מרחשת חלק א ל

נקלבס *) שפירושו בל"ר גרעין **) על שם ריבוי גרעיניו והיינו שושנת המלך שמפרש בירושלמי קרייטון ובבבלי ע"ז וכן בירושלמי שם מפרש נקלס קורייטי והכל אחד: ה) והנה אחר שחקרנו לדעת את מוצא המין הזה והתחקינו על שרשו כי פתוח הוא במשנתנו בשם שושנת המלך, חובה עלינו לברר אם שושנת המלך זו יש לה דין זרעים לכל דבר. ולתכלית זו עלינו להקדים בזה באור בהתוספתא דכלאים ספ"ג שהביאה הגר"א ז"ל בביאורו ליו"ד סי' רצ"ו סק"ז והגיהה ומתוך זה נבא למכוון דברינו: דהנה ראיתי להגר"א ז"ל בביאורו שם שהגיה התוספתא דכלאים וכתב וז"ל: שהגירסא הנכונה בתוספ' היא כך: הלשישות והלביצין והברבוויר והבולפסין והכרכום והקינרה והחמימא והתלמית והסיאה והאזוב והקורנית והקשואין והדלועין והאבטיחין והמלפפונות ופול המצרי מין זרעים הן ואינם כלאים בכרם: האירוס והקסוס ושושנת המלך מיני זרעים הם ואינם כלאים בכרם, החשיפה והאיטן והגמי וכו' מיני דשאים הן ואינן כלאים בכרם ר' דוסתאי ב"י אומר מיני דשאים הר"ה כלאים בכרם, הקנין וההגון והורד והאטדין מין אילן ואינן כלאים בכרם. זה הכלל: כל המוציא עלין מעיקרו הר"ז ירק, וכל שאינו מוציא עלין מעיקרו הר"ז אילן. החצב ר"י אומר כלאים וחכ"א אינן כלאים, וכו' וכו', אבל תבואה וירק מפורש בכמה מקומות הנוטע ירק כו' תבואה שהיא נוטה עכ"ל הגר"א. הנה שפתיו ז"ל ברור מללו שכל אלו המינים הנזכרים בתוספתא כולם מיני זרעים הם וע"כ אינן כלאים בכרם, ואני אתמה מאד על החפץ איך אפשר לומר על על אלו שהן זרעים שהרי חושב התם הקשואין והדלועין והאבטיחין והמלפפונות, ואלו מין ירק הם כמבואר בפ"א דמעשרות מ''ד ובירק הקשואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות, וכן החלמית (כצ"ל) המוזכר בתוספתא הוא מין ירק כדאיתא במשנה פ"א דכלאים מ"ח אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית וכו' מפני שהוא ירק בירק, וכן יתר המינים הנזכרים בבבא זו הכל הוא מיני הירק וקצת מהם מובאים בפ"ז דשביעית מ"ג, וכן החמיתא היא האמיתא הנזכרת בשבת ( קכ"ח א') שהוא נוניא ופירש"י מינטא והיא הדנדנה הנזכרת במשנה דשביעית הנ"ל והכל הוא ממיני הירק והא ירק ודאי הוא כלאים בכרם כמו שמסיק הגר"א ז"ל בעצמו מכמה משניות בכלאים ולא עוד, הרי בתוספתא חשיב ג"כ הקנרא, ולפי הגהת הגר"א ז"ל היא ג"כ אינה כלאים בכרם, והלא הקנרס מפורש הוא במשנתנו דכלאים הנ"ל שהיא כלאים בכרם ואין חולק ע"ז. סוף דבר דברי הגר"א נפלאו ונשגבו ממני: ולדעתי ודאי התוספתא משובשת קצת, אבל אם באנו להגיה צריך להגיה בבבא דרישא ובמקום הכתוב ''מיני זרעים הרי הן כלאים בכרם לפי הגירסא שלפנינו, צ"ל ''מיני ירקות", וכך היא הגירסא הנכונה בתוספתא והמכוונת לדברי הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' כלאים הי"ט: הלשישות והחלבצין (כך היא במשנה פ"ז דשביעית מ"ב) והבוכריא (כצ"ל וכן הוא במשנה הנ"ל, והגהת הגר"א בתוספתא ט"ס הוא) והבולפסין והכרכום והקנרא (או קנרס כמשנתנו פ"ה דכלאים) והחמתה (או אמיתא שבת קכ"ח א') והחלמית (כצ"ל כבמשנה פ"א דכלאים מ"ח) והסיאה והאזוב והקורנית והקשואין והדלועין והאבטיחין והמלפפונות מיני ירקות (כצ''ל ומלת זרעים ט"ס) הרי הן כלאים בכרם. פול המצרי (כאן הוא מקומו ולא כמו שנדפס בטעות בבבא דרישא) האירוס והקיסוס ושושנת המלך מיני זרעים ואינן כלאים בכרם, ר' דוסתאי בר"י אומר מיני דשאים הרי הן כלאים בכרם הקנין וההגון (כצ"ל וכן הוא בעירובין ל"ה ב') והורד והאטדין מין אילן ואינן כלאים בכרם. זה הכלל: כל המוציא עליה מעיקרו הוא ירק וכל שאינה מוציא עליה מעיקרו הר"ז מין אילן. החצב ר' ישמעאל אומר כלאים וחכ"א אינו כלאים וכו' כו' ***). זוהי לענ"ד הגירסא הנכונה בתוספתא והיא מכוונת לדברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל. ושנה לן תנא תוספאה ארבעה מינים, ששנים מהם הירקות והדשאים (כר"ד ב"י שלא נחלקו עליו חכמים בזה לפי הגירסא שלפנינו וכן צ"ל גם בירושלמי פ"ה דכלאים וכמו שהגיה הפנ"מ) הן כלאים בכרם. ושנים מהם, הזרעים והאילנות, אינם כלאים בכרם: וראי' ברורה לדבר שהגירסא בבבא דרישא היא ''ירקות'' ולא ''זרעים", שהרי התוספתא כוללת בסוף ואומרת שזה הכלל: כל המוציא עליה מעיקרו הר"ז ירק וכל שאין מוציא עליה מעיקרו הר"ז אילן", ולפי הגירסא שלפנינו לא נזכר כלל דין הירק, דלפי הגירסא הכל מיני זרעים הן, ומזה ראיה מוכחת דברישא גריס מיני ירקות תחת זרעים, שכן הוא האמת, שכל אלו הנזכרים ברישא מיני ירקות הן וע"כ *) והיו מקריבין לע"ז שלשת מינים אלו: דקל טב. חצב ונקלס כדי לרצות עפ"י טעותם בזה על שלשת המינים בממלכת הצמחים אילן (=דקל טב) ירק (חצב במשנה כלאים פ"א מ"ח אין נוטעין יחור וכו' לתוך החצוב מפני שהוא אילן בירק ולפי' הערוך בע"ז כאן שהוא קנה הצוקרא הוא ג"כ ירק לדעת רי"ש בפ"ג דכלאים כמו שאביא לפנינו אי"ה וזרעים (=נקלס): **) ובזה א"ש מאי דאמר אביי בע"ז (י"ד ב') תנן נקלס ולא ידעינן מהו ואת אמרת קורייטי ולא ידעינן מאי אהנית לן שיש לתמוה על קדוש עליון אביי שלכל תכלית הוא חוקר וכל רז לא אנס לו שלא חקר לדעת מאי נקלס ולפ"ד באמת ידע אביי נקלס מאי הוא, אך השם שנתן לו ר"מ נקלס שהוא גרעין אינו מסמן את עצם מין הנקלס, אך הוא שם כללי לכל הגרעינים, וע"כ אמר שמהשם הזה של ר"מ לא נוכל לדעת מה הוא, וכמו כן קורייטי שהוא בטח תרגומו של נקלס שהוא ג"כ פירושו גרעין אין לדעת ממנו את המין ומאי אהנית לן. וע"ז אמר לו ר"ד כי השם קורייטי בא"י סתם הוא על המין הזה וכשאומרים במערבא את השם קורייטי סתם יודעין על איזה מין מכוונים, יעוי' בפנים ותבין: ***) ומקום אתי בזה לפרש סוף דברי התוספתא במחלוקת ר' ישמעאל וחכמים בחצב, שפירשו המפרשים שהוא עשב שבו תיחם יהושע את הארץ המוזכר בב"ב (נ"ה ונ"ו א') וע"כ שנחלקו בזה: דלרי"ש החצב הוא ירק וע"כ הוא כלאים בכרם ולחכמים הוא מין אילן וע"כ אינו כלאים בכרם. וזה אינו מחוור, שהרי משנה מפורשת היא בכלאים (פ"א מ"ח): אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצוב וכו' מפני שהוא אילן בירק", הרי שהחצב הזה הוא ירק וזה שלא כדעת חכמים דס"ל שהוא אילן ודוחק לומר שמתני' כרי"ש דלא כהלכתא. ולענ"ד מזה ראיה לפירוש הערוך שהביאו התוס' בע"ז (י"ג ב') שפירש חצב דהתם שהיא קנה הצוקרא ובזה נחלקו רי"ש וחכמים כאן, דלרי"ש הוי ירק ולחכמים הוי אילן, אבל החצוב הנזכר במשנה דכלאים הוא אחר והוא אותו העשב שבו תיחם יהושע את הארץ שזה הוי ירק אליבא דכו"ע. ומזה ראי' לדעת מקצת גאונים שהביאו הרמב"ם בפ"א מה' ברכות ה"ה שקנה הסוכרא אם מוצץ אותם מברכים עליו בורא פה"ע, משום דזה כדעת חכמים בתוספתא דס"ל שהחצב מין אילן הוא, ואף הרמב"ם לא נחלק עליהם אלא מטעם שאין זה פרי אבל מודה שמין אילן הוא. ויעוי' רשב"ם ב"ב (נ"ה א') ד"ה חצב, שפי' אילן או עשב וכו', משמע שנסתפק לו באותו שבו תיחם יהושע וכו' אם הוא אילן או עשב ואפשר דמפרש שהחצב שבו נחלקו רי"ש וחכמים הוא זה שבב"ב וע"כ פי' אילן או עשב היינו למר הוא אילן ולמר הוא עשב. אבל הדבר קשה, כנ"ל ממשנה דכלאים שמפורש שהוא ירק: