מרחשת חלק א לה

הרי המשקה היוצא חליפי ההקדש ואסור משום הקדש: ז) וליישב דברי רש"י ז"ל נראה ע"פ מה דתנן (בנדרים נ"ג א') הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים והקשו שם התוס' אמאי לא תני הכא כדקתני בזיתים וענבים שאם אמר זיתים וענבים אלו שאני טועם אסור ביוצא מהם והכ"נ ליתני שאם אמר תמרים אלו או שאני טועם אסור ביוצא מהם ונשארו בקושיא, והנה קושיא זו של התוס' הקשה גם הש"ך בשם הב"ח ביו"ד סי' רי"ז סקי"ט וכן הטו"ז שם סקט"ז על הטור ושו"ע שכתבו וסתמו דהנודר מהתמרים מותר בדבש תמרים ולא כתבו לחלק שאם אמר תמרים אלו או שאני טועם שאסור בדבש היוצא מהן כמו בנודר מזיתים וענבים לעיל סי' רט"ז ס"י ויעו"ש מש"כ הש"ך משום דאטו תנא כי רוכלא ליחשב וליזל אבל לקושטא דמילתא בכולהו דינא: אולם בתשו' משכנות יעקב חיו"ד סי' מ"ט כתב לתרץ דעת הטוש"ע הנ"ל שהיא קושית התוס' הנ"ל על משנתנו והוא כיון דקימ"ל כר"י דאין סופגין על הערלה רק היוצא מזיתים וענבים לבד ודבש תמרים ואינך מי פירות זיעה בעלמא הוא ול"א משקה היוצא מהם כמותן וא"כ מכש"כ באיסור שע"י נדר, דהא עיקר טעמא כיון דאמר אלו שוינהו כחתיכת איסור והא גם גבי איסור מותר מן התורה, ואולי בהא גם מדרבנן שרי וכו' יעו"ש. והיינו דדוקא גבי זיתים וענבים דגבי כל איסורי תורה ל"א זיעה בעלמא נינהו ע"כ גבי נדר נמי, כיון דשויא עליה חתיכה דאיסורא הר"ז אסור ביוצא מהן משא"כ בדבש תמרים ושאר מי פירות דזיעה בעלמא נינהו באיסור נדר ג"כ מותר ובו גם מדרבנן שרי ושפיר סתמו הטור והשו"ע ולא כתבו לאסור יעו"ש שכ' דמותר בין דאמר אלו בין בשאמר שאני טועם דהא לא מקרי טעם מדשרי באיסורין דטע"כ דאורייתא וע"כ לאו טעמא דפירי מיקרי: והנה נשתוממתי על המראה איך אפשר לומר דמשום דזיעה בעלמא וכיון דבאיסורין כה"ג מותר מן התורה בנדר גם מדרבנן שרי, שהרי בנדרים שם בבעית רמב"ח אי אלו דווקא או שאני טועם דווקא, פשיט הגמ' מהא דדג דגים שאני טועם אסור וכו' ומותר בטרית טריפה ובציר אמר רבא וכבר יצא מהן והיינו דווקא כשיצא קודם שנדר אבל אם יצא אחר שנדר הציר אסור יעו"ש והא ציר דגים זיעה בעלמא היא כדאמרינן (בחולין צ"ט ב') ולא אסור אלא מדרבנן כמו מי-פירות ואפ"ה הנודר אסור במה שיצא מהן אחר הנדר הרי אף דזיעה בעלמא היא מ"מ אסור ג"כ בנודר, וא"כ הו"ה בדבש תמרים ובמי-פירות, והיא תמיהה ופליאה נשגבה על הגאון בעל משכנות יעקב ז"ל איך נעלם ממנו הש"ס במקומו: ח) אולם כדי דלא לשוייה את הגאון הנ"ל כטועה ח"ו אני אומר ליישב דבריו אף אם לא נתכוון לזה, דהנה על מדוכה זו לחלק בנדר בין זיתים וענבים לשאר מי פירות ע"פ הנ"ל משום דהוי זיעה בעלמא מצאתי שכבר ישב עליה הגאון בעל מח"א ז"ל בהל' נדרים סי' ל"ב שככל הדברים האלה וככל החזיון הזה שכ' הגאון מ''י ז"ל כ' הוא ז"ל ליישב דעת הטושו"ע הנ"ל אלא שהוסיף עוד מקודם זה לפרש דברי הטוש"ע בשאני טועם, דע"כ לא אמרו הכי דבדעתיה בשאומר שאני טועם אכל מה דנפיק מיניה אלא בדברים שניתנו למשקה כגון זיתים וענבים אבל שאר דברים כיון שלא ניתנו למשקה לאו דעתיה דאינש עליה, אלא דטעם זה לא סגי אלא בשאני טועם דמשום משמעות הלשון אתינא עלה אבל בשאומר אלו דשויה אנפשיה חתיכא דאיסורא וכו' בזה יש טעם אחר כיון דלא ניתן למשקה זיעה בעלמא הוא כדאיתא בפ' כיצד מברכין ובפ' כל שעה גבי כל איסורין שבתורה וכו' וכו' משום