מרחשת חלק א ריז

המקבל טומאה ואינו חוצץ, וא"כ אפי' סותם אינו, ומאי איריא דאינו ממעט דמשמע דסותם מיהא הוי, וע"כ הוצרך לשנויי בשנלושה במי פירות דכולו הוי סותם משום דהוי דבר שאינו מקבל טומאה: ולפ"ז ניחא דלא הוי מצי לשנויי כגון פחות מכביצה אוכלין דממעט דזה אינו, דכיון דאמר שמואל דאינו ממעט דמשמע דסותם מיהא הוי, וזה אינו, דכיון שאינו מבטלו שוב גם פחות מכביצה מקבלת טומאה מדרבנן ואינו חוצץ אפי' בסתימת כולו, דכל שמקבלת טומאה אף מדרבנן שוב אינה חוצצת בפני הטומאה, וע"כ הוצרך לשנויי דווקא בשנלושה במי פירות, וזה נכון לענ"ד: לפ"ז תבנא לדינא לפי דברינו יש לנו ראי' דגם דבר המקבל טומאה מדרבנן ג"כ אינו חוצץ בפני הטומאה, וא"כ הא דס"ת חוצץ ע"כ מיירי בשאין בו ללקט פ"ה אותיות דאינו מטמא את הידים ושוב נדחתה ראיתו של מעכ"ת מזה דאין צריך קבורה דווקא אצל ת"ח, די"ל כנ"ל דמיירי בשאין בה ללקט פ"ה וכו' וזה אי"צ גניזה אצל ת"ח: ז) ובירושלמי סוטה (פ"ג ה"ג) תני מגילתה נגנזת תחת צירי ההיכל כדי לשחקה, ולכאורה אמאי אין גונזין אותה אצל ת"ח ובכל"ח ולכאורה ראי' מזה לפמש"כ דבס"ת שאין בו ללקט פ"ה אותיות א"צ גניזה אצל ת"ח, והכ"נ במגילת סוטה כיון דלכתחלה נכתבה למחיקה אין בה קדושה כמו בס"ת, וכמו שמה"ט אינה מטמאה את הידים כמבואר שם פ"ב ה"ד וכן פסק הרמב"ם ז"ל, וע"כ א"צ לגונזה אצל ת"ח ובכל"ח כדי לקיימה, ולפ"ז גם בס"ת שאין בו פ"ה אותיות דחשוב כמחוקה כולה א"צ ג"כ לגונזה אצל ת"ח ובכל"ח וכמו במגלת סוטה. אולם יש לדחות דמשו"ה אינה נגנזת בביה"ק ואצל ת"ח משום שכתובות בה קללות וע"כ אין גונזין אותה בביה"ק שנראה כאילו מקלל את המתים ומכש"כ אצל ת"ח דלא: ויעויין בק"ע ובש"ק שם שתמה איך מותר לשימה תחת ציר ההיכל כדי לשחקה הא אסור משום ל"ת כן לה' אלקיכם, וגם תמה על הרמב"ם ז"ל שהשמיט דין זה, ולענ"ד אפשר לומר דברייתא זו אתי כר"ש דס"ל בכל מקום העומד לזרוק כזרוק דמי וע"כ ס"ל גם כאן במגלת סוטה כיון דעומדת למחיקה הר"ז חשובה כמחוקה ואין עליה קדושת השם ומשוה"ט מותר לשחקה ע"י ציר ההיכל, משא"כ לדידן דלא ס"ל כר"ש יש עליה קדושה ואסור למוחקה וליתנה תחת הציר, ויעוין לעיל שם פ"ב ה"ד דר"א ב"ש אומר אין כותבין על עור בהמה טמאה אר"ש מכיון דאת אמר למחיקה ניתנה למה אינו כותב, וי"ל דר"ש לשיטתיה דס"ל דכמחוזק דמי וע"כ אין כאן קדושה על השם הנכתב בה ואין זה מלאכת שמים ומותר לכתוב גם על עור בהמה טמאה, ובזה יש לומר הא דאיתא בנדרים (ס"ו ב') ר"י טעים ומה לעשות שלום וכו' אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה וכו' ור"ש לא טעים וכו' ואל יזוז שמעון ממקומו ולא למד ק"ו מסוטה, והיינו לטעמיה דס"ל באמת שאין קדושה על השם הנכתב במגלת סוטה וע"כ אין ללמוד ק"ו, ויעוי' פי' הרא"ש ולפמ"ש א"ש, וראב"ש אף דס"ל כאבוה (יעויי' פסחים י"ג ב') דכל העומד לזרוק כזרוק דמי, מ"מ ס"ל להתם כר"א בן שמוע משום שמא תאמר איני שותה ונמצא שם כתוב על עור בהמה טמאה והוי בזיון לשם, אבל בלא"ה הי' מותר משום שאין קדושה בו כיון שעומד למחיקה, והרמב"ם ז"ל פסק באמת דנכתב על עור בהמה טהורה משום דלא קימ"ל כר"ש בזה, והשם קדוש הוא אף שעומד למחיקה מ"מ אינו חשוב כמחוק משו"ה השמיט דין זה דניתן תחת ציר ההיכל, ורק לענין טומאת ידים דקילא שאינו אלא מדרבנן פסק כרי"ו שם שאינה מטמאה כיון דלא דמי לשאר כ"ק, ויעו"ש במה"פ: ז) אולם אף שאין לנו ראי' לדין זה מ"מ נלע"ד דאין זה לעכובא ובמקום שאין ת"ח או שונה הלכות שנפטר ר"ל מותר לקבור כ"ק לבדן