מרחשת חלק א מז

אלא של מתכות וליעבד של חרש שהיסקו מבפנים ולדברי ר"ת דהא דמהני החזרת כבשונות משום דהוי פנים חדשות א"כ בתנור דהסיקו מבפנים לא הוי פנים חדשות א"כ אין ה שבירה וגזירת הכתוב שצריך שבירה, והיא קושיא עצומה, ומצאתי להשעה"מ בה' חו"מ שהקשה כן ונדחק הרבה בקושיא זו: ב) ולענ"ד דברי ר"ת נכונים, דלעיל שם (צ"ה ב') פשיט הש"ס דאבישול בלא בלוע קפיד רחמנא מהא דתנור של מקדש שלא היו עושין אותו של חרס וקס"ד היינו משום שצולין בו שפודי חטאת שלא יטעון שבירה (רש"י) ודחי כיון דאיכא שירי מנחות דאפייתן בתנור ואיכא בישול ובלוע עבדינן של מתכות, יעו"ש, ובבה"ז הקשה מכאן לדעת הרמב"ם דחוץ מן החטאת אין כל"ח טעון שבירה, א"כ מאי משני דאיכא שירי מנחות ואיכא בישול ובלוע והיינו שמן המנחה כפירש"י, ולדעת הרמב"ם הא דין שבירה אינו אלא בחטאת ובמנחת חוטא ליכא שמן דלא ישים עליה שמן כתיב: ג) ולענ"ד לק"מ דבכל"ח איכא שני טעמים שלא לבשל בו, חדא משום שצריך אח"כ שבירה ודין זה אינו אלא בחטאת ולא בשאר קדשים כדעת הרמב"ם, ועוד אחת יש בה אף זולת חיוב השבירה כיון דקימ"ל אין כל"ח יוצא מתוך דופיו לעולם בכל איסורין, א"כ אי אפשר לבשל בו קדשים אחרים מטעם בלוע נותר שבהם שנבלע בהמבושל בו אח"כ כיון שאינו יוצא מתוך דופיו לעולם: מעתה לפ"מ דס"ד דאבישול בלא בלוע קפיד רחמנא ותנור של מקדש משו"ה לא הוי של חרס משום דס"ד שצולין בו שפודי חטאת באמת הוי ס"ל דהטעם הוא דלא הוי של חרס כדי שלא יטעון שבירה כגזירת הכתוב דכל כל"ח שנתבשל בו חטאת טעון שבירה, ומשו"ה דייק רש"י לפרש שפודי חטאת והיינו משום דס"ל כדעת הרמב"ם דדין שבירה לא נאמר אלא בחטאת, דכיון דמטעם בלוע נותר ליכא דבישול בלא בלוע הוא, ורק מכח גזירת הכתוב אין זה אלא בחטאת, אבל לפי מה דמסיק דאיכא בישול ובלוע דשירי מנחות, א"כ מעתה הא דאין עושין של חרס לא מטעם שלא יטעון שבירה אלא משום שלא יהי' אפשר לאפות *חריו משום שבלוע שבו שיהי' נבלע בהנאפה אחריו כיון שאינו יוצא מתוך דופיו לעולם ולא מהני ליה הגעלה ויאסור את הנאפה בו אח"כ, וע"כ עושין אותו של מתכת ומהני בו הגעלה ומו"ש, וז"ב: ד) והנה קושית ר"ת דגזה"כ הוא בכל אופן בין אי קפיד גם על בישול בלא בלוע בין אי קפיד דווקא אבישול ובלוע רק דנקט בלשונו אי ס"ל תלאו באויר תנור רק להורות לנו דדין שבירה שהצריכה תורה בכל"ח אינו משום שלא יאסור המבושל בו אח"כ רק דגזה"כ הוא מדבעי הש"ס לומר דגם אבישול בלא בלוע חייב שבירה, אבל באמת גם אם אמרינן דאבישול ובלוע קפיד רחמנא ג"כ קשה קושית ר"ת דגזה"כ הוא דכל"ח טעון שבירה, וכך מוכרחים אנו לפרש קושיתו, דאל"כ מאי קשיא ליה דילמא קושית הגמ' אלא קדירות במקדש וכו' הוא להאי צד אי אמרינן בישול ובלוע בעינן. א"ו דקושיתו היא בכל אופן וכמבואר: ולפ"ז נוחין שפיר דברי ר"ת היינו דקושית הגמ' קדירות במקדש אמאי ישברו והיינו מה זה שהצריכה תורה לשבור כל"ח בחטאת יוחזרו לכבשונות וע"ז הקשה ר"ת מאי קשיא ליה גזה"כ הוא ותי' שפיר דהוו פנים חדשות והדר פריך הש"ס אתנור של מקדש אמאי אין עושין אותו של חרס, והיינו לפי מה דמסיק לעיל שהטעם הוא משום שירי מנחות וא"כ אין זה בחטאת כלל שאין שום שמן במנחת חוטא וא"כ דין שבירה ליכא כלל בהו אלא משום בלוע, וע"כ מקשה שפיר וליעבד של חרס דהיסקו מבפנים והיינו משום בלוע לבד דמהני היסק כיון דדין שבירה ליתא כאן *לאפות אחריו כיון שהוא משום שירי מנחות שאין זה אצל חטאת, וכיון דדין שבירה ליכא רק בלוע, ולבלוע מהני היסק, ונכונים שפיר דברי ר"ת: מעתה לפ"מ שבארתי הסוגיא לפירוש ר"ת יש ראי' לדעת הרמב"ם ז"ל מקושית הגמ' דליעבד של חרס שהסיקו מבפנים שאינו מתפרש רק באופן זה שאין דין שבירה אלא בחטאת, ומקור מקומו טהור של רבינו הרמב"ם ז"ל מכאן: ה) והנה ראיתי להגאון בעל ושב הכהן על זבחים (צ"ה ב') שהקשה אמאי לא משני הגמ' דאיכא מאפה תנור, ומזה הוכיח כדעת הרמב"ם דליכא דין שבירה אלא בחטאת ובמאפה תנור ליכא חטאת ושירי מנחות דמשני הגמ' הוא באמת מנחת חוטא ובלוע היינו דנותן על שיריה שמן דאז ליכא איסור בנתינת שמן על השירים אחר הקטרת הקומץ יעו"ש: והנה מה שהקשה ממאפה תנור, הנה לפי דרכו שהבין דסוגית הגמ' גם בתירוצה סובב הולך על דין שבירה דכל"ח הנה קושיתו תמוהה, דלפני זריקה ליכא דין מו"ש ושבירה, כדאיתא שם (צ"ד ב') ובדברי הרמב"ם כאן הי"ג, ומאפה תנור לעולם הוי קודם הקמיצה והקטרה שהיא הזריקה במנחה א"כ משום זה ליכא דין שבירה דהוי לפני זריקה שאין טעון שבירה, וע"כ צריך הגמ' לשנויי משום שירי מנחות, וכאמור. אמנם לפי דרכי דתירוץ הגמ' הוא לא משום דין שבירה רק מטעם בלוע דאינו יוצא מתוך דופיו יקשה באמת אמאי לא משני משום מאפה תנור דג"כ איכא בלוע, וא"א יהי' לאפות אח"כ משום בלוע הקודם: ו) ולענ"ד גם זה א"ש, לפ"מ שהבאתי למעלה דברי הרא"ש סוף ע"ז דעת רש"י ור"ת דלינת לילה פוגמת, וכן היא באמת דעת רבנו הרמב"ם (בפ' י"ז ה"ב מה' מאכלות אסורות), כמו שהוכיח הלח"מ שם, והוכיח הרא"ש שם דע"כ אין סוף הלילה לבדה פוגמת דא"כ איך הצריכה התורה שבירה בכל"ח כיון שנעשה פגום קודם שנעשה נותר, א"ו דכל הלילה פוגם וצריכין שבירה אותם שבישל בהם בלילה וכנזכר ג"כ למעלה. מעתה במאפה תנור שאין אפייתה אלא ביום דאפייתה הוא קודם קמיצה שאינה אלא ביום א"כ לעולם אין חל עליה שם נותר בעלות השחר, כיון שעבר הלילה על הבלוע בתנור ממנו שנבלע בו ביום וא"כ נעשה פגום, ואין בלוע שלו אוסר כלל כיון שכבר נעשה פגום ובמקדש לא שייך גזירה שאינה בת יומה אטו בת יומה דבמקדש לא גזרו כמו שכ' התוס' דבמקדש אוקמוה אדאורייתא, יעוי' חולין (קי''א שם) בתוס' וגם הוי התירא בלע ולדעת הרא"ה בבדק הבית הביאו הפמ"ג סי' צ"ג במ"ז דבהתירא בלע אין כלי פגום אסור כלל אפי' לכתחלה וע"כ ליכא לאוקמי משום מאפה תנור, וע"כ הוצרך הש"ס לשנויי משום שירי מנחות שאופין בלילה שאינו נעשה פגום בעלות השחר ואז נעשה הבלוע נותר, וא"ש הכל בס"ד: סימן ז א. א) כתב הרמב"ם ז"ל (פט"ו מה' פסולי המוקדשין הי"א) הפסח ששחטו במחשבת שינוי השם בין ששינה שמו לשם זבח אחר בין ששינהו לשם חולין פסול שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה'. עיין במל"מ בשם בה"ז שהתימא היא מ"ש מחטאת שלשם חולין כשרה כמבואר בזבחים (מ''ו ב'), ולענ"ד הטעם הוא כיון שלשם חולין שוחט הוי זה כמו שחט שלא לאוכליו, דבחולין אין כאן מצות אכילה כלל דלא שייך חיוב אכילה בחולין והוי כמו ששוחט פסח במחשבה