מרחשת חלק א מה

הרי אף שנעשה טרפה מ"מ הוא חוזר ונאור אם הוא יש לו חיות והוא חי: *) יא) אולם לפמש"כ יש ליישב דעת הרמב"ן מקושית הרא"ה מגמ' דחולין (ס"ח ב') כטרפה מה טריפה אין לה היתר אף אבר אין לו היתר, דמשמע מזה שכל שנעשה טרפה שוב אינה חוזרת ונכשרת לעולם, ואמרתי ליישב שגם דינו של הרמב"ן תלוי בזה, דלמ"ד טרפה אינה חי' והטריפות תלוי בחיות שפיר ס"ל להרמב"ן אף שנטרפה בצומת הגידין כל שחזר וחתך למעלה היא חוזרת ונכשרה דכיון שכעת חי' היא חוזרת להכשרה אחרי שחי' היא, אבל למ"ד טרפה חי' א"כ אין טעם הטרפות תלוי בחיות רק איסור הוא שאסרה תורה וכיון שנאסר שוב אינו חוזר וניתר לעולם, שאין איסור חוזר וניתר ואף אם חתך למעלה מצומת הגידין היא כשרה היינו דווקא אם לא נטלי צומת הגידין מקודם לא נעשה טרפה ע"י החתיכה למעלה מהם, אבל אם נטלו צומת הגידין ונעשה טריפה ואיסור שוב אינה חוזרת וניתרת לעולם אף אם חתכו אח"כ למעלה מהם, שכל שנאסר אינו חוזר וניתר. ולפ"ז א"ש דשם בגמ' דחולין קאי אליבא דרי"ו דס"ל דאבר עצמו מותר וע"ז מקשה שפיר דאבר דומיא דטרפה וטרפה אין לה היתר משום דרי"ו ס"ל בנדה כ"ב דטרפה חי' ולדידיה טרפה שנאסרה שוב אין לה היתר לעולם, אבל הרמב"ן שפיר כתב דחוזרת להכשרה הוא לדידן דטרפה אינה חי' ואיסור טרפות תלוי בחיות הבהמה, וכיון שאם חתך למעלה מצומת הגידין היא חי' היא חוזרת להכשרה. ונוחים שפיר דברי הרמב"ן מהקושיא שהקשה עליו הרא"ה ז"ל: ולפ"ז חוזרת ונעורת ראיתנו מכשרה שינקה מן הטרפה לדעת רבנו יונה ז"ל שכל שנשתנה אזלינן בתר השתא ואיסור נהפך להיתר, דהא מאן דמפרש בתמורה טעמו של רחב"א בכשרה שינקה מן הטרפה דמיירי בשינקה שחרית וערבית וכל גידולה היא מן חלב טרפה הוא ר' יוחנן, ור' יוחנן הא טרפה חי' ס"ל א"כ לדידיה כל שנאסר מחמת טרפה שיב אינו חוזר וניתר א"כ אמאי כשרה שינקה מן הטרפה מותרת להדיוט ע"כ מטעם שנשתנה וכדעת רבנו יונה, וכנ"ל: סימן ו א הרמב"ם ז"ל פ"ח מה' מעשה הקרבנות דין י"ד כתב שאין דין שבירה בכלי חרס אלא בחטאת אבל לא בשאר קדשים, והראב"ד שם משיג עליו וכתב דבכל הקדשים יש דין שבירה בכל"ח והאחרונים תמהו הא ילפינן מזה דכל"ח אינו יוצא מתוך דופיו לעולם ולהרמב"ם אין זה אלא גזה"כ בחטאת ולא בשאר קדשים: א) אולם אחרי העיון לא ק"מ דבאמת דין שבירה בכל"ח אינו משום שאם יבשל בו שאר קדשים יתן טעם נותר דז"א חדא דמין במינו בטל כמו שכ' התוס' בחולין קי"א ובמקדש אוקמוה אדאורייתא, ועוד שאם לא ירצה לבשל בו הכי נאמר שליתא למצוות שבירה אלא עיקר דין שבירת כל"ח במקדש הוא מטעם שבלוע בו טעם נותר אמרה תורה דיבער ע"י שבירה, משום שצריך לבער הבלוע של נותר, וא"כ ילפינן שפיר מדחזינן דבכלי נחשת סגי במריקה ושטיפה ובכל"ח צריך דווקא שבירה ע"כ משום דבמו"ש לא נתבער טעם נותר שבו, אלא שעיקר דין ביעור טעם בלוע שצריך לבער ע"י שבירה הוא דווקא בחטאת וזהו דווקא בחטאת אבל שאר קדשים לא מצינו רק מו"ש. ויעוי' רא"ש סוף ע"ז שכתב כה"ג: ב) ולענ"ד ראי' לדעת הרמב"ם ז"ל שדין שבירת כל"ח הוא דווקא בחטאת ולא בשאר קדשים הוא מהא דפסחים (כ"ט