ברחוק ד"א ממקום קבר איש המוני, משום דעיקר הטעם הוא כמו שנתבאר למעלה. ודין גניזה בס"ת וכ"ק הוא כדי שלא יהיו מוטלין בבזיון, ואפשר דנפקא לן מקרא דוהניחם שם בבג"כ שטעונין גניזה ומזה אנו למדים לכל דברים המקודשים אחר שבלו שטעונין גניזה, וע"כ הצריכו לקברן בביה"ק שהוא מקום המשומר ולא יבאו לחטט אחריהם ולהוציאם לחוץ ומשום זה נראה גם בביה"ק חדש, כיון שהוקצה ונתייחד לביה"ק ויהי' משומר ודאי אין קפידא לגנוז כ"ק אף שלא יהיו מונחים אצל ת"ח, ובלבד שלא יקברו אצלם ע"ה שזה אולי גנאי ובזיון להם. ומה שנסתפק מעכ"ת דביה"ק חדש גרע טפי גם מצד המנהג, לענ"ד איני מוצא חילוק בין ישן לחדש, כיון דעיקר הטעם הוא כדי שיהיו משומרים ולא יבאו לידי בזיון, א"כ בהוקצה לביה"ק ודאי לא יבאו עוד לידי בזיון ואין לחוש עוד דילמא יחזרו בהם בני העיר מלעשותו ביה"ק, דודאי כיון שהשתדלו בזה ועלתה להם בקושי עד שניתן להם הרשיון לייסד ביה"ק במקום זה ודאי לא ייחדוהו עוד במקום אחר, ועוד דעבודתן מחנכתן, דע"י החינוך ע"י קבורת כ"ק הוא מתקצה לביה"ק, כיון שכך נהגו ואין לנהוג עוד קלות ראש בהם וודאי ישאר כן לעולם, ואף אם הזמנה לאו מילתא היא מ"מ ע"י קבורת כ"ק כבר נעשה מעשה והוקצה לביה"ק ואין לחוש עוד לחזרה: ועוד נראה לענ"ד אף אם נאמר דדין גניזה אצל ת"ח הוא לעכובא מ"מ אין זה אלא בס"ת אבל לא בשאר כ"ק, ואף שמדברי המג"א סי' קנ"ד משמע דהו"ה שאר כ"ק כן, מ"מ יש לדחות בכוונתו דלא כתב כן אלא לדין גניזה אבל לדין קבורה אצל ת"ח ובכל"ח לא שמענו, וכיון דהש"ס נקט ס"ת ודאי בדווקא הוא משום דברוב מקומות היכא שנזכר בש"ס ס"ת הוא בדווקא ולא בשאר ספרים, יעויין ברכות (כ"ו א') לענין מחיצה י' שכתבו התוס' דווקא ס"ת וכן הרא"ש שם, ויעויי' תוס' שבת (י"ד א') ד"ה האוחז וכן במקומות הרבה, לכן לענ"ד נראה ברור דמותר לחנך את ביה"ק בשאר כ"ק אף שאין כאן ת"ח לקוברן אצלו והמנהג מנהג נכון הוא ואין כאן איסור מצד הדין: ט) ואחר כתבי כ"ז מצאתי את שאהבה נפשי בספר האשכול לחד מן גדולי הראשונים הוא הראב"י ז"ל חותנו של הראב"ד ז"ל שכתב וז"ל ס"ת שבלה גונזין אותו אצל ת"ח אפי' אצל שונה הלכות ואראב"י ובכלי חרס וכו' ומשום כבודו של חכם קוברין אצלו ואי ליכא חכם שונה הלכות גונזין אותו וקברינהו בי קבר, עכ"ל. הרי מבואר להדיא שאין כאן עכובא מן הדין ועיקר הטעם הוא משום כבודו של חכם וע"כ במקום שאין ת"ח נפטר ר"ל קוברין אותו בי קבר, ויעו"ש בנחל אשכול שכתב וז"ל: ונותנין אותו בכל"ח וקוברין אותו לבדו בביה"ק דלא אתי שם לידי תקלה שאין חוטטין שם, עכ"ל והרי מבואר כמו שכתבתי דעיקר הטעם הוא דצריך גניזה בביה"ק כדי שלא יבא לידי תקלה, א"כ מה"ט מותר ג"כ לקוברן בביה"ק חדש כיון שהוקצה לזה ואין קפידא דווקא אצל ת"ח כמו שכתב הר"ב האשכול ז''ל, ומאחר שהדין נראה פשוט כמו שכתבנו ומצאנו לאחד מפוסקים הראשונים ז"ל שכתב כן ואין מי שיחלוק עליו ודאי מותר הוא לחנך ביה"ק חדש בכ"ק שבלו בלי שום חשש כלל: י) ומה שהביא מעכ"ת קושית הרש"ש בבן שמונה הא יטמא כל אשר בבית כיון שסופו למות קודם שיצא השבת, ואיך יבטלו. לענ"ד לא קשיא מידי לפ"מ שכתבו התוס' ד"ה בחבית בשם ר"י דבשהחבית אינה יוצאה לחוץ לכותל אין טומאה באה דרך החלון לכותל משום דטומאה רצוצה בוקעת ועולה ואינה מתפשטת לצדדין יעו"ש. וא"כ הכ"נ כגון שהבן שמונה מוטל בחלון ואינו יוצא חוץ לכותל והוי טומאה רצוצה ואינה מתפשטת לצדדין וזה פשוט: יא) והגה כת"ר במכתבו שנית אלי כתב דבביה"ק חדש יש חשש לקבור כ"ק דאולי יזדמן לקבור אין שם