מרחשת חלק א רי

אי אפשר שתהא בפיו רביעית ויוכל להכניס לשם אוכלין וכו' ויעו"ש שתרוציו דחוקים ותמוהים כמו שאכתוב להלן, וכן יש להקשות גם ברישא, כיון שאין אוכל מטמא פחות מכביצה ואמרינן ביומא (ד' פ' ע"א) ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת ויעוין תוס' שם ד"ה ושיערו ותוס' חולין (ד' ק"ג ע"ב) ד"ה חלקו ובכריתות (ד' י"ד ע"א) אמרינן בחדא אכילה קמיירי בתרי אכילות לא קמיירי יעו"ש, הרי דלא יוכל לאכול שלשה זיתים בבת אחת, וכיון שכן קשה איך יוכל להכניס אוכלין או משקין עוד, וכקושית הר"ן: והנה הר"ן תירץ על קושיתו בשם י"מ משום דבמעיו נמצאים זה עם זה וכתב על זה ול"נ דמשקין לא עבידי לאישתיורי בגוף כאוכלין וכו', ואני תמה על תירוץ זה בלאו"ה הא הוי טהרה בלועה וטהרה בלועה אינה מטמאה והוי דומיא דשתי טבעות שאין מטמאין זה את זה כמבואר בחולין (ד' ע"א), והא עיקר דין זה דטהרה בלועה אינה מטמאה לפי שיטת התוס' שם מזה אנו למדים דמותר לאכול תרומה תיכף אחר שקה"ח של אכילת נבלה משום שבמעיו אינו מקבל טומאה עוד משום דהוי טהרה בלועה, ואיך כתב הר"ן דמשום זה גזרינן, ודברי הר"ן נפלאו ממני ב) ולענ"ד נראה לתרץ עפ"י שיטת רש"י ז"ל בכמה דוכתי שמשהו מקבל טומאה מן התורה, ולפ"ז נראה דזה ודאי דלא יוכל להכניס בתוך פיו שיעור רביעית או כזית בעוד בפיו רביעית משקין או כביצה אוכלין, אבל משהו מ"מ מיהו יוכל להכניס דהא למשהו אין שיעור ואף כ"ש משהו מיהא הוי: ועפ"ז נראה לפרש דזה כוונת רש"י שפירש דהחשש הוא משום משמרת תרומתי ולא משום אכילת תרו"ט משום דבאכילת תרו"ט ליכא עשה רק באכילת כזית, או במשקין כשיעור רביעית ככל האיסורין שבתורה דתאכלנו כתיב. דמיניה דרשינן איסור אכילת תרו"ט, וסתם אכילה בכזית ובמשקין כשיעור רביעית, ויעוין שבת (ע"ז ע"א), ושיעור כזה ודאי לא יוכל להכניס בעוד משקין רביעית או אוכלין כביצה בפיו ולא יוכל להכניס רק משהו, ולפ"ז לר"ל דאית ליה דח"ש מותר מן התורה, אין כאן חשש דאורייתא, דהא לא יוכל להכניס שיעור כזית או רביעית וא"כ אמאי גזרו, כיון שלא יוכל לבא לידי איסור דאורייתא, וכמו שכתב הר"ן שם דמשו"ה לא אמר זימנין דאכיל אוכלין טמאין ושקיל אוכלין דתרומה ושדי לפומיה, משום דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא, ע"כ משום זה לא היו גוזרין יעו"ש בר"ן, ולפ"ז הנ"מ כיון דלא יוכל לבא כאן לידי איסור דאורייתא לא היו גוזרין, ויקשה לר"ל דא"ל ח"ש מותר מן התורה אמאי גזרו לפסול גופו, ואפילו לרי"ו דאית ליה ח"ש אסור מה"ת אפשר לומר דאין זה אלא באיסורי לאוין אבל לא באיסורי עשה, וכן משמע מתשובות הרדב"ז ח"ג סי' תקצ"ז דרי"ו לא אמר דח"ש אסור מה"ת אלא באיסורי לאוין אבל לא באיסורי עשה כיון שאין בהם מלקות, יעו"ש שכן יש ללמוד מדבריו אלא שבלאו"ה דבריו תמוהים שם מאד ואכ"מ, ואף שהתוס' בשבת (ד' צ"א ע"א וע"ב) ד"ה כגון לא נראה להו לחלק כן מ"מ אפשר לומר כן לדעת רש"י, ומש"כ הפמ"ג בפתיחה לה' שחיטה שבאיסור עשה גם ר"ל מודה דח"ש אסור מן התורה, דברים תמוהים הם וכבר דחו דבריו כל האחרונים וגם מדברי תוס' שבת שהבאתי ראי' דלא כדבריו, ואכ"מ: ג) נחזור לענינינו דלר"ל עכ"פ דאית ליה ח"ש מותר מן התורה לא הי' מקום לגזור משום אכילת תרו"ט, ועפ"ז ממילא ניחא מה שפירש רש"י דהגזירה היא משום שמירת תרומה בטהרה ומשום משמרת