מרחשת חלק א לב

שבוררן וטוחנן קודם הפסח ומותר לאכלה בפסח. משום שכיון שבררן עד שהי' ס' בהתבואה נגד החטין שצמחו וטחנן קידם הפסח הו"ל לח בלח ונתבטלו קודם הפסח ושוב אינו חוזר ונעור כמבואר כ"ז בהטור ובשו"ע סי' הנ"ל, וכיון שכן דין מינה ומינה שגם במיני קטניות אם בררן יפה עד שיהו ס' בהן נגד התבואה המעורבת בהם וטחנן ועשה הימנו קמח שפיר מותר לאכלו בפסח שאין בזה שום חשש כלל ולא גרע מדגן עצמו שיש בו חטין מחומצות דמהני, כנ"ל, וא"כ מכש"כ אם עשה מהם שמנים דהוי לח בלח ממש דודאי מותר כה"ג לאכלו בפסח. ומה שמבואר בתה"ד ובשו"ע סי' הנ"ל דגם השמנים ממיני קטניות אסורים באכילה בפסח היינו בשמנים סתם שלא נזהרו במיני קטניות שנעשו מהם לבררן יפה כדי שיהו ס' נגד התבואה המעורבת בהם, דבזה יש חשש שמא לא הי' ס' כנגדה, ועוד דאפשר דמיירי בשעשה מהם שמנים בפסח עצמו דבזה לא מהני עוד בריר יפה כיון שלא נתבטלו קודם הפסח משום דהוי יבש ביבש, שוב לא מהני עוד ברורן בפסח דחמץ במשהו, באופן שלפי טעם הנ"ל הדבר ברור ופשוט שאם ברר המיני קטניות יפה יפה וטחנן ועשה מהם קמח או שמנים מותר לאכלם בפסח בלי שום חשש כלל: אבל לפי הטעם הב' משום דאתי לאחלופי בדגן, דלפי טעם זה הקטניות עצמן נאסרו באכילה בפסח ואף אם אין בהם אפילו משהו ושימצא דשימצא מדגן ג"כ אסורים באכילה, א"כ לפ"ז לא מהני הברירה והעשיה מהם שמנים או פת קודם הפסח כיון שהם בעצמם הם האיסור אפי' בלא שום תערובות דגן כלל: אבל לענ"ד גם משום הא לא איריא, דהא גם הקטניות אין גזירתן קשה משל חמשת המינין של דגן. ואם בדגן עצמו אם נזהרים בו מלבא לידי חמוץ הרי מותר לאכלו בפסח. א"כ כמו כן הקטניות עצמן אם נזהרים בו ומשתמשין בו באופן שאם הי' דגן לא הי' בא לידי חמוץ ודאי מותרים הם באכילה בפסח דלא יהא טפל חמור מן העיקר: מעתה הקטניות עצמן כמו שהן בעין ויבשות מותרות הן באכילה בפסח דהא אחזוקי איסורא לא מחזקינן ואין חוששין שמא נפלו עליהן מים ונתחמצו כמו שהדין הוא בחטין עצמן שבאו בספינה שאם הן יבשות וקשות מותרות הן לפסח דלא מחזקינן איסורא כמבואר בסי' תס"ז ס"ג, ובסי' תנ"ג הא מבואר שבשעת הדחק מותר ליקח קמח מן השוק, ולפ"ז בנידון שאלתנו אם הי' אפשר לעשות את השמנים לכבשם ולעצרם בבית הבד שלהם בזהירות הנוהגת בדגן לפסח שלא יבאו במים הא ודאי מותר שהשמנים עצמם אינם מחמיצים דקימ"ל מי פירות אין מחמיצים, ובודאי באופן זה הי' מותר לעשות מהן שמנים לפסח בלי שום פקפוק וחשש כלל: אלא שודאי דבר זה אי אפשר לתקן מהן שמנים בלי אמצעות מים שהרי צריך להסיר מהזרעונים הללו קליפתם, ומשום זה צריך לשרותם במים, ובודאי באופן כזה הי' מתחמץ דדוקא בלתיתה לדינא דגמ' מותרת משום שהידים מתעסקות בהם ואינם באים לידי חימוץ, אבל כאן שצריך לשרותם במים עד שיתרככו ויתבקעו ותסור מהם קליפתם, הלא בודאי באופן כזה בדגן הי' חמץ גמור וממילא אי אפשר להתיר במיני קטניות דקמה וגם נצבה הגזירה דקטניות משום דאתי לאחלופי בדגן כה"ג: ט) אולם לענ"ד אפשר למצא תקנה לזה בחליטה ששוב גם בדגן אי אפשר לבא ליד חימוץ בשנחלטו מקודם, ואף שהגאונים אסרו את החליטה הא הטעם הוא משום דאנן לא בקיאינן בחליטה ואסור משום דלמא לא סליק להו דיקולא דמי' מד' רוחותיה ולא נחלטה יפה ושמא נשאר בה מקום שלא הורתח יפה ברותחין ומתחמץ, כמו שכ' הכלבו, הביאו הגר"א בביאורו סי' תנ"ד סק"ה. והא זה ודאי אף אם לא סליק ליה