מרחשת חלק א סא

תחומין מדאורייתא. והנה באמת מצינו בכמה מקומות שגם לצורך או"נ לא הותר איסור תחומין ואסיר להביא מחוץ לתחומין גם או"נ, וזה עוד יותר תימה אמאי מי גרע מהוצאה שהותר לצורך או"נ, ובאמת כבר עמד על מדוכה זו מוהרש"א ז"ל בתוס' כתובות (ז' א') אמאי לא הותרו תחומין לצורך או"נ, וראיתי בפנ"י שתי' משום שתחומין הוו מכשירין ולא הותר בדבר שאפשר לעשותו מעיו"ט, ולא הבנתי אמאי לא הוי או"נ גופא כמו בהוצאה דחשיב מלאכה באו"נ הכ"נ יהיו חשובין תחומין מלאכה באוכל נפש: ב) וראיתי להגאון רע"א ז"ל בדו"ח לפסחים צ"ג שהבאתי למעלה על מה שכתבו התוס' שם דלר"ע דס"ל תחומין דאורייתא אינו יכול ליכנס מן המודיעים רק עד סמוך לתחלת הלילה אבל לא בלילה משום איסור תחומין שתמה על זה ג"כ אמאי לא יוכל ליכנס גם בלילה כדי לאכול את הפסח דהוי צורך או"נ וכמו הוצאת סכין ברשוה"ר, ולענ"ד דכאן לא ק"מ דבאמת משמע מתוס' שם (ס"ח ב') דהבאת חוץ לתחום הוי רק מכשירין וכמו שכ' הפנ"י, אבל יש לחלק בזה דלילך חוץ לתחום וכן הוצאת סכין ברשוה"ר כדי לאכול עמו הוי רק מכשירין משום שאינו עושה המלאכה באו"נ עצמו רק במכשיריו, היינו במה שהולך, שהליכתו אינה אלא מכשירין שמכשירתו לאכול, וכן הונאת הסכין, והוו כ"ז מכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט שלא הותר ביו"ט, והא דשרי הוצאת סכין ברשוה"ר היינו מטעם מתוך וכו' מתוך שהותר להוציא המאכלים עצמם אם יש צורך בזה לרשות הרבים דבזה הוי המלאכה באו"נ עצמו הותר ג"כ שלא לצורך או"נ, וא"כ הוצאת סכין לא גרע משאר הוצאה, אולם לר"ע דלית ליה מתוך כדאיתא שם (ה' ב') א"כ לדידיה באמת אסור להוציא סכין ברשוה"ר משום דהוי רק מכשירין ומשום מתוך וכו' לית ליה, וא"כ שפיר כתבו התוס' דלר"ע ודאי אסור לילך חוץ לתחום כדי לאכול חוץ לתחום משום דהוי מכשירין ומתוך לית ליה שנאמר מתוך שהותר להביא פירות מחוץ לתחום דהוי המלאכה באו"נ עצמו, דהא ר"ע לית ליה מתוך, וא"ש דברי התוס' אבל בעיקר הדבר תמוה דהא מצינו דגם או"נ אסור להביא חוץ לתחום וצריך טעמא למה: ג) ולזה נראה שהנכון בזה כמו"ש הפנ"י שתחומין אסור מטעם שהם מכשירין שאפשר לעשותן בעיו"ט, והא דלא חשוב כמו הוצאה דחשובה מלאכת או"נ הוא לפמש"כ המג"א סי' ת"ד סק"א בשם הרלב"ח דתחומין דכליו ובהמתו הוי לכו"ע דרבנן אף אם הליכת עצמו הוי דאורייתא, יעו"ש, מעתה כיון דאיסור תחומין אינו אלא על הליכת האדם עצמו ועל עקירת רגליו מחוץ לתחום, אבל לא על הבאת הכלים מחוץ לתחום דהבאת הכלים בעצם מותר, וא"כ נמצא דלעולם אין מלאכת התחומין נעשה בהוצאת החפץ כי אם בהאדם ההולך, א"כ גם במביא מחוץ לתחום או"נ אין זה אלא מכשירין, כיון שאין המלאכה נעשתה בהאו"נ המובא מחוץ לתחום כי אם בהאדם המביא שהוא עוקר רגליו חוץ לתחום, וא"כ המלאכה נעשה בהאדם ולא באו"נ המוצא, והאדם עצמו אינו אלא מכשירין, וע"כ לא הוו זה מלאכת או"נ אלא מכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט שאסור, משא"כ בהוצאה הוא להיפך שאין האיסור על האדם ההולך שהרי האדם מותר ללכת מרשהו"י לרשהו"ר או איפכא והאיסור רק בהוצאת החפץ וא"כ מלאכת ההוצאה נעשתה בהחפץ המוצא וע"כ באו"נ אם הוא מוציא הוי מלאכת או"נ משא"כ בתחומין: ד) והנה המג"א הביא שם עוד דעת מוהר"ם אלשקר דהוצאת כלים ובהמתו הוא ג"כ דאורייתא, מעתה ביו"ט למוהר"ם אלשקר כל איסור תחומין דרבנן, דלדידיה ע"כ כיון דאיכא תחומין דאורייתא בהונאת כליו ובהמתו א"כ במוציא או"נ חוץ לתחום הוי זה מלאכה באו"נ עצמו, וא"כ לדידיה צריך לומר מתוך כמו בהוצאה, וע"כ צריך לומר דעיקר איסור תחומין ביו"ט שאינו מותר גם לצורך או"נ הוא רק גזירה דרבנן שלא התירו מלאכת או"נ בתחומין אף דשאר מלאכות מותר באו"נ, וא"כ איסור הוצאה מחוץ לתחום דרבנן גם למוהרמ"א ביו"ט, ונמצינו למדים דבין לדעת מוהרלב"ח בין לדעת מוהרמ"א הונאת כלים חוץ לתחום ביו"ט הוי דרבנן, למוהלב"ח הונאת כלים גם בשבת דרבנן ולמוהר"ם דבשבת דאורייתא מ"מ ביו"ט מותר מדאורייתא מטעם מתוך ולא הוי רק גזירה דרבנן בתחומין, ורק החילוק יהי' לדעת מוהרלב"ח גם בשבת הוצאת כלים מדרבנן, ולדעת מוהרמ"א בשבת דאורייתא וביו"ט מותר מטעם מתוך א"כ לכו"ע ביו"ט מדרבנן, וא"כ אזדא לה הראי' שהביאו רבים מהאחרונים מגמ' עירובין מ"ה דבג' פרסאות הוי ג"כ דרבנן מהא דאמר שם ממים שקנו שביתה באוקינוס דהוי ספק דדבריהם ולהקל והא שם הוי ג' פרסאות, ולדברינו נדחה ראי' זו דשם ביו"ט ובמים שהם צורך או"נ דודאי מותר לכו"ע מדאורייתא וכמו שנת', ואף אם לא נאמר מתוך בדבר שאינו צורך היום כלל וכדעת התוס' מ"מ הכא במים עסקינן שצריך להם ביו"ט, אם לצורך או"נ או לצורך היום אחר: ה) רק בזה יהי' חלוק ביו"ט, דלדעת מוהרלב"ח דהוצאת כלים חוץ לתחום דרבנן א"כ איסור תחומין אפשר להיות מדאורייתא גם ביו"ט משום דלא שייך מתוך, דעיקר איסור תחומין הוא בהאדם בהליכתו וזה אינו או"נ אלא מכשירין שלא הותרו ביו"ט, אבל לדעת מוהר"ם אלשקר דהוצאת כלים דאורייתא נמצא שיש איסור תחומין גם בהחפץ, וממילא ביו"ט דבאו"נ צריך להיות מותר איסור תחומין במביא או"נ מחוץ לתחום מותר נמי שלא לצורך או"נ מטעם מתוך, וממילא גם אדם מותר לילך חוץ לתחום מטעם מתוך, ולר"ע דלית ליה מתוך הליכת האדם עצמו חוץ לתחום אסור מדאורייתא, ושפיר כתבו התוס' שם דלר"ע אסור לילך חוץ לתחום מדאורייתא כדי לאכול הק"פ משום דר"ע לית ליה מתוך, ודו"ק היטב בכל זה ותמצא כי הדברים נכונים בעז"ה: ו) אבל מה שעומד לנגדנו הוא הא דגוב בין שני תחומי שבת שהבאנו למעלה שפרש"י דביו"ט מיירי, ושם אמרינן דלא צריכא אלא לר"ע דאמר תחומין דאורייתא מה"ד דילמא אתי לאחלופי ופרש"י וליקח מחוץ לתחום שאינו שלהן וקא עברי אדאורייתא, הרי מוכח מכאן חדא שאיסור תחומין הוא אף בהוצאת כלים מדאורייתא וכדעת מוהר"ם אלשקר ושלא כהרלב"ח. ושנית דלדעת מוהרמ"א הא כתבנו דביו"ט אינו אסור מן התורה כלל באו"נ כמו הוצאה ואף שלא לאו"נ מתורת מתוך וכו' וכאן מוכח איפכא שאף באו"נ אסור מן התורה איסור תחומין, דהא דתבן אף שאינו ראוי לאכילת אדם מ"מ ע"כ לצורך בהמה הוא כמו שכ' רש"י שם ואוכלין ור"ע לטעמיה דנפש אפי' בהמה במשמע כמו שכ' למעלה, וא"כ הר"ז ההיפך מן הקצה אל הקצה למש"כ למעלה: ז) אחרי עיוני מצאתי להריטב"א בחי' לעירובין שם שעמד על דברי רש"י אלו וכ' וז"ל וק"ל דאפי' לר"ע ליכא איסורא דאורייתא אלא כשיוצא חוץ לתחום אבל בעומד תוך התחום ולהביא מחוץ לתחום תוך ד"א אין בו איסור לר"ע יותר מלרבנן, וכו' עכ"ל, הרי דבר זה שנחלקו בו הרלב"ח ומוהר"ם אלשקר נפתח בגדולי הראשונים רש"י והריטב"א ז"ל, שרש"י ס"ל שגם הוצאת כלים אסור מדאורייתא חוץ לתחום והריטב"א ס"ל שזה אינו אסור אלא מדרבנן, וע"כ פירש הא דליחוש דילמא אתי לאחלופי היינו דילמא לא רמי אנפשיה ונפיק חוץ לתחום כדי להביא אצלו וקא עברי אדאורייתא, ולדבריו ניחא כמו שכתבנו כיון שהאיסור הוא בהליכת האדם אין זה אלא מכשירין שאפשר לעשותם בעיו"ט ואסור מדאורייתא