תרומותי, משום דבטימוא תרומה טהורה אין חילוק בין כזית לפחות מכזית, ואף משהו אסור מן התורה לטמאות* ), דהא לא כתיב אכילה בזה, רק כתיב משמרת תרומותי ואפי' כ"ש, וכמו דאמרינן בכריתות (ד' ו' ע"ב) מה סיכה בכל שהוא ופירש"י שם דלא אשכחן שיעור בסיכה, והנ"מ לא אשכחן שיעור במשמרת תרומה וע"כ אפי' כ"ש במשמע, ומשו"ה פירש"י משום משמרת תרומותי, וזה לענ"ד נכון מאד, ורש"י לשיטתיה דאוכלין מקבלין טומאה מה"ת אפי' במשהו ומכאן ראי' לשיטתיה בזה, דאי צריך כביצה גם לקבל טומאה איך יוכל להכניס כביצה אוכלין בעוד בפיו משקין רביעית או כביצה אוכלין, ומוכח מכאן דגם משה מקבל טומאה: ובזה מיושבת ג"כ קושית תוס' ורשב"א שם אמאי נקט ופסול א"כ טמויי נמי מטמא יעו"ש ברשב"א, וכן הקשה הר"ן שם, ולפמש"כ ניחא כיון דלא יוכל להכניס רק משהו ומשהו אינו ראוי לטמא אחרים וע"כ אין כאן רק פסול ולא טומאה, שאין ראויים לטמא אחרים שהם פחות מכשיעור וזה נכון מאד. ועיין תוס' פסחים (ד' י"ד ע"א) ותוס' חולין (ד' פ"ז ע"ב): ד) והנה רש"י בבכורות (ד' י"ב ע"ב) כתב דהאוכל תרומה טמאה חייב מיחה והוא תמוה, וכבר תמה עליו הגרע"א ז"ל בגליון על הש"ס. ולענ"ד נראה ליישב קצת שלא יגדל כ"כ התימא, והוא לפי מה שהבאתי לעיל דעת רש"י ז"ל ביבמות (ד' צ' ע"א) דס"ל דהאוכל ת"ט בטומאת הגוף חייב מיתה וכתבתי לעיל ליישב, דרש"י ז"ל ס"ל כשיטת התוס' בסנהדרין ובחולין דהיכא דהוא נטמא תחלה איכא חיוב מיתה גם בתרומה טמאה, וכעת ראיתי שקדמני בזה הגאון ר"ב רנשבורג בהגהותיו על הש"ס: וכעת התבוננתי דלא צריך לזה דאפשר אף בנטמאת התרומה תחלה ג"כ ס"ל לרש"י דאיכא חיוב מיתה דרש"י ז"ל נקיט לעיקר כשני התירוצים שבגמ' חולין דמאן דס"ל דפטור ממיתה ס"ל דאין איסור חל על איסור, ולפ"ז לדידן דקימ"ל דאיסור חע"א באיסור כולל שפיר חייב מיתה אף בנטמאת התרומה תחלה, דהא איכא איסור כולל בשנטמא גופיה אח"כ, מגו דנאסר בתרומה טהורה נאסר ג"כ בתרומה טמאה, וע"כ כתב רש"י סתמא דחייב מיתה ואין חילוק אם נטמא הוא או היא תחלה דלעולם איכא חיוב מיתה, וכבר ציין הגרע"א והר"ב רנשבורג ז"ל המשנה דפרה פי"א דס"ל ג"כ דחייב מיתה כמו שכתב הר"ש שם: ועפ"ז נוכל ליישב קצת דברי רש"י ז"ל בבכורות, דהא קימ"ל בשבת (ד' י"ד ע"א) דהאוכל אוכלין טמאין נפסל גופו מלאכול בתרומה לפ"ז בכל אוכל תרומה טמאה נטמא ג"כ גופו אחר שגזרו חז"ל דהאוכל אוכלין טמאין נפסל גופו, ונמצא בכל אוכל תרומה טמאה איכא ג"כ טומאת הגוף. דע"י אותה התרומה טמאה שהוא אוכל נטמא גם גופו, וממילא איכא חיוב מיתה מדרבנן בכל אוכל תרומה טמאה משום דבזה נטמא ג"כ גופו ונמצא אוכל תרו"ט בטומאת הגוף, ואף דלעולם בזה טומאת תרומה קדים מ"מ כבר כתבתי דשיטת רש"י ז"ל דחייב מיתה משום טומאת הגוף אף בנטמאת התרומה תחלה, ושפיר כתב רש"י ז"ל דאיכא חיוב מיתה באוכל תרו"ט והיינו מיתה מדרבנן וכמו דנקט המשנה דפרה פי"א דהאוכל דבלה של תרומה חייב מיתה דע"כ המיתה דהתם לאו דאורייתא משום דתרומת פירות אינה מדאורייתא. – ועיין רמב"ם פי"ד דפרה *) ועיין תוספות על הגליון כריתות (י"ג א') ד"ה מפני הסכנה שהקשה לרי"ל דח"ש מותר מה"ת, ולפמש"כ יש ליישב דשם האיסור ג"כ משום מטמא תרומה טהורה כיון שנטמא ע"י אוכלין טמאים הוא מטמא תרומה ובזה לא שני לן בין ח"ש לכשיעור אף לר"ל משום דבטימוא תרומה לא לא שיעורא: