מרחשת חלק א מד

מכש"כ דחי' כמו שכ' התוס' בחולין (ק"מ א') ד"ה טריפות, וכיון דטרפה חי' אין איסורו תלוי בחיות כלל רק איסור הוא שאסרו תורה מאיזה טעם שהוא א"כ אין חלוק כלל איסורו להדיוט מלגבוה, ואם לגבוה אסור מטעם זו"ז גורם הכ"נ להדיוט ואף שיש לו חיות בפני עצמו מ"מ הולד אסור שאין איסור טרפה תלוי בחיות כלל למ"ד טרפה חי' וכמו שכ' הרשב"א בהדיא וכדקימ"ל טרפה אינה חי', הרי מפורש שהחלוק הזה משום דולד יש לו חיות בפני עצמו הוא רק למ"ד טרפה אינה חי', ושפיר מקשה אדמפלגי לגבוה לפלגי להדיוט, ומתורץ שפיר לשון הש"ס אי הכי בלישנא קמא: ז) ובלישנא בתרא דרבינא דס"ל דטרפה אינה יולדת נראה ליישב סברת הגמ' להיפך, שאם נחלקו ר"א ור"י בזו"ז גורם א"ש מה דקמפלגי דווקא בלגבוה, והוא דאם נחלקו בזו"ז שפיר אפשר לומר דדווקא שלגבוה ס"ל לר"א דזו"ז גורם אסור אבל לא להדיוט, והוא ע"פ מש"כ הר"ן בע"ז בטעמא דלמ"ד זו"ז גורם מותר הוא מטעם ביטול משום דזו"ז גורם נתבטל האיסור בהיתר, ולפ"ז יש סברא לחלק בין גבוה להדיוט דדווקא לגבוה ס"ל לר"א דאסור זו"ז גורם אף שנתבטל איסור הטרפה בההיתר, מ"מ הא כבר העלו האחרונים הלא היא בספרתם דלא אמרינן ביטול רק דאין כח המועט לאסור את ההיתר המרובה אבל לא שיצטרף האיסור ע"י ביטולו לשיעור, ולפ"ז י"ל בזו"ז גורם דאיסור טרפה והיתר אף שנתבטל האיסור טרפה והותר מ"מ לא אמרינן שיחשב כהיתר לקבל את המעלה של היתר ולפ"ז האיסור טרפה במקומו קאי אלא שנתבטל בהיתר, ובבכורות (מ"א א') אמרינן דבקרבן תמים כתיב ואפי' חסרון מבפנים הוי חסרון ופסול למזבח ואפי' אינו מום מ"מ פסול מצד חסרון, ולפ"ז באיסור טרפה שנתבטל בהיתר כיון שהחלק הטרפה שיש בו במקומו עומד אלא שהותר מתורת ביטול וא"כ חלק זה לא מצטרף להיתר, וכיון שחסר כאן חלק הטרפה הר"ז חסרון מבפנים בבהמת הקרבן שפסול לגבי מזבח, אבל להדיוט שפיר מותר כיון שנתבטל האיסור. ולפ"ז שפיר ס"ל לר"א דזו"ז גורם אסור דווקא לגבוה אבל לא להדיוט וכאמור, ור"י ס"ל דזו"ז גורם מותר ג"כ לגבוה והיינו דסברתו שאין לדון בזה מצד חסרון כיון שנתבטל איסור הטרפה בההיתר הרי כלו היתר ואף חלק הטרפה מצטרפת כיון שנתהפך להיתר, משום דס"ל דאיסור הטרפה לגבוה הוא משום שאינו ממשקה ישראל, והרי כאן הותר לישראל יהי' מאיזה טעם שיהי' משו"ה מותר ג"כ לגבוה, זהו סברת ר''י, ושפיר נחלקו לגבוה ולא להדיוט וכ"ז בשלמא אם נחלקו בזו"ז גורם וכנ"ל אבל אם נאמר דטרפה אינה יולדת וע"כ שנחלקו בעברה ולבסוף נטרפה ופליגי בעובר ירך אמו הוא, שפיר מקשה הש"ס אדמפלגי לגבוה לפלגי להדיוט, דאפי' מאן דס"ל שטרפה אינה יולדת מ"מ ס"ל דחי', שאם הי' ס"ל דטריפה אינה חי' אצ"ל דאינה יולדת כמו שכ' התוס' בחולין ק"מ וע"כ רבינא ס"ל דחיה הוי אלא דס"ל שאינה יולדת, וכ"כ התוס' בחולין (י"א ב') ד"ה רבינא דרבינא ס"ל דטרפה חי', וכיון דס"ל דטרפה חי' שפיר מקשה דלפלגי להדיוט. דלמ"ד טרפה חי' שוב אין לחלק בעובר ירך אמו בין לגבוה או להדיוט וכמו שנתבאר לעיל: ונתבארו ת"ל היטב קושיות הש"ס אי הכי בתרי לישני דחולין הנ"ל: ח) מעתה אחרי שנתבאר דכל מה שמקשה הש"ס אדמפלגי בלגבוה לפלגי להדיוט הוא הכל לפ"מ דס"ל דטרפה חי' ואין מקום לחלק בין לגבוה ובין להדיוט וכאמור, וע"כ הוכרח הש"ס לתרץ דבאמת נחלקו גם כן להדיוט והא דמפלגי לגבוה להודיעך כחו דר"י וכו', אבל לפ"מ דקימ"ל טרפה אינה חי' תו יש לנו לומר דנחלקו בדווקא לגבוה ובעובר אם ירך אמו הוא, דלדעת ר"א דעובר ירך אמו הוא אסור לגבוה ולר"י דלאו ירך אמו מותר אבל בלהדיוט אף אם ירך אמו הוא לר"א מ"מ מותר משום דכיון דטרפה אינה חי' איסור טרפה תלוי בחיות וכיון שיש להולד חיתו בפני עצמו שפיר מותר להדיוט משא"כ לגבוה. ולפ"ז הרי מיושבים דברי רש"י ז"ל בתמורה שכתב דלהדיוט לד"ה מותר שזה נגד סוגית הש"ס דלחולין כמו שתפסו עליו התוס', ולפי האמור הרי א"ש, דלדידן דקימ"ל טרפה אינה חי' אין הכרח כלל לומר דנחלקו באף להדיוט ואדרבה י"ל דמחלקתם היא דווקא בלגבוה אבל להדיוט ד"ה מותר ומתורצים היטב דברי רש"י ז"ל: ט) והשתא אחרי שזכינו לדין זה לחלק בין הדיוט לגבוה באיסור טרפה דלהדיוט הוא אסור משום שאינה חי' ותלוי בחיות, משא"כ בלגבוה אין איסורו מכת חיות בלבד, לפ"ז יש לנו טעם נכון לחלק בהא דכשרה שינקה מן הטרפה דס"ל לרחב"א דפסולה למזבח אבל להדיוט מותרת והוא ודאי דכיון שינקה כל ימיה מן הטרפה הר"ז חשובה כטרפה עצמה וכאלו נולדה טרפה, אבל הא איסור טרפה הא תלוי בחיות וכיון שהכשרה שינקה מן הטרפה הרי יש לה חיות בפני עצמה אף שנתפטמה מחלב טרפה מ"מ החלב אינו אסור אלא מכח שהוא יוצא מבהמה שאינה חי', אבל זו הכשרה שינקה מן הטרפה כיון שחי' היא הלא לא גרעה מאם היתה בעצמה טרפה מ"מ כל שחי' היא אינה אסורה, כמו בולד אף שירך אמו הוא והוא עצמו טרפה מ"מ כל שיש לו חיות בפ"ע הוא מותר, והכ"נ בכשרה שינקה מן הטרפה, משום שאיסור טרפה הוא הכל תלוי בחיות וזו שיש לה חיות בפ"ע אף שנתפטמה בטרפה מ"מ מותרת וכאמור, משא"כ בלגבוה ששם אין האיסור תלוי בחיות וכיון שנתפטמה בטרפה הרי הטרפה אסורה לגבוה אף אם חי' היא, וע"כ גם זו שינקה אסורה לגבוה, ולפ"ז אין לנו ראיה מהא דכשרה שינקה מן הטרפה שמותרת להדיוט לדעת רבנו יונה דמשום שנשתנה מותר משום דבתר השתא אזלינן, דלפי האמור באיסור טרפה זה יש בזה פני אחרים כדי להתירה להדיוט וכמו שנתבאר ת"ל: י) אולם לכאורה יש לחלק דדווקא בולד טרפה שיש לו חיות בפני עצמו שפיר אמרינן דמותר להדיוט אף דעובר ירך אמו הוא משום דכיון שיש לו חיות בפ"ע שיב לא הי' טרפה מעולם כלל, משא"כ בכשרה שינקה מן הטרפה שכבר החלב שינקה בא מן הטרפה ונטרף גם הוא שוב אין לו היתר אף שאח"כ בא אל הכשרה ויש לו חיות בפ"ע אבל זאת אינו, לא מיבעי לדעת הרמב"ן בנטלו צומת הגידין שאף שכבר נטרפה מ"מ אם חזר וחתכה למעלה מצומת הגידין דס"ל דכשרה אף שכבר נעשה טרפה מ"מ היא חוזרת ונכשרת כיון שלאחר שחתכו למעלה מצומת הגידין היא חוזרת וחי', א"כ הכ"נ אף שהחלב נעשה טרפה מ"מ כל שחזרה ונעשה לה חיות בפ"ע היא חוזרת להיתרה, אלא אפילו לדעת הרא"ש ושאר פוסקים דס"ל שטרפה שנטרפה שוב אינה חוזרת להכשרה היינו דווקא בצומת הגידין וכה"ג דס"ל דכל שנעשה בה מעשה המטריף הוא מכאיב ומטריף אותה לעולם ואף אם חותך למעלה ממנו, מ"מ אותו הכאב שגרם לה נטילת צומת הגידין אינו חוזר ופוסק לעולם והיא אינה חי' עוד אפי' אם חותך למעלה מהם, משא"כ בכשרה שינקה מן הטרפה שבאמת היא יש לה חיות בפ"ע וחי' וא"כ אותו החלב עצמו חוזר ונכשר: ועוד שהדבר ממקומו מוכרע, שהרי ולד טרפה ג"כ כיון שעובר ירך אמו הוא נעשה טרפה במעי אמו אלא שכיון שיש לו חיות בפ"ע הרי הוא מותר, והר"ז שיש לו חיות בפ"ע אינו אלא לאחר שיצא לאויר העולם, אבל ודאי כ"ז שהוא במעי אמו הרי חיותו תלוי' באמו ואם מתה אמו הוא מיית ברישא כדאיתא בערכין (ו' ב'), וכיון שכן במעי אמו ודאי הוי טרפה ואעפ"כ לאחר שיצא ממעי אמו הוא חוזר ונכשר ע"י שיש לו חיות בפ"ע הרי