מרחשת חלק א ריא

דפרה ה''י ובכ"מ שם. ודברי הר"י קורקוס שם צע"ג ואינם מובנים ומצאתי שכבר תמה עליו הגרע"א בתוס' על המשניות, וצריך עיון עמוק ליישב דבריו: ה. א) ולפי שיטת הר' חיים כהן שבתו"י ביומא (ד' פ"א ע"א) נלע"ד לחדש שבתרומה ח"ש מותר מן התורה אף לרי"ו, ע"פ מה שאמרתי מכבר בפלוגתת רי"ו ור"ל אם ח"ש אסור מה"ת, דרי"ו ס"ל דח"ש אסור מה"ת משום דחזי לאיצטרופי איסורא הוא דקאכיל ור"ל ס"ל אכילה בעינן וליכא, כמבואר ביומא (ד' ע"ד ע"א) ולענ"ד נראה דרי"ו ור"ל אזלי לשיטתייהו בחולין (ד' ק"ג ע"ב), דרי"ו ס"ל דהנאת גרונו בעינן משו"ה היכא דבלע חצי זית והקיאו וחזר ובלעו חייב הא נהנה גרונו בכזית, ור"ל ס"ל דאכילה במעיו בעינן ובמעיו הא ליכא כזית שלם יעו"ש, וזה נראה לי גם פלוגתייהו בח"ש, דרי"ו דס"ל דאם בלע ח"ש והקיאו וחזר ובלעו חייב משום דנהנה גרונו בכזית, משו"ה ס"ל דח"ש אסור מה"ת משום דחזי לאיצטרופי, כלומר דאותו ח"ש שאכל גם הוא ראוי להיות שיעור שלם היכא דהקיאו וחזר ובלעו, והח"ש גופיה ראוי להצטרף ולהעשות שיעור שלם ונמצא שהוא בעצמו איסור בעצם מבלי הצטרפות אחר עמו, והיינו דקאמר איסורא הוא דקאכיל, כלומר שהוא בעצמו אסור משום דעל ידו לבד יוכל להתחייב מלקות, והוי שפיר חזי לאיצטרופי. אבל ר"ל ס"ל אכילה במעיו בעינן, דצריך שבמעיו ימצא כזית שלם, א"כ לא חזי הח"ש הזה להצטרף ע"י עצמו לשיעור שלם, כיון דס"ל דהקיאו וחזר ובלעו פטור, משו"ה ס"ל דמותר מן התורה משום דלא חזי לאיצטרופי ע"י עצמו, אבל מה שראוי להצטרף עם עוד ח"ש משום זה לא תשיב איסור, וכולי עלמא מודים דמשום זה לא מקרי חזי לאיצטרופי: ועפ"ז הסברתי היטב דעת הירושלמי בתרומות (פ"ו מ"א) דמודה ר"ל באיסורי הנאה יעו"ש וצ"ט למה. אולם לפמש"כ ניחא, דבאמת גם ר"ל מודה בעיקר הסברא דחזי לאיצטרופי, אלא משום דלסברתו ליכא בח"ש איצטרופי, כיון דצריך אכילה במעיו וליכא, אולם כל זה באיסורי אכילה דס"ל לר"ל דאכילה אינה אלא כשהיא במעיו אבל הנאת גרונו לא חשובה לדידיה אכילה, אבל באיסורי הנאה דמלבד איסור האכילה איכא גם איסור הנאה, א"כ האיסור הנאה שפיר חזי לאיצטרופי דהנאת גרונו נהי דאכילה לא הוי אבל הנאה מיהא הוי, וע"י הח"ש הזה יוכל לצרף הנאת גרונו בכזית ע"י הקאה ובליעה, שפיר הוי ח"ש אסור מה"ת באיסורי הנאה (ומזה תהי' ראי' דשיעור איסורי הנאה היא בכזית ויעוין מה שנסתפקו בזה האחרונים ז"ל) והוא לדעתי דבר נחמד בביאור דברי הירושלמי: ב) ומעתה לפי מה שהסברתי עיקר סברת רי"ו דח"ש אסור מה"ת הוא מטעם שראוי להצטרף ע"י הקאה ובליעה, לפ"ז לדעת הר"ח כהן שהבאתי לעיל דס"ל דבתרומה כיון שבלעה אף שחזר והקיאו שוב אינה חשובה עוד תרומה משום שכבר נתחללה ולא דמיא לשאר איסורין, א"כ ח"ש של תרומה לא חזי עוד לאיצטרופי ע"י הקאה ובליעה, כיון שע"י הבליעה הראשונה כבר נתחללה ואינו עוד מתחייב עליה, א"כ לפ"ז ח"ש של תרומה מותר מן התורה אף לרי"ו כיון שלא חזי לאיצטרופי וח"ש בזה אינה אסורה מה"ת אלא מדרבנן כמו לר"ל בשאר איסורין: ובב"מ פרק הזהב (ד' נ"ג ע"א) בתוס' שם כתבו, דהא דתני התרומה והבכורים חייבין עליו מיתה ואסורין לזרים, דהאי אסורין לזרים מפרש בירושלמי קאי אח"ש לרי"ו כדאית ליה שהוא מן התורה ולר"ל כדאית ליה שהוא מדרבנן יעו"ש, אולם באמת בירושלמי לא מסיק מה שכתבו התוס' דלרי"ו כדאית ליה ולר"ל כדאית ליה, אלא אמר סתם פתר בח"ש, ולפמש"פ בזה תרווייהו שו דח"ש אינו אסור אלא מדרבנן, וניחא נמי מה שהקשה השמ"ק בב"מ שם בשם הרמב"ן מאי קמ"ל מתניתין דח"ש אסור מ"ש מכל איסורין שבתורה דח"ש אסור, אולם לפמש"כ טובא קמ"ל לרי"ו דהוי אמינא כיון דלא חזי לאיצטרופי ליכא איסור כלל אף מדרבנן, קמ"ל דמ"מ מדרבנן יש איסור בח"ש גם בתרומה, וכמו שהוא לר"ל בכל איסורי תורה שאסור מדרבנן אף דלא חזי לאיצטרופי הנ"מ לרי"ו בתרומה: ואף שהתוס' בב"מ כתבו דלרי"ו ח"ש אסור מה"ת אף בתרומה, אפשר דאינהו לית להו כסברת הר"ח כהן בתו"י יומא שם דתרומה נתחלל ע"י בליעת איסור, אלא ס"ל כשיטת רש"י שהבאתי לעיל דע"י איסור לא נתחלל ושפיר הוי גם תרומה חזי לאיצטרופי אבל לשיטת הר"ח כהן שפיר י"ל כנ"ל: ג) וראיתי להר"ש בפ"א דחלה מ"ט שכתב דהאי ואסורים לזרים מפרש בירושלמי מתניתין מסייע לרי"ו דאסורה לזרים פתר לה פחות מכשיעור, כלומר לרי"ו דאמר בפ"ב דיומא ח"ש אסור מה"ת ויתכן האי שנויא במתניתין דהכא, עכ"ל. וכתב הרא"ש על זה ומיהו לר"ל דלית ליה ח"ש אסור, צ"ל כדפרשינן עכ"ל. והדבר פלא וכי כעור לתרגם את משנתנו גם אליבא דר"ל, דהאי ואסורים לזרים הוא מדרבנן וכמו דאמרינן ביומא מודה ר"ל דאסור מדרבנן, וכמו שכתבו התוס' בב"מ (ד' נ"ג) שהבאתי לעיל לתרץ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, והוא תמוה מאד. אבל לפמש"כ דכל עיקר סברת רי"ו הוא משום דחזי לאיצטרופי ע"י עצמו וע"כ תרומה ח"ש מותר מה"ת ומתורצת בזה קושיית הרמב"ן מאי קמ''ל הא בכל איסורים שבתורה ח"ש אסור משום דלר"י א"ש משום דכאן צ"ל ח"ש מותר מה"ת וה"א דגם מדרבנן מותר קמ"ל מתניתין דמ"מ מדרבנן אסור גם ח''ש, וכ"ז לרי"ו, אבל לר"ל דלדידיה ליכא בכל איסורין חזי לאיצטרופי, ושאר איסורין ותרומה שוין לדידיה וכיון דבכל איסורין ח"ש אסור מדרבנן מאי קמ"ל משנה זו דאסור לזרים, מ"ש מכל איסורין שבתורה, וזהו דקאמר בירושלמי מסייע ליה לרי"ו, היינו דמכאן ראי' דבכל מקום ח"ש אסור מה"ת, וע"כ הוצרך להשמיענו דכאן אף דאין כאן סברא לאסור מה"ת מ"מ קמ"ל דאסור מדרבנן, אבל לר"ל מאי קמ"ל בזה יותר משאר איסורין שבתורה הא בכל איסורין לא חזי לאיצטרופי ואסור מדרבנן, א"כ אין נפק"מ בין תרומה ובין שאר איסורין ומאי קמ"ל, וע"כ שפיר כתב הרא"ש דלר"ל צריך לתרץ כדפרשינן והיינו כמו שכ' לעיל מיניה דכדי נסבה, יעו"ש: ד) וע"פ מה שכתבתי יש לפשוט מה שנסתפקתי איך הדין בשבועה שלא אוכל דקימ"ל שהוא בכזית איך הדין באכל חצי זית והקיאו וחזר ובלעו, אם חייב ג"כ כיון דאסר עצמו כאכילות שבתורה א"כ כיון שהתורה חשבה אכילה להתחייב בכה"ג בכל איסורין שבתורה הנ"מ בשבועה מתחייב משום שבועה, או אע"פ כן לא היתה כוונתו לאסור עצמו בענין זה, והוא ספק עצום: אולם לפמש"כ דטעמא דרי"ו דח"ש אסור מן התורה הוא משום דהח"ש ראוי להצטרף ע"י עצמו, א"כ כיון שכתב הר"ן בשבועות דגם בשבועה ח"ש אסור מן התורה משום דחזי לאיצטרופי כמו בכל איסורים שבתורה. ע"כ לומר דגם בשבועה בחזר ובלע חייב, דאי לאו"ה אין כאן חזי לאיצטרופי, וע"כ לומר דגם בכה"ג מתחייב גם בשבועה: ה) אכן אף אם נאמר כן כדעת הר"ן ז"ל דח"ש בשבועה אסור מה"ת, ולפ"ז לפמש"כ מוכרחים אנו לאמר דבשבועה בחזר ובלעו ג"כ מתחייב, מ"מ נראה לענ"ד דז"א אלא בנשבע שלא אוכל, דאז מתחייב ככל אכילות שבתורה ונוכל שפיר לאמר דגם בח"ש יוכל להצטרף לידי שיעור שלם ע"י חזר ובלעו, אבל בנשבע על הככר שלא יאכלנה דאז אינו