מרחשת חלק א נא

היא ואר"נ אנן אחתינן ליה ואנן מסקינן ליה ולזילותא דב"ד ל"ח, ואמאי לא נימר אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ארעא אחזקתיה דהאי דאתפסנוהו מעיקרא מקמי דליתי עדי אבהתא יעו"ש בחי' לקדושין ס"ג, ולפי האמור דב"ג וב"ח כל זמן שלא נודע פסולו הר"ה ככהן גמור א"כ ב"ג וב"ח שאני, דבו שפיר הוי חזקה מעליא הא דאסיקניה ע"פ העד, דכיון שמוחזק לן בכהן עפ"י העד הר"ה באמת כהן מעליא אותה שעה כ"ז שלא נודע פסולו, א"כ שפיר הוי חזקה ולא הוי חזקה בטעות, משום שכך הוא דין תורה לחשבו לכהן כ"ז שלא נודע פסולו ואף לאחר שנודע פסולו אינו פסול אלא מכאן ולהבא, משא"כ התם דמה שהחזקנוהו ע"פ העדים הקודמים הוא ע"פ טעות ולא הוי חזקה, והחילוק ברור. ובזה הי' אפשר ליישב בהא דינאי המלך (בקדושין ס"ו) שכ' רש"י דכאן ליכא חזקה דכשרות, ואמאי לא הוי חזקה הא דמקודם שבאו עדים שאמו נשבית הי' מוחזק לן בכהן כשר, ועפ"ז י"ל ע"פ מש"כ המקנה בקידושין (י"ב ב') דהא דב"ג וב"ח שעבודתו כשרה כ"ז שלא נודע פסולו אינו אלא בכהן הדיוט אבל כה"ג נפסל מכהונתו הגדולה למפרע, יעו"ש. ולפ"ז בינאי שהקים להם בציץ ורצה להיות כהן גדול בזה שפיר פסלוהו, דלענין להיות כה"ג לא מהני מה שהחזיקו אותו לכשר מקודם, דכה"ג אם נמצא שהוא ב"ג וב"ח נפסלה עבודתו למפרע, א"כ אין זה חזקה דכשרות לגבי כהונה גדולה, והבן. ומה שתפסו על המקנה מהא דמכות י"א שנחלקו בנמצא הכה"ג ב"ג וב"ח דמר אמר מתה כהונה ומר אמר בטלה כהונה ואמרינן שם למ"ד בטלה כהונה דדווקא לדין עבודה הכשיר ר"י, אבל לעלמא לא, הרי דלכו"ע כשרה עבודה גם בכה"ג, י"ל דבאמת הא תלוי בפלוגתא זו, דהא כה"ג הוא מתמנה בפה וא"כ כשנמצא שהוא ב"ג וב"ח הר"ז מינוי בטעות ובטלה התמנותו למפרע, אלא דבאמת למ"ד מתה כהונה, דס"ל דכ"ז שלא נודע פסולו הר"ה כה"ג וכהן גמור לכל מילי, א"כ אין זה מינוי בטעות דהא כ"ז שלא נודע באמת כה"ג הוא לכל דבר ואחר שנודע אינו נפסל אלא מכאן ולהבא, אבל למ"ד בטלה כהונה דס"ל דגם בשעה שלא נודע פסולו אינו כה"ג לכל דבר, א"כ כשמינו אותו הוי מינוי בטעות דהא נפסל למפרע מכל עניני כהונה גדולה, וכיון שהי' מינוי בטעות ממילא גם עבודתו פסולה למפרע דמה שעבד בשמונה בגדים ונמצא למפרע שאינו כה"ג והוי מינוי בטעות וא"כ עבד ביתור בגדים ועבודתו פסולה וכמו כן עבודתו ביוה"כ, וזוהי באמת כוונת הגמ' במכות עד כאן ל"ק ר"י התם דכתיב ברך ה' חילו אפי' חללים שבו, אבל הכא אפי' ר"י מודה והיינו כיון דלשאר דברים בטלה כהונתו א"כ הוי מינוי בטעות וממילא גם עבודתו בתור כה"ג פסולה משום שאינו כה"ג כלל שנמנה בטעות, וא"כ זה שכ' המקנה שכה"ג עבודתו פסולה למפרע בנמצא ב"ג וב"ח הוא למ"ד זה שבטלה כהונה וכן פסק רבנו בה' רוצח א"כ קם דינו של המקנה, וא"ש הכל בעז"ה: ב) ודע דרבנו (פ"ז מה' רוצח הי"ב) פסק כמ"ד בטלה כהונה, ויעוי' בכ"מ שלא מצא הכרע לדעת רבנו שפסק כמותו, ולענ"ד מקור מקומו טהור של דעת רבנו הוא מפסחים ע"ב דקאמר טעמו של ר"י דפטור מן החומש באכל תרומה ונמצא שהוא ב"ח וב"ג משום דתרומה איקרי עבודה, ואם איתא כמ"ד מתה כהונה ל"ל לטעמא דעבודה תיפוק ליה שהוא כהן לכל מילי, משום דיליף מקרא דאל הכהן אשר יהי' בימים ההם שהוא כשר ונתחלל, אף דקרא דאל הכהן וכו' כתוב אצל בכורים דאיקרי עבודה דקדשי המקדש הם, מ"מ מ"ד מתה כהונה ס"ל מדאיקרי כהן הר"ה כהן לכל מילי, וא"כ מדאמר סתמא דהש''ס טעמא דתרומה משום דאכילת תרומה איקרי עבודה משמע דאלא"ה לא הי' פוטר משום דלא מקרי כהן לשאר מילי, וזה כמ"ד בטלה כהונה, וז"ב לענ"ד: ג) ובזה יש לבאר דברי הירוש' פ"ז ממס' תרומות דמקשה התם על מה דאיתא שם דבת כהן שנשאת לפסול דלר"מ אם אכלה תרומה חייבת קרן וחומש ולרבנן משלמת את הקרן ולא את החומש ומקשה מהא דר"י דפוטר בב"ג וב"ח מקרן ומחומש, ולכאורה מאי שייכות דין זה להא דר"י, ולפי האמור יתברר היטב דטעמא דרבנן דפטרי בבת ישראל מחומש הוא משום דלא הוי זרה מעיקרא ואעפ"כ מחייבים בקרן והא ר"י פוטר, דמשמע לו אפי' בשאכל אחר שנודע לו שהוא חלל וע"כ היי"ט דפוטר כיון שקודם שנודע שהוא חלל פטור משום דהוי אז ככהן גמור כטעמא דאל הכהן אשר יהי' בימים ההם א"כ אפי' אכל אחר שנודע ג"כ פטור משו"ה לר"י משום דלא הוי זר מעיקרא דמכאן ולהבא הוא נפסל וע"ז באמת משני שני תירוצים, חדא דלא קאמר ר"י אלא בשלא נודע אבל בנודע מודה ר"י, והיינו משום דעכשיו שנודע מתה כהונה והוא עכשיו אינו כהן, וע"כ ר"י מודה דמחייב לר"מ קרן וחומש ולחכמים קרן בלבד, וכ"ז למ"ד מתה כהונה ע"כ ס"ל דקודם שנודע הוא פטור אפי' מקרן משום שקודם שנודע כהן גמור הי' ומקבל מתנות כהונה כדין וא"צ להחזיר את הקרן שאכל קודם שנודע ופטור משו"ה מקרן ג"כ, ועוד משני דפטור לר"י מחומש אבל בקרן אפי' ר"י מודה וזה למ"ד בטלה כהונה ולא הי' כהן מעולם א"כ התרומה שנטל הוא שלא כדין וצריך לשלם, ומה שפטור מחומש היינו משום דאכילת תרומה איקרי עבודה כתי' הגמ' בפסחים וע"כ הוא פטור רק מחומש וכמו שאינו מחלל עבודה, אבל בקרן גם לר"י חייב משום שלא הי' כהן מעולם ותרומה שנטל נטל שלא עפ"י דין שאינו כהן אלא לענין עבודה ותו לא: ד) ורבנו פסק בפ"י הי"ב מה' תרומות כתי' זה שחייב לשלם את הקרן וזה לטעמו שפסק כמ"ד בטלה כהונה א"כ לענין מתנות כהונה אינו כהן מעולם ורק מחומש פטור משום דאכילת תרומה איקרי עבודה ופטור כמו בעבודה וכתי' הגמ' בפסחים, והבן כי הוא אמת ויציב. אלא שצריך ביאור מה שלא באר רבנו בה' תרומות שגם אם אכל אחר שנודע שהוא חלל ג"כ פטור מן החומש כמו בעבודה שלא חלל העבודה אף לאחר שנודע שהוא חלל, והנה לפמש"כ בדעת רבנו דלאחר שנודע אינו אלא שאינו מחלל אבל עבודתו אינה עבודה כלל משום דא"ע ל"מ, וא"כ יש לומר משום הכי חייב חומש באכל אחר שנודע דתו אכילתו לא מקרי עבודה דלא מהני עבודתו של אכילת תרומה כלום משום דא"ע ל"מ ושוב חייב משום זה חומש, אבל באמת אין זה מספיק כיון דלענין עבודה אינו מחלל והכ"נ לא חלל את התרומה שאכל וא"כ א"ח ג"כ חומש, דנראה דעיקר חיוב זר באכילת תרומה הוא משום חלול תרומה וע"כ בשנתחללה התרומה תו זר אינו חייב, כמו דאמרינן בכריתות ז' כהן שסך בשמן של תרומה בן בתו כהן מתעגל בו וא"ח משום שכבר נתחללה התרומה, וא"כ אפשר ג"כ כל שאין הזר מחלל את התרומה באכילתו שוב אין הזר מוזהר עליה לשלם חומש, וא"כ ג"כ בחלל אחר שנודע שאינו מחלל אינו חייב ג"כ חומש וזה צ"ע, אלא שבלא"ה כיון דקודם שנודע הי' כהן לעניני עבודה שוב גם לאחר שנודע אינו זר מעיקרא בענין אכילת תרומה דאיקרי עבודה וא"ח חומש כמו בבת כהן שנשאת לפסול לה. וכן נראה מל' רבנו כאן שכ' ואינו עובד להבא ואם עבד לא חלל ולא כתב שאם עבד חייב מלקות או מיתה ביד"ש כדין זר שעבד. ונראה דהיינו טעמא כיון שאינו זר מעיקרא לא קרינן ביה וכל זר לא יקרב ואינו עובר על לאו זה. ומה שאינו עובד להבא הוא מדרשה דתו"כ הובא ברש"י חומש (ויקרא א' פסוק ה') והקריבו בני אהרן הכהנים דאמר עלה בתו"כ יכול חללים ת"ל הכהנים יעו"ש, והו"ל לאו הבא מכלל עשה ואינו לוקה, וע"כ כתב רבנו רק שאינו עובד