א') אמר רב קדירות בפסח ישברו ומקשה לעבד להו שלא במינן, ולענ"ד קשה טובא מה קשה ליה על דינו של רב דס"ל קדירות בפסח ישברו הא אפשר לומר דטעמו של רב הוא. משום דרב ס"ל כר"י אין ביעור חמץ אלא שריפה ויליף לה מנותר, ויעוי' שם בתוס' (כ"ח ב' *) ובזה יש לפרש הא דאיתא בפ' כסוי הדם (פ"ה ב') לא לכל אמר ר"מ שחיטה שא"ר שמה שחיטה מודה ר"מ וכו' צ"ל לשוחט את הטרפה ומצא בה בן ט' חי סד"א כיון דאמר ר"מ שחיטה שא"ר שמה שחיטה תהני ליה שחיטת אמו ולא ליבעי שחיטה קמ"ל. וכבר העירני חכם אחד איזה איסור יש כאן על הולד כיון ששחיטתו הוציאתו מידי נבלה כדאיתא לעיל (ע"ה ב') שאם מת אינו מטמא במו"מ וכיון שנבלה אינו איזו איסור אחר יש כאן על הולד, שאינה שחוטה יש איסור שא"ז א"ש דכאן אף שהוציאתו מידי ולדעת הר"י דבבהמה נבלה מ"מ איסור שא"ז יש בהולד הזה כ"ז שלא נשחט שחיטת עצמו כיון שאמו טרפה ולא הועילה לו שחיטת אמו להוציאו מידי איסור שא"ז, אבל לדעת הריצב"א שעשה שאי"ז ליתא, א"כ איזה איסור יש בולד זה שהועילה לו שחיטת אמו להוציאו מידי נבלה, ויעוי' בתיה"ב להרשב"א בית שני שער ו' שכמעט העיר ג"כ בקושיא זו. אבל לפ"ד א"ש, שהרי לפמש"כ התוס' דקימ"ל עיבר ירך אמו וא"כ כל ולד טרפה הוא ג"כ כאחד מאבריה וטרפה, אלא דאפ"ה ולד טרפה מותר משום שחי' הוא ויש לו חיות בפ"ע, א"כ אין זה אלא כשיצא לאויר העולם אבל כ"ז שהוא במעי אמו וחיותו תלוי' בחיי אמו כדאיתא בערכין שאם אמו מתה הוא מיית ברישא א"כ עדיין טרפה הוא במעי אמו וכיון שכן לא מהני ליה שחיטת אמו להוציאו מידי טרפה, שאם באנו לומר שיהא מותר בשחיטת אמו אי אפשר לומר, שהרי בשעה שהי' במעי אמו טרפה הי' וא"כ הרי הוא טרפה שנשחט וא"כ השחיטה היתה כשהי' טרפה ושחיטת טרפה לא מהני ליה להתירו באכילה, ואף שעכשיו כשיצא לאויר העולם אינו טרפה מ"מ הא אם לא ישחוט אותו כעת ובאנו להתירו בשחיטת אמו הרי חשבינן אותו כשחוט בעוד היותו במעי אמו ובהיותו במעי אמו טרפה הוא, וע"כ הוא צריך שחיטת עצמו, והבן בדברים אלו כי נכונים המה. דהא זה ודאי גם לדעת הרמב"ן שאם נטלו צומת הגידין אם חתך למעלה מצומת הגידין דכשרה אינו אלא בשחתך קודם ששחטה אבל לאחר ששחט אף אם היא מפרכסת שהיא כחי' מ"מ לא מהני אם יחתוך למעלה מצומת הגידין להכשירה כעת אף שאיננה ע''ד טריפה כעת מ"מ כיון שבשעת שחיטה היתה טרפה שוב אינה חוזרת ומותרת, והכ"נ בולד טרפה כיון שכבר נשחט ע''י בפ"ע לא מהני עוד להכשירה כיון שבשעה שנשחט טריפה הי' משום דד' סימנין אכשר בו רחמנא וחשבינן השחיטה ע"י אמו כמאן דליתא ושחיטת הולד עצמו אמו והוא טרפה במעי אמו, א"כ מה שנולד ויש לו חיות ודווקא שחיטת עצמו מהני בו אף שנשחט מקודם ע"י אמו היא שחיטתו ולא שחיטת אמו, ובזה תבין שדברי רש"י ז"ל שכתב בדרב משרשיא בולד בן פקועה דלית ליה ד' סימנין אכשר בו רחמנא נכונים, דע"כ צ"ל למ"ד ד' סימנין אכשר בו רחמנא והיינו משום דחשבינן השחיטה ע"י אמו כמאן דליתא, משום דאל"ה לא הי' מהני שחיטת עצמו אח"כ, וא"כ גם בולד ב"פ נמי יהי' מהני שחיטת עצמו משום ששחיטה הקודמת ע"י אמו כמאן דליתא להאי מ"ד. והבן: