחה"פ מעל השלחן ועודן בידו מותר לחלקן לכהנים כ"ז שהם בידו, זה אינו דהא שנינו במנחות (צ"ט ב') שהיו נותנין הלחם הפנים על שלחן של זהב ביציאתו כדאיתא התם יצאו ונתנוהו על שלחן של זהב שהי' באולם הקטירו הבזיכין והחלות מתחלקות לכהנים, אלמא דמקודם הניחו אותו על שלחן קודם הקטרת בזיכין א"כ איך הי' מותר שוב לטלטלו, וכדאיתא בירוש' סוכה פ"ג הי"א אדם הולך לביהכנ"ס ולולבו בידו וכו' וכו' נכנס לבקר את החולה ולולבו בידו לשאת את כפיו ולקרות בתורה ונתנו לחברו הניחו בארץ אסור לטלטלו, ע"כ אלמא אף דכ"ז שהוא בידו מותר לטלטלו לכל מקום שירצה ואף למסור לחברו מ"מ כל שהניחו מידו שוב אסור לטלטלו, ויעויי' ביו"ד סי' רס"ו ס"ב בהגהה ובאו"ח ס"ס תנ"א במג"א יעו"ש, וא"כ הכ"נ כיון שהניחו על השלחן שוב אסור לטלטלו ולחלקו בין הכהנים, וזו קושיא עצומה לכאורה: ב) ולכאורה הי' אפשר לומר לפי דעת הרז"ה ז"ל סו"פ אלו עוברין שכתב דאיסור אכילת מצה בערב פסח אינו אלא משש שעות ולמעלה מזמן איסור חמץ דאורייתא, ולפ"ז י"ל דלא מיבעי לר"ע דס"ל דבזיכין קודמין למוספין ובזיכין בחמש ומוספין בשש א"כ הי' חילוק לחה"פ בשעה שעדיין לא נאסר מצה בערב פסח, אלא אף לדעת רי"ש דס"ל דמוספין בשש ובזיכין בשבע א"כ היה לחה"פ מתחלק לאחר שש שעות, מ"מ יש לישב ע"פ מאי דאיתא ריש פסחים (ה' א') דר' ישמעאל יליף איסור חמץ משש שעות ולמעלה מקרא דלא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים, והקשו התוס' שם ד"ה לא תשחט היכי יליף מהכא דחמץ אסור מו' ולמעלה והא זמן לגבי