דיקולא בכל מקום מיהו רובא דרובא ודאי שהוחלט יפה אלא שחיישינן שאותו מקום יבא לידי חימוץ ואינו בטל דחמץ בפסח במשהו, ולא עוד אלא שאפשר שאין ששים בהמקומות החלוטים נגד המקום שלא עלה ב דקולא דמי' ולא בטל אפי' בשאר אסורים, וע"כ אסרו הגאונים את החליטה בהחלט: אולם כ"ז בחליטה של חמשת המינין דיש לחוש כנ"ל, אבל במיני קטניות שעיקרן לא נאסרו אלא משום גזירה ואין איסורן רק מכח המנהג שפיר יש להתיר בחליטה דבזה אין לחוש שמא באיזה מקומות של הקטניות לא עלה בהן יפה הדיקולא דמי' ויוכלו לבא לידי חמוץ, דזה אינו דהא בסי' תנ"ג מבואר דאין לאסור את התערובות אם נפלו בתבשיל ויעוי' בחק יעקב שם דאין אוסרין אפי' פחות מס' ורק רוב בעינן. והדין עמו דודאי לא חמורה גזירת קטניות מדמאי שאמרו בחולין (ד' א') שלא גזרו על תערובות דמאי. ומעתה אחרי שהחשש דחליטה הוא רק פן נשאר בו מקום שלא חולט יפה אבל עכ"פ רובא ורובא דרובא ודאי נחלט יפה, א"כ הו"ל רובא שלא בא לידי חמוץ וא"כ עיקר האיסור הוא המיעוט שנתחמץ ובאיסור קטניות הא לא אסרו כלל תערובות ברוב וא"כ כה"ג בחליטה לא נאסרה כלל מיני קטניות, ואין לומר שאין מבטלין איסור לכתחלה ואיך אפשר לבטל את המיעוט שלא נחלט ברוב הנחלט, זה אינו מכמה טעמים: חדא דהוי כמו שכ' הטור בסי' תנ"ג בחטין שצמחו שמותר אפי' לכתחלה לטחון ולבטל משום שאין כוונתו לבטל ועוד שלא חמור אסורו מתרומת חו"ל דמותר לבטלו אפי' לכתחלה ברוב. ות"ל מצאתי כן להפר"ח סי' הנ"ל שכתב להדיא כן דלא עדיף מתרומת חו"ל דמבטלה לכתחלה ברוב, ועוד דכיון דהוי קודם הפסח הא מותר לבטל אפי' לכתחלה, שאין זה מבטל איסור כיון שעדיין היתר הוא כמו שכ' הר"ן בתשו' והטו"ז סי' תמ"ז סק"ה וסקי"ח ובמג"א שם סקמ"ה ושם סי' תרכ"ו סק"ב בטו"ז ובמג"א שם ואכ"מ: ולפ"ז הרי יש תקנה לעשות את השמנים ממיני קטניות ע"י שיחלטן מקודם ברותחין ושוב לא אתיין לידי חימוץ. ומה שאוסר בתה"ד ובשו"ע סי' תנ"ג השמנים הללו בפסח משום דמיירי באופן שנשרו במים ונתחמצו קודם, אבל אם נזהר בהם שלא יבאו לידי חמוץ שפיר מותר לעשות מהם שמנים לפסח וע"י חליטה כנ"ל: י) ועוד אפילו לדברי הרמב"ם שכ' בפ"ה מהחו"מ הי"ז שהטעם שהגאונים אסרו חליטה שמא לא ירתיח יפה את המים, ולפי טעם זה הוי החשש של חמוץ בכלו ולא בהמיעוט ולא שייך בזה ביטול ברוב, מ"מ במיני קטניות הללו שאין איסורן אלא מכח איסור מנהג אין לחוש לזה, דדווקא בדגן חששו לזה משום דהוי ספיקא דאורייתא אם לא הרתיח את המים יפה אתי לידי חמוץ דאורייתא וע"כ חיישינן מספק דאורייתא לחומרא, אבל בגזירת קטניות שאינה אלא איסור דרבנן מספקא לא אסרינן לה משום דהוי סד"ר ולקולא ואין לומר משום דהוי סד"ר בדבר שיל"מ דהא מותר לאכלם אחר הפסח, וכיון שמותר להשהותם בפסח כדאיתא בסי' תנ"ג א"כ הו"ל דישל"מ שאפשר להשהותם ולאכלם אחר הפסח, דזה אינו דעד כאן ל"א דסד"ר בדשיל"מ אסור אלא היכא שהאיסור הוא על דבר פרטי כמו ס' ביצה שנולדה ביו"ט שאסור לאכלה ביו"ט משום שיש לו היתר למחר, אבל הכא במיני קטניות אם באנו לאסור לו לאכלם בפסח הא אין אנו אוסרים עליו קטניות ידועים שישנם לפנינו, אבל אנו באים לאסור עליו לאכול כל מיני קטניות שבעולם מכח ספק, א"כ אין האיסור על החפץ רק על האדם שהאדם אסור לאכול קטניות בפסח וכה"ג שאנו באים לאסור על האדם לא שייך כלל דשיל"מ משום שיוכל לאכול אחר הפסח, שהרי האדם יוכל לאכול בפסח ולאחר הפסח ונמצא