מרחשת חלק א נט

ב) אבל יש לחלק לפמש"כ הרמב"ם ז"ל בתשובה הביאה בקיצור הה"מ פכ"ז מה' שבת והכ"מ שם ביתר אריכות שתחומין אין איסורן מן התורה אלא ברשוה"ר אבל לא בים ובנהרות דהוי כרמלית, ואין אסור תחומין בהם אלא מדרבנן, וביאר טעמו שם דבים ונהרות שהם כרמלית והטלטול בהם אינו אסור אלא מדרבנן, ולא יתכן שיהי' המעביר ע"פ המים אסור מדרבנן והמהלך לוקה מן התורה. וזה יש להוסיף שזוהי ג"כ סברת רש"י ז"ל במה שהכריח דהא דגוב בין שתי תחומי שבת מיירי ביו"ט ולא בשבת, משום דבשבת לא הי' אפשר להוציא מן הבור ולחוץ משום איסור הוצאה, ולכאורה אין זה הכרח שהרי אפשר שהבור אינו עמוק יו"ד ולא הוי אלא כרמלית ומותר להוציא ממנו ולחץ משום דמיירי שהתחומין של חוץ הם בכרמלית ולא ברשוה"ר, אבל לפי דעת הרמב"ם שבכרמלית אין איסור תחומין אלא מדרבנן, א"כ אי אפשר לומר כאן שהתחומין הם בכרמלית, א"כ איך אמר הש"ס כאן דלא נצרכה אלא לר"ע דתחומין דאורייתא הא בתחומין שבכרמלית אין איסורן אלא מדרבנן, א"ו דמיירי בתחומין שברשוה"ר ע"כ הוכרח רש"י ז"ל לפרש דמיירי ביו"ט: אבל לפי דברי הרמב"ם ז"ל אלו הרי יש לחלק ולאמר דגם ביו"ט שהוצאה בו מותרת אי אפשר לומר שאיסור תחומין גם לדידן בי"ב מיל יהי' מן התורה, שזה לא יתכן שהמעביר יהי' מותר והמהלך יהי' לוקה מן התורה, וכדוגמת סברת הרמב"ם בתחומין שבים ובנהרות, ולפ"ז יש לומר דדוקא לר"ע דס"ל בפסחים (ה' ב') דלא אמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וס"ל כב"ש ביצה (י"ב א') א"כ לדידיה הוצאה שלא לצורך או"נ לא הותרה ואסורה מן התורה, וא"כ לדידיה שפיר י"ל שאיסור תחומין ג"כ מן התורה שהמעביר ברשו"ה ג"כ חייב לדידיה שלא לצורך או"נ, ובתחומין שלא הותרה לצורך או"נ כמו שיבואר לפנינו אי"ה אסור ג"כ מן התורה, אבל לדידן דס"ל כב"ה דאמרינן מתוך וכו', ולדעת רש"י ז"ל הותר לגמרי אפי' שלא לצורך כלל, וכן היא ג"כ דעת הרמב"ם, הדרינן לסברת הרמב"ם ז"ל שלא יתכן שהמעביר יהי' מותר והמהלך יהי' לוקה מן התורה, ואין ראי' מהא דעירובין בגוב שבין תחומי שבת שמוכת דתחומין דאורייתא גם ביו"ט, דשם ר"ע קאי ולר"ע שפיר הוי תחומין דאורייתא גם ביו"ט מן התורה משא"כ לדידן גם בי"ב מיל, וכנ"ל: ג) אולם שבתי וראיתי שאין הדמיון עולה יפה, דדווקא בים ובכרמלית ס"ל להרמב"ם שלא יתכן שהמעביר יהי' פטור והמהלך יהי' לוקה מן התורה, והיינו משום שבים ובכרמלית הוצאה והעברה בהם אינה מלאכה כלל וכיון שאינה חשובה בהם מלאכה אי אפשר שיהא בהן איסור הליכה חוץ לתחום שאין זה בגדר מלאכה כלל, אבל ביו"ט נהי שהוצאה לדידן מותרת היינו משום מתוך וכו' אבל חשובה היא מלאכה גם ביו"ט שהרי בשבת חייב על זה, וא"כ אין ללמוד מזה לדין תחומין ביו"ט שלא שייך בהם מתוך שגם או"נ לא הותר בתחומין, ושפיר י"ל שנוהג איסור תחומין בהם מן התורה ברשוה"ר כיון שיש בהן איסור בשבת הוא הדין ביו"ט: ולא עוד שאף אם נאמר שלא לחלק כן, מ"מ י"ל שדין תחומין ודין הוצאה ומעביר ביו"ט אינן תלויים זב"ז לפמש"כ עוד הרמב"ם בתשו' הנ"ל לבאר טעמו שבים ובנהרות אין איסור תחומין מן התירה, וז"ל: וכש"כ שלא יעלה על הדעת שיהא בהליכה במים אסור תחומין דאורייתא ממחנה ישראל שהוא רשוה"ר, והלא ידוע שאיסור הטלטול שיש חיוב סקילה אמרו בו המעביר ד"א ברשוה"ר מקורה פטור לפי שאינו דומה לדגלי מדבר כן בלי ספק המהלך י"ב מיל עפ"י המים המועטים פטור לפי שאינו דומה למחנה ישראל עכ"ל, וכיון מה שאין תחומין בכרמלית אפי' בי"ב מיל הוא משום שאינו דומה לדגלי מדבר א"כ אין ללמוד דין תחומין ביו"ט מתחומין דים וכרמלית, דשאני ים וכרמלית משום שאינו דומה לדגלי מדבר וע"כ אין בהם איסור תחומין משא"כ תחומין ביו"ט ברשוה"ר אפשר שאסורים מן התורה אף שהוצאה מותרת ביו"ט: ד) ולפי טעם זה שהסביר לנו הרמב"ם ז"ל דינו שאין איסור תחומין מן התורה אלא ברשוה"ר ולא בים וכרמלית אני אומר שאין זה אלא לדידן דס"ל שאיסור תחומין מן התורה הוא דווקא בי"ב מיל דילפינן זה ממחנה ישראל, וכיון שאיסורו אנו למדים ממחנה ישראל שפיר אמרינן כל שאינו דומה כמחנה ישראל אין בו איסור תחומין מן התורה, אבל לר"ע דס"ל תחומין דאורייתא ולא יליף לה ממחנה ישראל אלא מקרא דערי הלוים כמבואר בסוטה (כ"ז ב') שאלפים אמה שנאמרו בהם הוא לתחום שבת, א"כ לדידיה יש לומר שאיסור תחומין מן התורה הוא גם בים ובנהרות, ואיסור תחומין ומעביר אינם תלויים זב"ז כלל, ואף במקום שאין איסור הוצאה מ"מ דין תחומין נוהג בהם מן התורה *): ולפ"ז אין הכרח למה שכתבנו למעלה לפרש דברי רש"י בעירובין בגוב שבין שני תחומי שבת דמיירי ע"כ ביו"ט דבשבת הי' אסור להוציא מן הבור לרשוה"ר משום דע"כ ברשוה"ר מיירי, שאם בכרמלית לא הי' אסור תחומין מן התורה וכדעת הרמב"ם, וכמו שנתבאר למעלה, דלפי האמור דלר"ע דיליף תחומין דאורייתא מקרא דערי הלוים איסור תחומין הוא מן התורה גם בימים ונהרות ובכרמלית, א"כ אפשר הא דגוב הוא בשבת ומיתר להוציא ממנו ולחוץ משום שהתחומין הם ג"כ בכרמלית ומ"מ איסור תחומין נוהג בהם מן התורה לר"ע: ה) ויש לענ"ד ראי' והוכחה לזה שהרי דעת רש"י ז"ל ותוס' בעירובין (ה' א') וכן הרבה גאונים דדין רשוה"ר אינו אלא במקום שבוקעים בו ששים רבוא, א"כ איך סובר ר"ע דאלפים אמה שנאמרו בערי הלוים הם לתחום שבת שהרי במכות י"א (ובערכין ל"ג ב') אמרו שערים הללו (ערי הלוים) אין עושים אותם לא כפרים קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינוניות ויעו"ש ברש"י כדי שלא יהו הכל נקבצים בם ותהא רגל גואל הדם מצוי' בהם, וכיון שאין עושים אותם כרכים גדולים כדי שלא יהו רבים מצויים בהם ודאי שאין ששים רבוא בוקעים בהם בכל יום וא"כ אין בהם ומסביב להם דין רשוה"ר, וכיון שאין להם דין רשוה"ר אין תחומין נוהג בהם מן התורה, א"כ איך ס"ל לר"ע דאלפים אמה שנאמרו בהם הוא לתחום שבת, אלא ודאי שזה שכתב הרמב"ם ז"ל שאין דין תחומין מן התורה אלא ברשוה"ר אינו אלא לדידן דילפינן תחומין ממחנה ישראל, אבל לר"ע דיליף תחומין מערי הלוים דין תחומין הוא מן התורה גם בימים ובכרמלית: ו) ובדברי רש"י ז"ל שמפרש דהא דגוב בין שני תחומי שבת *) ובזה אמרתי לפרש מחלוקת ר"מ ורי"ו במס' מע"ש פ"ה מי"ד בוידוי מע"ש דר"מ ס"ל שכהנים ולוים אינם מתודים שלא נטלו חלק בארץ ורי"ו ס"ל שמתודים משום שיש להם ערי מגרש דאזלי לטעמייהו, דר"מ ס"ל בעירובין (ל"ה א') תחומין דאורייתא וע"כ ס"ל כר"ע בסוטה דאלף למגרש ואלפים לתחום שבת ולא היו ללוים שדות וכרמים וע"כ אינם מתודים, ורי"ו דס"ל בעירובין שם תחומין דרבנן וע"כ ס"ל כר"א בנו של ריוה"ג דאלף למגרש ואלפים לשדות *לכרמים, (כמבואר בסוטה שם מחלוקת ר"ע ור"א בנו של ריוה"ג שנחלקו בתחומין אם דאורייתא או דרבנן) וע"כ לרי"ו דס"ל דתחומין דרבנן ס"ל דאלפים לשדות ולכרמים וא"כ היו לכהנים ולוים שדות וכרמים ע"כ ס"ל דמתודים וז"ל