מרחשת חלק א לו

הקדש וכגון שאומר פירות אלו עלי הקדש דהוי קונם פרטי שאין להם פדיון ושוב המשקה היוצא מהם אינו נאסר מצד הנאה כיון שאיננו מגוף האיסור וגם חליפי הקדש לא הוי שאין קונם פרטי תופס פדיונו וא"כ הוי כשאר איסור הנאה ומה שאסור בחלופיהם ובגדוליהם אין זה אלא מצד כוונת הנודר או מדרבנן יעו"ש (בנדרים מ"ז א') ובדברי הר"ן שם ואכ"מ, או אף אם נאמר כמו שכ' למעלה בדעת הרמב"ם ז"ל דלא ס"ל לחלק כן ובאיסור הנאה לא שייך זיעה בעלמא היא דהנאה מיהא הויא, מ"מ יש לפרש הקדש היינו באיסור קונמות באומר פירות אלו עלי הקדש באכילה או אכילה עלי קונם דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא באכילה לבד. ובזה בעי הגמ' מנלן, כיון דלא הוי איסור הבא מאליו וע"ז מסיק הגמ' דילפינן זה מתרומה ובכורים וכו': ועפ"ז מתורצת קושית התוס' על רש"י דלרבי דס"ל דהזיד במעילה במיתה ע"כ לא קאי שאלת הגמ' בהקדש דא"כ מאי פריך מאי לתרומה שכן מיתה הרי הקדש ג"כ מחייב עלה מיתה וחומש, ולפי האמור דהאי הקדש הוא איסורי קונמות דהיינו הקדש ובקונמות הא ליכא מיתה אף לרבי רק לאו דלא יחל דברו גרידא ואף דיש מעילה בקונמות מ"מ מיתה ליכא באיסורי נדר אליבא דכו"ע: נמצא לפ"ז דדברי הגאונים הנ"ל בנדר דמי פירות זיעה בעלמא הוא לפי דברינו בביאור דברי רש"י, הוא באמת מבואר בגמ' דהיינו הוא ששאל הש"ס לאו איסור הבא מאליו היינו קונמות ולפי מה דמסיק דילפינן מתרומה ובכורים דשם אין משקה היוצא אסור אלא בזיתים וענבים לבד ובשאר פירות אינו אסור נמצא דגם איסורי נדר הכי הוא דמשקה היוצא מפירות של איסורי נדר אינו אסור משום דילפינן מתרומה ובכורים וכדמפרש אביי בפסחים הטעם משום דזיעה בעלמא הוא: י) ואחרי שנתבאר לנו כל הנ"ל שוב נשוב לדין שמנים הנעשים ממיני קטניות אם הם אסורים בפסח דלפי מה שכתבו הגאונים הנ"ל בנודר משקה היוצא ממי פירות אינו אסור משום דהוי זיעה בעלמא א"כ נחזי אנן באיסור מיני קטניות בפסח אף שאסורים עלינו משום לתא דחמץ ובחמץ הא כתבנו לעיל דמשקה היוצא ממנו כמותו, מ"מ הא מיני קטניות אינן אסורים בגזירת ותקנת חכמים אלא מכח המנהג שנהגו מדורות ראשונים באשכנז שלא לאכול אותם בפסח, והא כל כח איסור מנהג הוא משום דאמרינן דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירם לפניהם שנאמר לא יחל דברו כדאיתא בנדרים ד': נמצא דכל כח איסור מנהג הוא מדין נדר, ויעוי' פר"ח או"ח במנהגי איסור מה שהאריך בזה, ולפ"ז הא לא עדיף כח מנהג שהוא משום לתא דנדר מכח נדר עצמו, ובנדר עצמו הא כבר נתבאר למעלה דמשקה היוצא מפירות דהוי זיעה בעלמא אינו אסור משום שאיננו איסור הבא מאליו ובאיסור כזה משקה היוצא מפירות הוי זיעה בעלמא ובנדר הוא מותר אפי' מדרבנן כמו שכ' הגאונים הנ"ל וגם מנהג שהוא ג"כ מדין נדר אין מי פירות אסורים כלל, ולפ"ז הדרינן למילתא קמייתא דמה דמבואר בתה"ד וברמ"א בשמנים ממיני קטניות אסורים באכילה בפסח אינו אלא באופן שלא בררו אותן יפה דיש בזה חשש תערובות חמץ גמור ובחמץ גמור הא משקה היוצא ממנו כמותו וע"כ אסרו גם השמנים ממיני קטניות משום חשש הנ"ל, ואף דגם זה אינו אלא לחוש לתערובות חמץ מ"מ כיון שחששו שוב הו"ל איסור חמץ ומשקה היוצא ממנו כמותו דכה"ג כתב הרשב"א הביאו הש"ך בסי' ק"י לענין גבינה וחלב אף דהוי דרבנן מ"מ כיון שאסרו משום תערובות איסור דאורייתא חמיר טפי יעו"ש והכ"נ דכוותיה: אבל באופן שבררו את הקטניות יפה מקודם הפסח באופן שיהו ס' נגד התבואה המעורבת בהן ושוב ליתא לחשש תערובות ואין איסורן אלא משום אחלופי א"כ שוב אין איסורו אלא מכח המנהג וכבר כתבנו דכל שמכח המנהג משקה היוצא מאיסורי נדר הוי זיעה בעלמא זולת בזיתים וענבים לבד: יא) אולם אף שאנו מדמין אין לעשות מעשה להקל בעשיית השמנים ממיני קטניות לפסח כי אם באופן שכתבנו לעיל היינו שיבררו הדק היטב את הקטניות שלא יהי' בהם תבואה מעורבת ועכ"פ שיהו ס' כנגד התבואה המעורבת ואם אפשר יחלטו אותו במים רותחים ויזהרו בהם בכל מיני זהירות כמו באפיית מצה וכאופן בדגן גמור בזה יש להקל לעשות מהם שמנים לפסח ויאכלו ענוים וישבעו: סימן ד חומץ מלח, אם מותר להשתמש בו בפסח. א. א) ע"ד החומץ מלח שעושים מאבק שמרי יין הטחונים ובאים מחו"ל שנשאלתי ע"ז אם מותר להשתמש בו בפסח, הנה אמרתי להשואל עד שאתה שואלני אם מותר הוא בפסח שאלני אם דבר זה מותר אפילו בחול, בכל ימות השנה, מאחרי שנעשה משמרי סתם יינם ונפסק בשו"ע יו"ד סי' קכ"ג כדעת ר"ת שאוסר שמרי יין שיבשו בתנור או לאחר י"ב חדש אם לא נתמדו מקודם, והאבק הזה שנעשה משמרי יין שנתיבשו אין לו היתר לכאורה דמאן מפיס ומי יודע אם נתמדו מקודם: אולם שבתי וראיתי שאפשר לצדד ולהקל בזה, דע"כ לא אמר ר"ת אלא בשמרים שהם בעינם כמו שהיו אבל בהאבק הזה שבא משמרי יין שנטחנו ונכתתו עד אשר הי' דק לעפר אפשר שזה דומה לחרצנים שנעצרו ברווקי היינו שהושמו בשקים כדי למצות יינם שבזה גם ר"ת מודה ושמותרים לאחר י"ב חודש או שיבשו בתנור כמבואר בתוס' (ע"ז ל"ד ע"א) ד"ה דודרי' וברא"ש ומרדכי שם, והכ"נ כיון שנטחנו הרי נדחקו ונתמעכו היטב תחת יד המכבש של גלגל הטחנה והר"ז כמו שנתמצו בשקים שגם לר"ת מותרים הם לאחר י"ב חדש או שיבשו בתנור, ואף דשם מיירי בשנתמצו קודם היישון שאז נתמצתה הלחלוחית שבהן מקודם והשאר נתייבש ע"י יישון או בתנור, אבל כאן הרי עברו תחת המכבש אחר הייבוש ואפשר שכבר נתייבש היין בתוכם ותו לא מתמצה ע"י הכבישה והטחינה מ"מ הא יש לדון ממ"נ שאם עדיין לחלוחית היין קיימת הרי אז היתה מתמצית ע"י הטחינה והכבישה בין הרכב והריחים ואם אינו מתמצה ע"י שנתיבש בתוכו היין עד שאינו יוצא ע"י הנ"ל א"כ יבש הוא כעץ ואינו נותן עוד טעם כלל והו"ל כמו בקיבה שנתיבשה דהויא כעץ בעלמא כמבואר ביו"ד סי' פ"ז בהגהת הרמ"א ס"י, וכן מבואר באו"ח סי' תמ"ז בבצק שבין סדקי החבית שאם עברו עליו שלשה חדשים אינו אוסר עוד את היין הנתון בתוך החבית משום שכבר נתיבש ואינו פולט טעמו: ב) הן אמת שבעיקר שיעור היבשות יש בזה סתירות רבות שהרי בחרצנים ובשמרי יין צריך י"ב חדש וכל שלא