דזיעה בעלמא הוא ומה"ט לא מיתסר בדבש תמרים דזיעה בעלמא הוא יעו"ש: *דינא הכי נמצא לפי דבריו שני דברים חלוקים: דבאומר שאני טועם שאינו נאסר בשאר מי פירות הוא משום משמעות הלשון, שאין דעתו על מה דנפיק מיניה בדבר שלא ניתן למשקה, ובאומר פירות אלו דלא שייך זה כיון דהוי כחתיכת איסור הטעם דלא נאסר במשקה היוצא משום דזיעה בעלמא היא וגם באיסור תורה אינו אסור: והשתא א"ש הא דאמרינן בנדרים שם שאסור בציר דגים שיצא אחר שנדר משום דהתם בשאני טועם קאי ובאומר שאני טועם הא דלא נאסר בשאר מי פירות הוא משום שאין דעתו על מה דנפיק בדבר שלא ניתן למשקה א"כ אין זה אלא במי פירות שאין דרכן של פירות זולת זיתים וענבים לעמוד למשקה וכמו דס"ל לר"ז בפסחים שם דמה"ט אין סופגין משום דהוי שלא כדרך הנאתו וע"כ בנדר לא נתכוון להיוצא מהן, אבל בציר דגים שדרכם של דגים למלחן ולהיות להם ציר דעתו ג"כ על היוצא מהם והוי כמו זיתים וענבים שאסור ביוצא מהן: ונמצא לפי דברי רבותינו הנ"ל והתוספת שהוספתי משלי בציר דגים דבאומר שאני טועם, ששם נאסר בהיוצא מחמת משמעות הלשון ולא משום דהוי חתיכת איסור, הוא אסור ביוצא מן הזיתים והענבים ובציר דגים לבד אבל בשאר מי פירות אינו נאסר, אבל באומר אלו ששם אסורו מכח דהוי חתיכה דאיסורא בזה גם בציר דגים מותר דכיון דהוי זיעה בעלמא ומן התורה בכל איסורין מותר בכה"ג גם בנדר מותר: אולם מדברי הרמב"ם פ"ד מה' נדרים מצאתי סתירה לדבריהם ז"ל שכ' שם הי"ג האומר פירות האלו קרבן עלי או קרבן הן לפי או קרבן הן על פי הר"ז אסור בחלופיהם ובגדוליהם ואצ"ל במשקין היוצאין מהם עכ"ל. הרי שכ' פירות דמשמע כל פירות שבעולם ולאו דווקא זיתים וענבים ואעפ"כ אסור המשקה היוצא מהן, הרי שבכל מי פירות אסור באומר אלו וזו לכאורה סתירה מפורשת לדברי הגאונים הנ"ל: אולם כדי להעמיד דבריהם ז"ל שיהו קיימים אני אומר דהרמב"ם ז"ל לא ס"ל לחלק כמו שכ' לעיל דגם באיסורי הנאה כיון דזיעה בעלמא הוא גם הנאה ליכא כיון שאינו נהנה מגוף האיסור, אבל ס"ל דבאיסור הנאה לא שייך לומר זיעה בעלמא הוא דהנאה מיהא הויא, ומה דדחה אביי הא דאין סופגין על היוצא מן הערלה משום דהוי זיעה בעלמא אף דערלה אסורה בהנאה הוא משום שאין לוקין על ההנאה לדבריו ז"ל וכמו שכ' לעיל: ואף שלטעמו של הה"מ לא יתכן זה כמו שנתבאר למעלה כבר כתבו רבותינו האחרונים טעמים אחרים לסברת הרמב"ם שאין לוקין על ההנאה, ואכ"מ: ולפ"ז יש לחלק דדווקא באוסר עליו בנדר פירות אלו באכילה שלא אסרם עליו אלא באכילה שפיר יש לומר דבמשקה היוצא מהם מותר כיון דזיעה בעלמא הוא מותר וכמו בכל איסורי תורה וכמו שכ' הגאונים הנ"ל, אבל הרמב"ם ז"ל הא דקדק בלשונו וכתב הפירות האלו קרבן עלי או קרבן הם לפי או על פי הרי שלא הזכיר כלל אכילה וא"כ אסרן עליו בהנאה או באומר לפי הרי אסר פיו בהנאה מהן וכיון שפיו אסור בהנאה מפירות אלו א"כ שפיר אסור בהיוצא מהן נהי דזיעה בעלמא היא מ"מ הנאה מיהא הויא מהפירות הללו ונוחין דברי הרמב"ם ז"ל ואין סתירה מדבריו לדברי הגאונים ז"ל: ט) והשתא אחרי ביאור הדברים הנאמרים למעלה שוב נשוב לדברי רש"י ז"ל שהנחנו למעלה בקושיא שמפרש שאלת הגמ' לאו איסור הבא מאליו מנלן דהיינו הקדש דהא הקדש גם בהנאה אסור ותופס דמיו א"כ לא גרע משקה היוצא מהן מהנאה מחליפי הקדש. ולפי האמור נוכל לפרש האי הקדש היינו איסורי קונמות דהיינו הקדש