מרחשת חלק א רכו

אמרינן תרי ותרי נינהו והוי שני עדים המכחישים זא"ז, אולם מדברי ר"ת בסנהדרין כאן שכתב לפרש דהאי והזימום היינו קודם גמ"ד דבזה ליכא דין הזמה, והא מרא דאוקימתא זו הוא רבא, ולרבא קודם גמ"ד צ"ל לפמש"כ תרי ותרי נינהו, ואמאי לא חיישינן עוד שמא יבואו עוד אחרים ויצטרכו להוסיף, ואמאי ודאי סהדי שקרי נינהו. ואפשר דרבא כאן מפרש אליבא דעולא, ועולא באמת ס"ל למפרע הוא נפסל, וליה לא ס"ל, או דרבא כאן הוא כאיכא דאמרי דמפרשי משום פסידא דלקוחות וס"ל ג"כ כאביי דע"ז לאו חדוש הוא. עוד מצאתי ראי' לזה שאין העדים לוקים משום ל"ת כ"ז שלא נגמר הדין ע"פ מהא דסנהדרין (ל"ז ע"ב) דפריך ומי הויא חובתו של זה והתנן אין העדים נעשין זוממין עד שיגמר הדין ע"פ, ואם דלוקין מיהא הוי א"כ הוי זה חובתן של עדים דהא גם בחייבי מלקות צריך לפתוח בזכות תחלה כדאיתא שם (ל"ג ב') וכ"פ הרמב"ם ז"ל וזו ראי' ברורה לענ"ד: ג) והנה הגרע"א בדרו"ח (כתובות ל"ב ב') בתוס' ד"ה שלא השם הקשה ע"מ שכתבו התוס' שם שבהעידו על פלוני שהוציא ש"ר על אשתו שרצו לחייבו מאה כסף ומלקות אם הוזמו מחוייבים לשלם מכא"ז ממון ומלקות, מהא דסנהדרין (ט' ב') הוזמו עדי האב נהרגין ומשלמין ממון דמיתה לזה וממון לזה, ואמאי לא אמרינן ג"כ דנהרגין ולוקין ומשלמין דעל שרצו לחייב הבעל מלקות וממון יחייבו הם, וכתב לתרץ דכונת התוס' הוא רק לר"מ כיון דיליף דלוקין ומשלמין ממוש"ר אף אם מחד קרא היה ראוי' דלוקין ומשלמין כמו מוש"ר דהא ר"מ יליף משם לעלמא אבל לדידן באמת ס"ל להתוס' דגם בכה"ג אין לוקין ומשלמין, זהו תירוצו. וחזר והקשה עוד דאכתי אמאי אמרינן נהרגין ומשלמין ואמאי לא אמרינן דנהרגין ולוקין דנהי דע"ז ממונא משלמי מילקא לא לקי היינו דלא לקי על לאו דל"ת אבל בעדים שהוציא ש"ר דמדין כ"ז אתינן אמאי מקיימין כא"ז בממון ולא מקיימין כא"ז במלקות. וכתב לתרץ דאפשר דקי"ל כר"א דע"ז ממונא משלמי משום דלאו בני התראה נינהו וע"כ היכי דאפשר לקיים הזמה בממון לא לקי כיון דלא התרו בהם יע"כ בעדות מש"ר ממונא משלמי מילקא לא לקי, ודחק עצמו לתרץ לפ"ז א"כ הא משמע בסנהדרין דאלו היה הדין דממון לזה ונפשות לזה ג"כ לא מחייבו תרתי הא עדי האב נהרגין ולא משלמין ואמאי לא נימא בהיפך דמשלמין ולא נהרגין כיון דלא אתרו בהם בוחרין יותר בחיוב תשלומין, ויעו"ש מש"כ לתרץ זה בדוחק, ולענ"ד עיקר חדושו מה שכתב דלדידן באמת בעדות שהוציא שם רע והוזמו דבוחרין יותר בחיוב ממון מבמלקות משום דלאו בני התראה נינהו, לענ"ד אין נראה דא"כ הו"ל לגבי מלקות עדות שא"א יכול להזימה כיון דכשהוזמו אין העדים לוקין רק משלמין, ומה שמשלמין אין זה הזמה לגבי מלקות שהוא במקום מיתה, וא"כ איך הבעל לוקה על ידם, ודוקא אם היינו אומרים להיפך דלוקין ואין משלמין אז היה אפשר דחשיב עדות שאתה יכ"ל כיון דלוקין וכמש"כ התוס' ריש מכות, אבל להיפך לא מסתבר דיחשב עדות שאתה יכ"ל מה שמשלמין ממון, כן מש"כ לדחוק אמאי לא נימא משלמין ולא נהרגין ולבחור בחיוב ממון יותר, לענ"ד לא היה צריך לדחוק בזה לפי דרכו דיש לתרץ בפשיטות דאלו היה הדין דממון לזה ונפשות לזה ג"כ לא מחויב תרתי א"כ איך אפשר לומר דיהיו משלמין ולא נהרגין משום דכיון דלא אתרי בהן יש לבחור יותר בתשלומין, דזה אינו דאף אם לא יהיו נהרגין משום דאין כאן התראה מ"מ ממון ג"כ אינם מחוייבין לשלם דהא הוי חייבי מיתות שוגגין דפטורין מממון לכו"ע, וא"כ א"א לומר דיהיו משלמין ולא נהרגין משום דאף דלא התרו בהם מ"מ מחוייבי מיתה הן בשוגג ופטורין מתשלומין וכיון דממון בלא"ה א"א לחייבם וא"א לקיים בהם דין הזמה בממון ממילא מקיימין בהם דין הזמה במיתה אף דליכא התראה, משא"כ בעדות מוציא ש"ר והוזמו שפיר יש לומר לפי דרכו כיון דלאו בני התראה נינהו לא ילקו ומקיימי הזמה בממון דבחייבי מלקות שוגגין קי"ל כר"י דחייבין ממון. ובזה מתורץ קושית מהרש"א שהקשה על מה שאמר ר"א משום דלאו בני התראה נינהו וע"כ משלמין ממון ואינן לוקין כיון דאפשר לקיים דין הזמה בממון, וא"כ אף בממון ומיתה ג"כ אמאי תענשינהו מיתה הא אין עונש הגוף בלא התראה, ולפמש"כ ניחא דדוקא במלקות וממון אמרינן כיון דאפשר לקיים הזמה בממון אינם לוקין משום שאין עונש הגוף בלא התראה וממילא כיון שאינן לוקין ממילא חייבין הן ממון ומתקיים בהם הזמה בממון משום דחייבי מלקות שוגגין חייבין ממון, משא"כ במיתה וממון הא אף אם לא נענש אותם מיתה משום שהוא בלא התראה הא א"א לקיים בהם דין הזמה דחייבי מיתות שוגגין פטורין מממון וממילא כיון דאין כאן הזמה בממון תו מקיימינן בהו מיתה אף בלא התראה, וכמו בעדות ב"ג וב"ח, וע"כ צ"ל דר"א ס"ל דחייבי מלקות שוגגין חייבין ממון כמו שכ' הגרע"א גופיה לקמן (ל"ג א') בהא דמפרש דע"ז לאו בני התראה נינהו דליתרו בהו אכד"ד מאי דהוי הוי, והקשה שם דהא כ"ז דלא אתרו ביה לא נתקיימה העדות דהוי אי"ל וא"כ עד התראה לא נתקיים העדות ושפיר מצי הדרי בהו ותירץ שם דבממון ודאי שייך מאי דהוי הוי דהא העדות נתקיים מיד דהוי יכול להזימה לענין ממון דאם לא אתרו ביה ממון משלם דקימ"ל חייבי מלקות שוגגין חייבין לשלם, וא"כ שפיר יש לתרץ כנ"ל דבמיתה וממון בלא"ה פטורין מממון משום חיי"מ שוגגין פטורין ממילא מתקיים הזמה במיתה משום דא"א לקיים הזמה בממון וכנ"ל, משא"כ בהא דר"א שפיר קאמר דלאו בני התראה נינהו דאם לא נתייבם מלקות יהיו חייבין ממון משום דחייבי מלקות שוגגין חייבין לשלם, ובאמת לפמש"כ הגרע"א דמשו"ה לא מצי הדרי בהו משום דהוי עדות שאתה יכול להזימה לענין ממון ממילא מתורצת ג"כ קושית מהרש"א דבממון ומיתה שפיר מני להתרות בהן לאח"כ משום דהוי עדות שא"א יכ"ל כל זמן שלא התרו בהם אם נאמר דצריכים התראה ממילא יוכלו לחזור בהן, וליכא למימר מאי דהוי הוי, אולם באמת קושית מהרש"א תחול לפי האמת דקי"ל ע"ז לאו בני התראה נינהו גם במיתה א"כ תקשי ליקיים הזמה בממון, אולם לפמש"כ מתורץ היטב קושית מהרש"א ז"ל: אולם לפמש"כ המהרש"א לתרץ דדוקא מלקות דל"ת היכי דלא מתקיים בהם כא"ז עונש הגוף בעי התראה, משא"כ בעונש מיתה כיון דמתקיים בהן כא"ז לא בעי עונש הגוף התראה, א"כ אין מקום ג"כ לתירוצו של הגרע"א דמשו"ה משלמין ממון ואינן לוקין משום דכיון דאפשר לקיים הזמה בממון תו לא לקי בלא התראה, דזה אינו, דדוקא במלקות דלא תענה אמרינן דאין עונש הגוף בלא התראה אבל בעדות מוציא ש"ר דהמלקות הוא מכ"ז באמת גם עונש הגוף לא בעי התראה והדרא קושיא לדוכתא אמאי משלמין ואין לוקין היה לן לומר בהיפך לוקין ואין משלמין: וכן גם בעיקר דבריו של הגרע"א שכתב דהא דכתבו התוס' דבהעידו על אחד שהוציא ש"ר והוזמו דמתחייבין ממון ומלקות, דז"א אלא אליבא דר"מ אבל לרבנן באמת אינן מתחייבין תרתי הנה בחידושי הריטב"א למס' מכות (ד' ב') ד"ה מה להצד השוה שבהן שיש בהן צד חמור מבואר בהדיא דלא כדבריו שכן כתב לפרש בשם הר"מ אשכנזי דצד חמור היינו דגם בעדים זוממין איכא חומרא דמוציא ש"ר להיות לוקה ומשלם כגון שהעידו על האדם שהוציא ש"ר ונמצא חומרא וכו' הנה מבואר להדיא דגם לרבנן בכה"ג ע"ז לוקין ומשלמין, ושם ע"כ קאי לרבנן, דס"ל לר"י כרבנן דבעלמא אין לוקה ומשלם, דאלא"ה אין כאן פירכא של צד חמור, ועוד דע"כ לר"י אין לוקה ומשלם דהא ר"י דיליף שם לשאב"מ לוקין עליו ממוציא ש"ר אמרינן דלא ס"ל כר"ע דע"ז קנסא הוא וכיון דס"ל דממונא הוא תו א"א ללמוד דלוקה ומשלם ממוצש"ר דמה למש"ר שכן קנס וכדאמרינן לעיל מיניה בסמוך דעיקר מאי דס"ל לר"מ דלוקין ומשלמין משום דס"ל כר"ע, וא"כ מתבאר בהדיא