מרחשת חלק א רה

ונמצינו למדים לפי דברינו דהא דטבל הוי דשיל"מ אינו אלא לח בלח וכסברת הר"ן, אבל יבש ביבש דליכא כאן סברת הר"ן וגם סברת רש"י אין כאן וכאמור שוב לא חשוב דשיל"מ, וע"כ הא דקימ"ל דטבל אינו בטל אף יבש ביבש אינו אלא משום כהיתירו כך איסורו: ה) והנה בירושלמי פ"ד דתרומות ה"ב ואיתא עד כמה אדם פוטר טבלו דבר תורה רבי יוחנן אמר אחד למאה כתרומת מעשר א''ל ר' יוחנן מן מאן שמעיתה א"ל מפלפול חבריא שמעית הא דרבי ינאי אמר אפילו אחד מאלף וכו' והנה לפי הגירסא שלפנינו דברי הירושלמי תמוהים, שהרי ר' יוחנן הוא בעל המימרא אחד למאה והיך שואל אותו ר' יוחנן מן מאן שמעיתה, ויעוי' בפנ"מ מה שדחק בזה. ולענ"ד נראה ברור שהגירסא כאן הפוכה וכך צריך להיות: אמר ר' ינאי, אחד למאה א"ל ר' יוחנן מן מאן שמעיתה א"ל מפלפול חבריא שמעית הא, ר' יוחנן אמר אפי' אחד מאלף, כצ"ל. כן נ"ל נכון להגיה, וכן מצינו ביבמות (צ"ב ב') שדרכו של ר' ינאי לומר כן מפלפול חברייא שכן גם שם אמר בחבורה נמנו וכו' א"ל ר' יוחנן, יעו"ש. ומצינו לפ"ז דר' ינאי ס"ל דתרומה צריכה שיעור מדאורייתא כתרומת מעשר אחד למאה, ולסברתו דס"ל דתרומה צריכה שיעור שוב ליתא לדידיה סברת הגמ' בע"ז כהיתירו כך איסורו, כיון דאליביה היתירו צריך שיעור וא"כ הא דטבל במשהו אינו אלא משום דשיל"מ, ולפמש"כ זה אינו אלא בלח אבל ביבש אין טבל חשוב דשיל"מ, ולפ"ז לר' ינאי טבל יבש ביבש בטל במאה: ו) וכעת נחזור לענינינו לסוגית הגמ' דנדרים, דרצה לומר דתרומה יהי' דבר שיל"מ משום דמצי למיתשל עלה דלכאורה מאי נתקן בזה שישאל עלה, הלא אם יפקע שם תרומה ממנה אז תחזור להיות טבל למפרע, ואכתי באיסורא קאי ומה לי איסור טבל מה לי איסור תרומה סוף סוף אין כאן היתר, וע"כ צ"ל דקושית הגמ' היא דישאל על התרומה ותחזור למפרע להיות טבל ואז יפריש עליו ממקום אחר, ויהי' לו מתירין: אבל כל זה אם נאמר, דכשיהי' טבל יצטרך באמת לקרוא עליו שם ממקום אחר, וע"כ חשוב יש לו מתירין דהא לא יצטרך לביטול ואפשר לתקן, אבל אם נאמר דכשיהי' טבל שוב לא יצטרך להפריש עליו ממקום אחר ונסמוך על ביטולו במאה בלי שום תקנה, א"כ הדר הו"ל תרומה דבר שאין לו מתירין דמה ירויח בשאלתו על התרומה, הלא בהפקע שם תרומה מיניה יתעורר עליו איסור אחר, איסור טבל אשר אותו לא נתקן ונצטרך לסמוך על ביטולו במאה, והפוכי מטרתא למה לי, מה לי איסור טבל מה לי איסור תרומה ומה נרויח בחילוף ותמורת האיסורים זה בזה: ומעתה נחזי אנן הא עיקר סוגיא דשמעתא זו בנדרים סובב הולך על מימרא דר' ינאי לעיל (נ"ז ב') בצל של תרומה שנטעו וכו' דגדולין מבטלין עיקר, וכל שקלא וטריא דסוגין הוא אליביה דלדידיה הוא דפרכינן מקונם פירות וכו' והוצרך ר' אבא לחדש דהואיל ויכול למיתשל עלה חשיב דבר שיל"מ וע"ז הוא מקשה מתרומה, יעו"ש ותראה כי כן הוא: ולפ"ז לפמש"כ לעיל דלר' ינאי טבל באמת יבש ביבש בטל ברוב ואין צריך להפריש עליו ממקום אחר, ממילא תרומה ג"כ לא הוי דבר שיל"מ משום שלא ירויח בשאלתו מידי וכמו שנתבאר, א"כ מאי מקשה אליביה דידיה מתרומה, דלפמש"כ אי אפשר להיות תרומה דשיל"מ משום שאין הרוחה בשאלתו ולא מידי: ז) אמנם דברים אלה שנתעוררנו עליהם יעמידינו בקרן אורה ליישב קושית הרא"ש המוצבת בראש דברינו דבמכוון פריך כאן ממשנה זו, ובדיוק בחר המקשה במשנתנו זו דמיירי בתרומה טמאה, ובתרומה טמאה מלבד דאיכא עליה איסור זרות עוד נתוסף עליה איסור משום תרומה טמאה שהיא בעשה, כדאיתא ביבמות (פ"ג ב') ויש כאן איסור גם לזר משום טומאה משום דהוי איסור מוסיף דמיגו דניתוסף לגבי כהנים נתוסף גם לזרים, ולפ"ז בתרומה טמאה איכא תרי איסורי משום זרות ומשום טומאה. והצמח צדק הובא בתשובת רע"א ז"ל סי' ס"ה כתב דביצת טרפה שנולדה ביו"ט אינה מותרת ביו"ט אם נתבטלה ברוב משום דהוי דשיל"מ, אף דעכ"פ נצטרך לביטול משום איסור טרפה, מ"מ כל כמה דאפשר למעבד בהיתר עבדינן וע"כ כיון דאיסור נולד ביו"ט יהי' לו היתר אחר יו"ט בלא ביטול הוי דשיל"מ, יעו"ש: ולפ"ז ניחא כאן דשפיר מקשה הגמ' דתרומה ליהוי דשיל"מ, משום דכעת קודם שאלה הוי עליה תרי איסורי משום זרות ומשום טומאה, ויש לה מתירין להשאל עליה ולא יהי' עליה רק איסור אחד משום טבל, אבל איסור טומאה לא יהי' עוד, דטבל אין נפק"מ בין טמא לטהור דהכל איסור אחד ואין כאן איסור נוסף משום טומאה, וכיון דאפשר לתקוני מתקנינן וכמו בביצת טרפה שנולדה ביו"ט ושפיר הוי דשיל"מ, ומצאתי דממש כדברים האלה כתב החוו"ד בסי' ק"ב סק"ה לענין בכורים חוץ לחומה, יעו"ש: וממילא מתורצת קושית הרא"ש מה שמקשה דווקא ממשנה ולא פריך מכמה משניות דתרומה עולה בק"א, משום דכל המשניות איירי בתרומה טהורה, וע"כ לא שייך להקשות משום דשיל"מ דלא ירויח מידי, דאם יפקע איסור תרומה יחול עליו איסור טבל, ומה לי איסור זה או זה כיון דגם אם יהי' נעשה טבל לא נפריש מעליו ממקום אחר לר' ינאי דהסוגיא קאי אליביה, וכמו שנתבאר היטב בדברינו, משא"כ משנה זו דמיירי בתרומה טמאה שפיר מקשה משום דיהא מתקן ע"י שאלה איסור טומאה: ח) ובר"ן כאן כתב דהוא הדין דהוי מצי למיפרך מהא דא"ר ינאי כאן דבצל של תרומה שזרעו גידולין מבטלין עיקר אף דמצי למיתשל עלה, ולפמש"כ אתי שפיר דמר' ינאי גופא ודאי לא מצי למיפרך דלר' ינאי תרומה טהורה לא הוי דשיל"מ כיון דאם ישאל לא יצטרך לתקן את הטבל וממילא לא מרויח, ואף דבבצל שזרעו לפמש"כ הרא"ש לעיל (נ"ז ב') ד"ה דילמא לחומרא אף למ"ד אין בילה בדבר היבש מודה הכא דיש בילה כי היניקה ולחלוחית הקרקע מבלבל ומערב יחד וכו'. אלמא דזה חשוב לח בלח ולא יבש ביבש, ובלח בלח מודה ר' ינאי דטבל הוי במשהו וצריך להפריש עליו ממקום אחר, אבל באמת זה אינו אלא דעת הרא"ש אבל מתוך דברי הרשב"א בנדרים שם וכן הר"ן שם ד''ה ודילמא משמע דחשיב להו גדולין יבש ביבש מדהקשו קושית הרא"ש הא אין בילה, וכיון דגדולין חשיב יבש ביבש לדבריהם ז"ל שפיר מתורצת קושית הר"ן הא דלא פריך מר' ינאי גופיה: ולפי דברינו יונח לן עוד קושית הגרע"א ז"ל שם (ס' א') דפריך והתנן טבל גדוליו מותרין וכו' אבל דור שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין, וכו' דמאי פריך והא טבל דשיל"מ היא ואוסר במשהו וע"כ אסורין גם גדולי גדולין כמו בקונמות יעו"ש בגליון הש"ס והניח בצ"ע, ולפמש"כ ניחא, דהקושיא שם הוא על מימרא דר' ינאי ולר"י באמת טבל בטלה ברוב ביבש ולפמש"כ גדולין יבש ביבש הוא, ושפיר מקשה הגמרא. וזה נכון מאד * ) ואגב אכתוב בזה עוד מה שהקשו בסוגיא בתשובות המחברים האחרונים אמאי לא מוקי הגמ' משנה זו ביורש דלא מצי למתשל עלה, ולענ"ד נראה בהקדם מה שלכאורה קשה אמאי בתרומה שבטלה צריך להרים משום גזל השבט כמו שהביאו התוס' בכמה דוכתי בשם הירושלמי, ואמאי גרע ממזיק מתנות כהונה או שאכלן שפטור כדאיתא בחולין קל"א, ולחד