מרחשת חלק א סו

הילך מצה הילך חמץ, אבא שאול אומר שתי הלחם קודמין ללחם הפנים כשהוא מחלקן בעצרת אומר הילך מצה (וט"ס וצ"ל הילך חמץ) הילך מצה הילך חמץ הילך מצה מפני ששתי הלחם חביבות שקודמין זה את זה בהקרבה כן קודמין זה את זה באכילה עכ"ל. ומתבאר מתוך דברים אלו, שכשם שנחלקו אב"ש וחכמים בחלוקת שתי הלחם ולחה"פ כך נחלקו בהקרבתן, ואדרבה עיקר מחלוקתן היא בהקרבתן ותולה דין החלוקה בדין ההקרבה, ומזה לכאורה נסתר מה שכתבנו לעיל לפרש מחלוקתן אם מוספין קודמין או בזיכין, אף שזה אמת שנראה בעליל שנחלקו גם בענין ההקרבה, אבל אם נאמר כן א"כ מאי נסיב אבא שאול הטעם משום ששתי הלחם חביבות, הלא טעם פשוט משום דמוספין קודמין לבזיכין כדילפינן מקרא ביומא ל"ד, ומזה נראה בעליל שטעם מחלוקתן היא כדמפרשינן בגמ' אם חיובא דיומא או תדיר קודם, אבל קושיתנו חוזרת למקומה מאחר דמוספין קודמין לבזיכין אין צורך לטעם דחביבות הלא הטעם פשוט מקרא: ב) מתוך זה נראה לענ"ד לחלק הענינים ונאמר: הנה בענין לחם הפנים יש שתי עבודות חלוקות, האחת סדור המערכות והבזיכין משבת החדשה, והשנית חלוק הלחם והקטרת הבזיכין משבת העברה, והנה סדור החדשה היא חובת היום ממש כמוספין ושתי הלחם וכל שאר קרבנות היום ואין שתי הלחם חביבות יותר מחמת חיובא דיומא דגם סדור המערכה היא ג"כ מחובת היום, ואם שתי הלחם הוא מקודש מטעם דשל מועד היא כמו כן סדור המערכה ג"כ מקודש מטעם המועד וכמו דאמרינן בזבחים אטו שבת למוספין אהנאי לתמידים לא אהנאן (זבחים צ"א א' יעו"ש), אולם סלוק המערכה והקטרת הבזיכין שאל נעשית עבודתן וסדורן בשבת העברה אין זה מחובת היום רק גמר עבודת שבת העברה ובזה שאר הקרבנות שהם באים לחובות היום עדיפי: ג) והנה ביומא שם אמרינן טעמא דמ"ד מוספין קודמין לבזיכין משום דכתיב בבזיכין ביום ביום לאחר, ולענ"ד אינו צריך לטעם זה משום ביום ביום להקטרת בזיכין, דכיון דמוספין ובזיכין תרווייהו בהדי הדדי הוי ואין אחד תדיר מחברו דכולן זמנן קבוע משבת לשבת, א"כ לענין תדירות שניהם שוין הם, ממילא בלא קרא יש להקדים מוספין לבזיכין משום דמוספין הוי חיובא דיומא והקטרת בזיכין אין זה מחובת היום רק משבת שעברה, ובזה כו"ע מודים דחיובא דיומא עדיף כיון דשניהם שווים ובזיכין לא הוי תדיר ממוספין, ממילא ודאי מוספין קודמין מכח חיובא דיומא. ומאי דצריך קרא להקדים מוספין לבזיכין אין זה אלא לסדור המערכה דזה הוי ג"כ חיובא דיומא כמו מוספין, ובזה לא נדע איזה מהם קודם וע"כ ילפינן מקרא דביום ביום לאחר דמוספין קודמין לבזיכין וקרא דביום ביום באמת גבי סדור המערכות ובזיכין קאי וכמו שהביא רש"י ז"ל שם ביום השבת יערכנו שזה קאי על הסדור, ושפיר שמענו מזה דמוספין קודמין גם לסדור בזיכין דזה לא ידענו בלאו קרא, אבל לסלוק בזיכין ולהקטרתן בלא"ה אין צריך קרא וכדאמרן, וכמו כן למ"ד בזיכין קודמין למוספין יליף חוקה חוקה מחביתין, שבבזיכין כתיב קדש קדשים הוא לו מאשי ד' חק עולם שזה נאמר על סלוק הלחם מהשלחן שניתן לאכל לכהנים, ולמדים אנו מזה שגם סלוק הבזיכין אף שאינו חובת היום הוא קודם למוספין מכש"כ סדורו, דהא אי אפשר לסלק אלא א"כ מסדר תיכף ומיד וכדאמרינן במנחות (צ"ח ב') טפחו של זה בצד טפח של זה כדי שלא ילין שלחן בלא לחם, וא"כ ממילא כיון דסלוקו הוא קודם למוספין ממילא גם סדורו, ואף לר' יוסי דס"ל אפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום, מ"מ מסברא ידעינן כיון דסלוקו שדיני חובת היום קודם כש"כ סדורו. ועוד האי קרא דחק עולם אכולא מילתא קאי וכמו שכ' רש"י ז"ל שם וקאי ג"כ אסידורו ואפשר שזה כוונת רש"י ז"ל שכתב אכולא מילתא קאי כדי לתרץ גם לר' יוסי, יעוש"ה: ד) אולם כ"ז במוספין של שבת שפיר ידעינן שקודמין גם לסדור בזיכין מקרא דביום ביום ומכש"כ לסלוקן, וכמו כן גם במוספין של יו"ט שחל להיות בשבת, אף שסדור המערכות הוא תדיר ממוספין של יו"ט ותרווייהו חובות היום נינהו, מ"מ אין לומר שסדור בזיכין קודמין משום דתדיר קודם, דז"א דכמו דאמרינן בשבת דמוספין קודמין משום ביום ביום לאחר והיינו משום דבמוספין של שבת כתיב רק חד ביום ובסדור לחה"פ כתיב תרי ביום ילפינן מזה דלאחר הוא, כמו כן במוספין של יו"ט ג"כ הוא כן, משום דבמוספין של יו"ט כתיב רק חד ביום ובבזיכין כתיב ביום ביום כדי לאחר ומאוחרין הם גם למוספין של יו"ט כמו בשל שבת, אבל בשתי הלחם שנאמרה מצותן בפ' אמור ושם לא נאמר כלל ביום אצל שתי הלחם ולא ידעינן כלל זמנם וכמו שיש לאחר כמו כן יש לקדם וכמו כן להיפך, ואין אני יודע אם קודמין הם לבזיכין או לא, בזה י"ל דהקרבת שתי הלחם וסדור בזיכין כיון דתרווייהו חובות היום נינהו ואין לאחד יתרון על משנהו בזה, א"כ ממילא אמרינן דתדיר קודם, וסדור בזיכין קודם להקרבת שתי הלחם דבזיכין הם בכל שבת וזה דווקא בעצרת, אבל הקרבת שתי הלחם וסלוק בזיכין להתיר לה"פ באכילה בזה יש להסתפק איזה מהם קודם, אם הקרבת שתי הלחם משום שחובת היום הוא משא"כ הקטרת בזיכין הוא משבת שעברה, או הקטרת בזיכין קודם משום שתדיר הוא ותדיר קודם: מעתה יש לומר שזהו שנחלקו אבא שאול וחכמים אם לחם הפנים קודם בהקרבה או שתי הלחם, שמחלוקתן היא בהקטרת בזיכין, דרבנן ס"ל דתדיר קודם מחיובא דיומא וע"כ ס"ל דלחה"פ קודם והיינו דגם הקטרת בזיכין להתיר לחה"פ באכילה קודמת לשתי הלחם, ואבא שאול ס"ל דשתי הלחם קודמין משום חיובא דיומא עדיף משא"כ הקטרת בזכין היא משבת העברה אף שתדיר הוא וכשם שקודם בהקרבה כך קודמין באכילה, ושפיר מייתי בגמ' תנאי היא שבאמת נחלקו אבא שאול וחכמים בזה איזה עדיף אם חיובא דיומא או תדיר, שזה ממש פלוגתתן, והדברים נכונים לענ"ד ביישוב הסוגיא: ה) אבל לפ"ז מתוך דברים אלו תורה חדשה תצא, שסדור בזיכין קודמין להקרבת שתי הלחם אף שמוספין קודמין לבזיכין ומטעם הנ"ל, והקטרת בזיכין שזה אינו מחיובא דיומא תלוי במחלוקת תנאי אב"ש וחכמים ואמוראי בגמ' אם חיובא דיומא עדיף או תדיר, ומאחר שפסק הגמ' הילכתא דסוכה ואח"כ זמן אלמא חיובא דיומא עדיף ממילא שתי הלחם קודמין להקטרת בזיכין, אבל מאוחרין לסדור חדשה שבזה כיון דשווין הם תדיר קודם, ולפ"ז עוד יותר יפלא בצינורא, ותירוץ זה לא נראה לרבנו ז"ל דבאמת דוחק הוא דהא היפוך בצינורות אין זה מעבודות המחויבות והמוכרחות דהא, אפשר שיתעכלו האברים ולא יהיו צריכין להיפוך צינורא, כמו שכ' כה"ג התוס' במעילה (י' א') ד"ה הכל מודים יעו"ש, ומשום זה נראה ליה לרבנו ז"ל דבזיכין היו קודמין לנסכי היין של מוספין, וע"כ כיון שמשמר הנכנס היה מקטיר בזיכין, כדאיתא התם וכן הוא בתוס' יומא (כ' ב') ד"ה ושנים יעוש"ה, א"כ ממילא הי' מקריב ג"כ נסכי היין שהיו אחר הבזיכין וע"כ שפיר יש לו חלק במוספין משום דגם משמר הנכנס הי' עושה עבודה בשל מוספין איך שיהי', אם מוצא דינו על הרמב"ם ז"ל הוא מכאן או מקורו טהור ממקום אחר, עכ"פ לפמש"כ הרמב"ם ז"ל מתורצת קושית רש"י ז"ל: