מרחשת חלק א נה

את הדם ע"מ להקטיר אמורין לערב ובע"כ הוי זה צורך היום דהא יש למזבח ממנו את הדם: ולכאורה דוחק הוא להעמיד מימרא זו דריב"א כרבר"ה ולא כרבא דלא כהלכתא, אבל באמת מוכרחין אנו לומר כן מטעם אחר, אחרי אשר נבאר טעם מחלוקת רבא ורבב"ה, דרבא אינו מתיר זריקת הדם רק ע"מ להתיר בשר באכילה ורבר"ה מתיר ג"כ לצורך הקטרת אמורין, והוא שיש להבין מה שכ' התוס' דעולת נדבה חשוב צורך היום משום שלא יהא שלחן רבך ריקן שזה תינח אם לא הי' הכתוב אוסר להביא נו"נ ביו"ט הי' אפ"ל שזה הוי צורך היום אבל כיון שהתורה אסרה ואמרה לכם ולא לגבוה ואין חפץ לה' בעולות נדבה ביו"ט איך זה חשוב צורך היום, וע"כ צריך לומר שזה כמו שכ' התוס' במבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט אף שאסור באכילה מ"מ כיון שהוא רוצה לאכלו חשוב צורך היום, והכ"נ אף שהתורה אסרה הקרבת נו"נ ביו"ט מ"מ כיון שהוא רוצה בכך ואחשביה חשוב צורך היום כדי שלא יהא שלחן רבו ריקן: ב) ונראה שבסברא זו באמת נחלקו רבא ורבב"ה לפמש"כ לעיל דהא דהותר טלטול מוקצה לצורך אוכל נפש הוא משום שהוצאה ג"כ הותרה לצורך או"נ, ולפ"ז י"ל שזהו טעמו של רבא שמתיר לזרוק את הדם דווקא כדי להתיר בשר באכילה ולא ע"מ להקטיר אימורין והיינו משום דאיסור זריקת דם ביו"ט הוא משום טלטול מוקצה כמו דאיתא ביבמות (ל"ג ב') טלטולא בעלמא היא, וע"כ ס"ל לרבא דלהתיר בשר באכילה מותר לזרוק משום דהוי כשאר טלטול מוקצה שהותר לצורך או"נ, אבל ע"מ להקטיר אמורין ס"ל דאסור, ואף שטלטול מוקצה מותר גם לצורך מצוה ס"ל לרבא שזה אין בו צורך היום כלל כיון שאמרה תורה לכם ולא לגבוה והתורה לא רצתה בצורך גבוה זה לא מהני מה שהוא אחשביה והוי זה כמו שלא לצורך כלל שלא הותרה גביה הוצאה, וע"כ ס"ל שאסור לזרוק כדי להקטיר אמורין, אבל רבה ב"ה ס"ל אף דאמרה תורה לכם ולא לגבוה מ"מ כיון דאיהו אחשביה ויש בו צורך שלא יהא שלחן רבו ריקן חשוב צורך היום, וכיון שהוא צורך היום הרי הותרה הוצאה גביה וממילא מותר איסור טלטול מוקצה דזריקה לצורך מצוה, זהו ביאור מחלוקת רבא ורבה ב"ה: והשתא כיון דר"י ב"א ס"ל דעולת נדבה חשוב צורך היום אף דאמרה תורה לכם ולא לגבוה משום דאיהו אחשביה, א"כ ע"כ ס"ל כרבה בר"ה שמותר לזרוק את הדם כדי להקטיר אמורין משום שהותר טלטול מוקצה משום דלדידיה חשוב צורך היום אף באופן שאסרה תורה אותו: ג) ובזה נראה לפרש בפשיטות הא דמייתי התם בגמ' בשני כבשי עצרת אם היתה שבת לא יזרוק שפירש"י הטעם משום שא"א לאכול הבשר משום שלא יוכלו לבשלו ולצלותו היום, והתוס' במנחות מ"ח הקשו דאכתי יוכל לאכול באומצא, אולם לפ"ד יש לפרש בפשיטות דמשו"ה בשבת לא יזרוק כיון שעיקר היתר הזריקה הוא משום דטלטול מוקצה לצורך או"נ או מצוה מותר, א"כ בשבת שלא הותרה הוצאה וטלטול לצורך או"נ א"כ אף אם הי' אפשר באכילת הבשר ג"כ לא יזרוק משום שלא הותר טלטול מוקצה בשבת לצורך או"נ, וזה באמת כוונת הגמ' בתירוצה על רבב"ה דשאני ליה בין שבות דשבת לשבות דיו"ט, דלכאורה אין מובן לחלוק זה ויעוי' רש"י שם, ולפמש"כ הר"ז נכון ומבואר, וי"ל שזה שכתב רש"י הטעם משום דבשבת א"א לאכול הבשר הוא רק לפי הס"ד דלא שני ליה בין יו"ט לשבת, וע"כ הוי ס"ד דטעמו של רבב"ה דמתיר זריקת הדם משום שלא אסרו טלטול מוקצה לצורך זריקת הדם משום שאין שבות במקדש, וא"כ אין חילוק בין שבת ליו"ט, אבל לפי המסקנא דשאני ליה בין שבת ליו"ט ע"כ הוי טעמו של רבב"ה הוא משום שמותר טלטול מצוה לצורך מצוה וע"כ אין זה אלא ביו"ט ולא בשבת ואף שאין שבות במקדש מ"מ מצאנו שאיסור טלטול מוקנה אסרו גם במקדש כמו נטילת הקנים וסדורן שאינו דוחה את השבת, עיי' שבת (קכ"ג ב') בתוס' שם: ד) ולכאורה דברים אלו שכתבתי בטעמו של רבב''ה שמתיר לזרוק הדם ע"מ להקטיר אמורים לערב לא ניתנו להאמר כלל, שהרי אינו מקטיר האמורין ביום ורק בערב וא"כ אין זה טלטול מוקצה לצורך היום כלל ורק לצורך חול ואיך מוטל טלטול מוקצה לצורך מצוה של חול שכה"ג גם הוצאה לא הותרה, וזהו מעיקרא דדינא פירכא לכל דברינו: אמנם אם באנו לדבר זה, אני אומר דבלא"ה צריכין אנו להבין משום מאי הוצרך רבב"ה לומר שמותר לזרוק את הדם מטעם הקטרת אמורין לערב ואמאי עדיף ליה מצות הקטרת אימורין יותר ממצות זריקת הדם שהיא עיקר המצוה וכפרה, והקטרת אמורין לא מעכב, ואמאי לא אמר שמותר לזרוק משום מצות זריקת הדם עצמה, ומפני מה צריך לתלות היתר הזריקה כדי להתיר האמורין, וזה לכאורה פלא, ועוד קשה לי טובא איך מתיר רבב"ה זריקת הדם לצורך הקטרת האמורין לערב הרי הזריקה אסורה מטעם הכנה מיו"ט לחול, כיון שאסור להקטיר האמורין בו ביום א"כ הרי בזריקת הדם אינו אלא כמכין מיו"ט לחול שאסור: ה) ולזה נראה שבאמת עיקר ההיתר של זריקת הדם לא משום הקטרת האימורין אלא משום הזריקה עצמה שהיא מצוה יותר חשובה מהקטרת האימורין, ומה שאמר רבב"ה ע"מ להקטיר אימורין לערב אין כוונתו דמשום זה אנו מתירין הזריקה, שזה אינו צורך יו"ט כלל וגם אסיר משום הכנה, אבל רבב"ה דבר גדול דיבר בזה, והוא משום דאנן קימ"ל כר' יהושע אם אין בשר ואין חלב אין דם והזריקה פסולה אם לא נשתייר כזית בשר או חלב, ולפ"ז היינו דקאמר ע"מ להקטיר אמורין לערב היינו שרק אז יוכל לזרוק חם יש כאן אמורין להקטיר לערב, ואף שזה פשוט וכבר ידענו זה מדברי ר' יהושע ומאי קמ"ל רבב"ה, אבל באמת טובא קמ"ל כאן, משום דהוי אמינא כיון דעתה ביו"ט אינו יכול להקטיר האמורין הר"ז כמו שאין כאן אמורין ע"כ אין לזרוק עוד את הדם משום שאין חלב וכו', וכגוונא שכ' התוס' כאן דמשו"ה מותר לאכול הבשר קודם הקטרת האמורין משום דחשוב כאלו נטמאו או נאבדו האמורין כיון שאינו יכול להקטירם ביום, ולפ"ז הייתי אומר ג"כ להיפך בשאין כאן אלא אמורין והוא אינו יכול להקטירם היום חשוב כאלו אין כאן אימורין, וכשנאבד הבשר הוי כמו שאין כאן לא בשר ולא חלב, לזה קמ"ל רבב"ה שאינו כן, שאף אם אינו יכול להקטירם היום מ"מ כיון שיכול להקטירם לערב חשוב כאלו יש כאן חלב ואמורין ויכול שפיר לזרוק הדם משום זה. מעתה סרו כל קושיותינו דבאמת עיקר ההיתר כאן הוא משום מצות זריקה עצמה והתרת האימורין אינו אלא להכשר הדם ולא הדם להכשר האימורין. וממילא נתבאר שהיתר הטלטול הוא לצורך מצוה של בו ביום הוא והיתר טלטול המוקצה הוא לצורך קיום מצות הזריקה ולא לשם הכשר האימורין בערב: ו) ובזה ניחא לשון הברייתא בשני כבשי עצרת דאמר לא יזרוק ואם זרק הורצה ע"מ להקטיר אמורין לערב שתמה הצל"ח איך שייך ע"מ בדבר שכבר עבר ועשה, שהדברים אמורים על מה שאמר אם זרק הורצה, וזהו דווקא ע"מ להקטיר אימורין והיינו שאז הורצה דווקא אם יוכל להקטיר אמורין לערב, וקמ"ל דווקא אם בערב הי' חול ולא יו"ט שאז יוכל להקטיר אמורין לערב, אבל אם בערב הי' יו"ט של עצרת וקאי אלפני זמנן ששבת הי' ערב יו"ט * מותר