מרחשת חלק א רלא

ממילא יהיו נהרגין ע"י עדותן של אלו המזימים אותם, את הראשונים, דנמצא כעת שלא הזימו עדות מוכחשת, כיון שהמכחישים נזומו, ושפיר הם נהרגין וכיון דאפשר לבוא לידי מיתה שוב אינן לוקין, משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מב"ד, ואי"ל דאכתי לא יהיו נהרגין ע"י עדותן של המזימים משום דהמזימים הוי עדות שא"א יכו"ל כיון שבאו אחר שכבר הוכחשו והדין בזה דאם הוכחשו ואח"כ הוזמו אין נהרגין, וא"כ כשיזימו את העדים המזימים, יאמרו אנן לא לחייבו מיתה באנו, דהא באנו אחר שכבר הוכחשו דהדין הוא דאין נהרגין, ואנן מנא ידעינן שיבואו עדים ויזימו אח"כ את העדים המכחישים, ותהיה עדותן עדות מעליא ויהיו נהרגין ע"י הזמה שלנו, וכיון שהעדים המזימין יכולים לפטור עצמן שוב ממילא העדים הראשונים לא יהיו נהרגין ע"י הזמתן של אלו משום דהוי עדות שא"א יכו"ל ואכתי לא יבואו לידי מיתה ושפיר יהיו לוקין – ז"א דהא התוס' בסנהדרין (פ"א א' ד"ה ונגמר) כתבו דכיון דאי מתזמי קמאי או מתכחשי מהני סהדותייהו דבתראי עדות שאתה יכו"ל קרינן ביה יעו"ש, אלמא אף דבשעה שבאו לחייבו מיתה גברא קטילא באו למקטל דבלא"ה הי' מחוייב מיתה מכח זיקה הראשונה שבאה עליו ונגמר דינו למיתה מ"מ עדי הזיקה האחרונה חשובים עדות שאתה יכו"ל ולא יוכלו לפטור עצמן בטענה אנן מנא ידעינן דיבואו עדים ויזימו עדי הזיקה הראשונה, אנן גברא קטילא בעינן למקטל, והיינו משום דיש להם להעלות על הדעת דילמא יזומו עדים הראשונים וע"מ כן באו, וא"כ ה"נ לא יוכלו המזימים לפטור עצמם בטענה אנן מנא וכו' דהיה להם ג"כ להעלות על הדעת דילמא יזומו העדים המכחישים ונמצא זה נהרג בעדותן, וע"כ הוי שפיר עדות שאתה יכו"ל וכמש"כ התוס', ועיין בתומים סי' ל"ח ד"ה והנה בסוף דבריו שם ד"ה כתב הטור מש"כ שם בשם הלח"מ והנ"י וכנראה דעת התוס' שהבאתי אינו כן והבן ועוד אף אם נאמר דעדותן של אלה חשוב עדות שא"א יכו"ל ולא יהיו נהרגין ע"י עדותן של אלו המזימים הקודמים קודם שהוזמו העדים המכחישים, מ"מ אכתי יוכלו לבוא לידי מיתה ע"י שיבואו עדים ויזימו אותן אחר שכבר הוזמו העדים המכחישים, דע"י עדותן של אלו ודאי יהיו נהרגין כיון שבאו אחר שנמצאת עדותן אינה מוכחשת, וכיון שאכתי יכולין לבוא לידי מיתה שוב ה"ל לאו שניתן לאזהרת מב"ד ואין לוקין וע"כ הוכרח דוקא לשנות דבא הרוג ברגליו דהכחשה זו א"א עוד לבוא לידי הזמה, ולעולם ממילא לא יוכלו לבוא לידי מיתה ולא ה"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ושפיר לוקין: ולפ"ז שפיר י"ל דבהוכחשו ולבסוף הוזמו בעלמא היכי דלא היה עדות של מיתה כמו באפכינהו ואזמינהו דהוי עדות של ממון, שם באמת אמרינן כיון דהכחשה לאו תה"ז היא שפיר לוקין, היכי דהוזמו אח"כ, משום ל"ת כיון שאין כאן דין הזמה, ושפיר כתב בנו של הגאון בעל ההפלאה דבאפכינהו ואזמינהו חייבין העדים מלקות משום ל"ת: ז) אמנם עדיין יש לפקפק בזה דאם נאמר דהעדים שהזימו אחר שהוכחשו חשוב עדות שא"א יכו"ל, ואף אם יזימו את העדים המכחישים האחרונים, מ"מ לא יהיו נהרגין העדים הראשונים בהזמתן של אלו, לפ"ז גם אם יבואו עדים אחרים להזימן אחר שכבר הוזמה הכת המכחשת ג"כ לא יהיו נהרגין לפ"מ שכתבו התוס' בסנהדרין (מ"א ב' ד"ה כמאן) דבאם אחד אומר איני יודע בחקירות ג"כ עדות השאר בטל כמו בנמצא קרוב או פסול עדותן בטלה יעו"ש, אלמא אף בנמצא עד אחד שפסול מחמת שהוא אינו יכו"ל, ג"כ עדות השאר בטלה, וכן מוכח עוד מהתוס' (שם ט' ב' ד"ה לרצונו) שכתבו לפרש הא דהרוג יציל הוא מחמת שהוא טריפה, וטריפה פסול להעיד יעו"ש, והא פסול טריפה אינו אלא מחמת דהוי שא"י להזימה כדאיתא לקמן (ע"ח א') מ"מ אמרינן בזה דין נמצא קרוב או פסול עדותן בטלה, ולפ"ז כאן באף אם יבואו עדים אחרים, אחר שכבר הוזמו העדים המכחישים האחרונים, ויזימו את העדים הראשונים כיון דיש כאן עדים מזימין פסולין מטעם שא"א יכו"ל, א"כ הוי כנמצא קרוב או פסול ובטלה גם עדות המזימין האחרונים דהא ממ"נ אם העדים המזימין האחרונים אומרים כהמזימין הראשונים עמנו הייתם במקום פלו"פ וביום ובשעה פלונית, א"כ הוי עדות אחת, ועדותן בטלה מצד העדים המזימין הראשונים שמעידין כמותם, ואם מכחישים אלו את אלו דהאחרונים אומרים דהעדים הנזומין היו עמהם ביום ובשעה פלונית במקום אחר שלא במקום שמעידין המזימין הראשונים, א"כ הוי הכחשה בחקירות ועדותן בטלה ואין הניזומין נהרגין, ולפ"ז אם נאמר כן עדיין לא משכחת לה שיבואו לידי מיתה ואמאי כשהוזמו אח"כ אין לוקין: אמנם נראה דבאמת אין כאן פסול דנמצא קרוב או פסול, דהתוס' בסנהדרין (ל"א א' ד"ה שב"ש) כתבו דלא אמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אלא בבאו בב"א תוך כ"ד והכא בשני כתי עדים המכחישים זא"ז בשבאו זה א"ז יעו"ש, והקצה"ח בסי' ל"ו תמה ממה שכתבו התוס' במכות (ו' א') דבנמצא קרוב או פסול אף בשהעידו אחר כד"ד עדותן בטלה, ותי' לחלק, דדוקא בשהיה פסול בשעת ראיה ונצטרפו הכשר והפסול בשעת ראיה א"כ אף שהעידו שלא בבת אחת מ"מ כיון שנצטרפו בראיה עדותן בטלה, משא"כ בשני כתי עדים המכחישות זא"ז שבשעת ראיה שתיהם כשרות היו ורק בשעת הגדה בב"ד הוכחשה ונפסלה אחת מהם ע"כ בעינן שיצטרפו בהגדה כשר ופסול, וע"כ בשהעידו זא"ז שלא נצטרפו לא בראיה, דאז כולן כשרים היו, ולא בהגדה, שהעידו זא"ז, אין עדות השאר בטלה יעו"ש ולפ"ז ה"נ בענין דידן דהא דהמזימים הראשונים פסולין הוי משום עדות שא"א יכו"ל, אין פסלותן נעשה רק בשעת הגדה שהעידו בב"ד טרם שהוזמה כת המכחשת, ולפ"ז אם באו עדים אחרים אחר שהוזמה כת המכחשת מ"מ לא נתבטלה עדותן דהא העידו זא"ז ולא נצטרפו בהגדה, ובשעת ראיה בלא"ה כשרים היו כולן וע"כ אין כאן דין דנמצא קרוב או פסול דעדותן בטלה: ועוד יש לאמר דאף אם נאמר דהעדים המזימים האחרונים אומרים עמנו הייתם במקום פלוני שלא כדברי המזימים הראשונים, מ"מ לא הוי זה הכחשה בחקירות דהכחשת המזימים הראשונים לאו כלום הוא כיון שהיא עשא"א יכו"ל, א"כ פסולין הוי ואין הכחשתן כלום נגד המזימים האחרונים וז"פ: זאת תורת העולה מכל הני מילי מעלייתא שכתבנו דעדים שנתחייבו ממון ומלקות מכאשר זמם הדין בהם דלוקין ולא משלמין לפ"מ דס"ל הטעם דע"ז משלמין ולא לוקין משום דלאו בני התראה נינהו, וגם זכינו לדין דעדים שנתחייבו מיתה ומלקות מכא"ז אף באופן דהוי מיתה לזה ומלקות לזה מ"מ פטורין ממלקות כיון דהתראתן הוא משם אחד דלא תענה אין עונשין שתים על לאו אחד: ה. א) והנה בירושלמי כתובות (פ"ד ה"ד) איתא וז"ל: הביא האב שני כתי עדים אחת אומרת עמנו הייתם במקום פלוני ואחת הבעל שכרן להעיד עדות שקר פשיטא אותן שאמרו עמנו היו במקום פלוני נסקלין ואותן שאמרו הבעל שכרן להעיד עדות שקר לוקין ונותנין מאה סלע אמר ר"י בר בון ולא ע"י אלו ולא ע"י אלו לוקין ונותנין (צ"ל לוקה ונותן כן הגיה הק"ע) מאה סלע אלא לוקין משום ל"ת ברעך עד שקר, ר"ב ב"ח בעי קומי ר' זעירא הביא האב עדים להזים עדי הבעל הוזמו עדי האב לוקה ונותן (לוקין ונותנין כצ"ל) מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בעשרים