מרחשת חלק א נו

שאז לא יוכל להקטיר האמורין בערב, ואם ימתין יותר הרי יפסלו בלינה, הרי הדם פסול לזריקה ולא הורצה כיון שאי אפשר להקטיר האימורין חשוב כאלו אין כאן אמורין ואין דם. וז"נ לענ"ד: ז) ולשיטת הסוברים שטלטול מוקצה אסור ביו"ט לצורך מצוה י"ל דס"ל שבזה נחלקו רבא ורבבר''ה, דרבא ס"ל שלא הותר טלטול מוקצה לצורך מצוה וע"כ ס"ל שלא הותר לזרוק את הדם אלא דווקא כדי להתיר בשר באכילה שזהו טלטול לצורך אוכל נפש, אבל משום להקטיר אמורין או לקיום מצות זריקה לא הותר, ורבבר"ה ס"ל שמותר גם לצורך מצוה, ומשנתינו דר"ה שאין מפקחים עליו את הגל יפרש, אפי' לגירסת הסוברים הנ"ל, דמיירי באיסור דאורייתא במרא וחצינא, אבל משום טלטול אבנים גרידא לדידיה מותר ולא זו אף זו קתני במשנתנו, והש"ס שמפרש שם בר"ה בדרך זו ואצ"ל זו הוא משום דס"ל כרבא שלא הותר טלטול לצורך מצוה והא דאין מפקחים עליו את הגל הוא משום איסור טלטול דרבנן: ג. א) והנה לעיל כתבנו בהא דשוחט עולת נדבה דריב"א ס"ל כרבבר"ה דזורק הדם ע"מ להקטיר אמורין לערב והוי צורך היום, וכמש"כ ג"כ הצל"ח, אבל לפ"ז יקשה אמאי הוצרך להעמיד כב"ש הא אפשר לומר דמיירי ששחט העולת נדבה ביו"ט שחל להיות בערב שבת שאז לא יוכל להקטיר האמורין לערב ומשום זה לא יזרוק את הדם ביו"ט וא"כ לא הוי צורך היום כלל ולוקה גם לב"ה: והי' אפשר לומר, דמשו"ה קאמר דב"ש היא משום שא"א להעמיד כב"ה ומיירי באופן שא"א לזרוק את הדם ולא הוי צורך היום משום דא"כ יקשה אמאי לוקה הא הוי מקלקל כיון שהקרבן פסול, ואף דאמרינן בפסחים (ע"ג א') שחשוב תיקון משום שתיקן להוציאו מידי אבר מן החי, הא כתבו התוס' שם שזה אינו אלא אליבא דר"ש דס"ל מקלקל בחבורה חייב אלא שצריך תיקון קצת וע"כ גם התיקון דאבר מן החי חשוב תיקון לר"ש, אבל לר"י דס"ל מקלקל בחבורה פטור וצריך תיקון גמור אין התיקון להוציאו מאבר מה"ח חשוב תיקון גמור, ולפ"ז י"ל שריב"א ס"ל כר"י וע"כ מוקי לה כב"ש דווקא, משום דבאופן שנפסל הקרבן וא"א לזרוק הדם הוי מקלקל, ולא הי' לוקה, אלא שאין זה מספיק דאכתי מה הוצרך לאוקמי כב"ש שאינה משנה, לוקמי כר"ש וא"ש אפי' לב"ה: ולזה הי' נראה בישוב קושיתנו, שהיא ג"כ קושית הצל"ח, הא אינו צורך היום כלל כיון דא"א לזרוק את הדם לרבא, והוא דהא אנן קימ"ל כרבה בפסחים (מ"ו ב') דאמרינן הואיל ואי מיקלעי אורחים וחזי ליה השתא נמי חזי ליה וכבר כתבו רבותינו האחרונים ז"ל דגם במבשל איסור דרבנן ג"כ אמרינן הואיל ואיעברי אורחים אאיסור דרבנן וחזי ליה השתא נמי חזי ליה, ודווקא באיסור דאורייתא לא אמרינן הואיל וכו', והכי מוכח שם בפסחים (מ"ז ב') ראוי לכותשן כלא"י יעו"ש, ולפ"ז י"ל דהכ"נ אמרינן הואיל ואי עבר כהן אאיסור דרבנן וזרק את הדם הוי הקרבן כשר והוי צורך היום, השתא נמי חשוב חזי ליה, ובטו"א חגיגה באבני שוהם כתב דאמרינן הואיל ומתוך ביחד, והכ"נ אמרינן הואיל ואי עבר וזרק ואז הוי לצורך ואמרינן מתוך וכו' ומיושב שפיר הא דעולת נדבה גם לרבא: ב) ועפ"ז הי' מתורצת קושית האחרונים לדעת הריב"א דס"ל אף שאין עשה דוחה ל"ת ועשה אינו לוקה משום שהל"ת נדחה, א"כ אמאי בשוחט עולת נדבה לוקה נימא אתי עשה דהקרבת קרבן ודחי ל"ת, ואף דיו"ט הוי עשה ול"ת מ"מ אינו לוקה דהלאו נדתה, ועפ"י האמור לק"מ דבאמת לא קיים כלל מצו"ע דהקרבת קרבן שהרי אינו זורק את הדם וכיון שאינו זורק הרי הזבח פסול ולא קיים כלל מצ"ע דהקרבת קרבן: אולם לפ"ד תתעורר ביתר שאת קושית האחרונים על הא דלוקה בשוחט עולת נדבה לב"ש הא קימ"ל כרבה פסחים דאמרינן הואיל, ושם אמרינן הואיל ואי בעי מתשיל עליה וחזי ליה השתא נמי וכו' והכ"נ בשוחט עולת נדבה נאמר הואיל ואי בעי מיתשל עלה, והואיל אמרינן גם לב"ש דלית להו מתוך וכו' כדמוכח שם וכמו שכ' התוס' שם, והנה לפמש"כ התוס' בכריתות (י"ג ב') דאחר שנשחטו ונזרקו כהלכתן אי אפשר לשאול עוד הוי לכאורה א"ש שאם נזרק הדם בעולת נדבה אי אפשר לשאול עלה, אבל לפ"ד דבאמת כאן אי אפשר לזרוק את הדם ואפי' לרבר"ה בעולת נדבה של יו"ט שחל בער"ש אין לזרוק את הדם וכיון שאין הכהן זורק את הדם הרי אפשר למיתשל עלה, ואמאי לוקה: אבל באמת גם זולת דברינו אף אם מיירי בשזרק את הדם ג"כ קשה קושית האחרונים הנ"ל, דמ"מ בשעה ששחט קודם שזרק הרי הי' אפשר לשאול עלה ושוב אמרינן הואיל וכו', ולא עבר אז אל"ת דיו"ט אף אם אח"כ זרק ואי אפשר לשאול עוד, ועוד שהרי בשעה ששחט התראת ספק היא שמא לא יזרוק את הדם ואיכא הואיל וכו' וכמו דאיתא כה"ג בחולין פ' ב', ואיך לוקה עלה: ג) והנה האחרונים ז"ל תי' משום דכאן לא מהני שאלה משום שאם ישאל הוי למפרע חולין בעזרה וממ"נ לא חזי, דחולין בעזרה אסור באכילה ובהנאה, ותירוצם נכון מאד, ויש להוסיף שאף אם נאמר דחולין בעזרה אינו אסור אלא מדרבנן, כמו שנראה שכן פסק להלכה הרמב"ם בפ"ב ה"ג מה' שחיטה, ואמרינן הואיל ואי עבר אאיסור דרבנן כמו שנזכר למעלה, מ"מ ג"כ א"ש לפמש"כ התוס' בפסחים שם דתרי הואיל לא אמרינן והכ"נ הוו תרי הואיל, הואיל ואי מיתשל עלה וגם אי מיתשל צריך עוד להואיל ואי עבר אאיסור דרבנן של חולין שנשחטו בעזרה, ותרי הואיל לא אמרינן: והנה ראיתי לגדול אחד בספרו שכתב לתרץ עוד משום שכל קדשים צריכין כלי שרת לשחיטה כמו שכ' התוס' ריש חולין ואם ישאל על הקרבן נמצא ששחט חולין בכלי שרת של קדש ומעל וע"כ אין לשאול ע"ז, והנה בזה יש לפקפק, אף שלכתחלה ודאי אין לשאול מ"מ אפשר לומר הואיל וכו' אפי' כה"ג שהרי אם ישאל יהי' חזי ליה השתא נמי אף שלכתחלה אין נזקקין לו מ"מ כיון דבדיעבד התרתו התרה חשוב שפיר הואיל וכו'. ועוד דמעיקרא דדינא ליתא, שהרי בחולין (ח' א') אמרינן שסכין של עכו"ם מותר לשחוט בו מ"ט מקלקל הוא ואין כאן הנאה וא"כ לא יהי' מועל כלל בקדשים אם ישחוט חולין בסכין של קדש, אם לא במסוכנת, ומסוכנת לא משכחת לה בקדשים דחולה פסולה לקרבן, וכן איתא בשו"ע יו"ד סי' רכ"א שהמודר הנאה מחבירו מותר לשחוט לו בהמה בריאה, יעו"ש ובטו"ז, ואין זה נכון כלל: ד) ועוד הי' נראה דכאן לא אמרינן הואיל ומיתשל עלה, לפמש"כ התוס' ישנים בביצה (ג' ב') דמוקצה חמיר טפי והוי כדאורייתא וא"כ י"ל אף אם אמרינן הואיל ואי עבר אאיסור דרבנן מ"מ מוקצה חמיר טפי ולא אמרינן בזה הואיל, ובשבת (מ"ו ב') אמרינן דהא דמפירין ומתירין נדרים שהם לצורך השבת ולא אמרינן מיגו דאיתקצאי וכו' איתקצאי לכולא יומא משום דכיון דנזקקין לו שלשה הדיוטות לא אקציה דעתיה מינה, והיינו מכיון דנשאלין לצורך השבת שוב לא הוי מוקצה, ולפ"ז בעולת נדבה שהוקדשה מבעוד יום משום שאין מקדישין ביו"ט הרי אם ישאל עלה ג"כ יהי' אסורה באכילה משום מוקצה, ואין לומר כמו שבנדרים נשאלין