מרחשת חלק א רב

נתקדשו במחשבה גרידא, ונמצינו למדים מזה שגם בעושה שליח לתרום אף שגמר בלבו לעשות תרומה ע"י שלית מ"מ היא נעשית ג"כ תרומה ע"י מתשבתו של המשלח: ו) והנה בנדרים (כ"ט ב') אמרינן דבהקדש אף למ"ד המקדש לאחר שלשים יום דחוזרת דאתי דבור ומבטל דבור מ"מ בהקדש אם אמר שיהא הקדש לאתר שלשים יום לא יוכל לחזור בתוך שלשים יום משום שאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, ויעוי' בחדושי הרשב"א שכתב הטעם כיון שאלים להיות נתפס ע"י דבור בלבד אלים נמי הדבור שלא יוכל לחזור בו. ובתוס' יבמות (צ"ג א') כתבו שגם בתרומה אמרינן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט יעו"ש, ולפ"ז גם בתרומה בעושה אותה לאחר שלשים יום התרומה חלה אף שחזר בו בינתים: והשתא לפ"מ שכתבנו דכל עושה שלית לתרום הוי' ג"כ תרומה מצד מחשבתו, וא"כ כשחוזר בו וביטל השליחות קודם שתרם השליח נהי שיוכל לבטל השליחות ובטלה התרומה מצד השליחות מ"מ התרומה תלה ונתפסה ע"י מחשבת המשלח עצמו שעשאה בעצמו תרומה כשיתרום השליח, וכיון שהשליח תרם הרי נתקיימה מחשבתו, ואף שחזר בו בינתים לא מהני חזרתו משום דאמירתו לגבוה וכו', וע"כ כשתרם השליח אף שביטל מקודם שליחותו מ"מ מחשבת עצמו לא בטלה שממנה לא יוכל לחזור בו ותלה התרומה: ז) מעתה מבוארים דברי רבנו באר היטב בלי שום לחץ ודחק והיינו שכתב שאם ביטל השליחות מקודם אם לא שנה השליח תרומתו תרומה, והיינו אף שבטלה תרומת השליח משום ביטול השליחות מ"מ לא בטלה הפרשת עצמו והוי' תרומה, ואם שינה השליח כגון שאמר לו תרום מן הצפון ותרם מן הדרום הואיל וביטל שליחותו מקודם אינה תרומה, והיינו דבשינה השליח אף שבשינוי זה אין קפידא כל כך עד שנאמר דהוי עיוות בשליחות ואף בלא ביטול לא תהי' תרומתו תרומה משום דלא תשב עוות בשליחות. וכמו באומר ערב לי בתמרים ועירב בגרוגרות דעירובו עירוב כדאיתא בגיטין (ס"ד ב'), אבל בביטל השליחות מקודם אין תרומתו תרומה, דבכה"ג אין כאן תרומה לא מצד השליחות ולא מצד מחשבת עצמו, שמצד שליחות אין כאן משום שביטלה, ומצד מחשבתו ג"כ אין כאן דכיון ששינה ממה שאמר לו בעה"ב, א"כ דעתו ומחשבתו של בעה"ב המשלח היתה שיקבע מן הצפון ועל אותו שבדרום לא חשב כלל, א"כ על מה שתרם השליח לא היתה כלל מחשבתו של בעה"ב, ועל מה שתשב הבעה"ב הרי לא הפריש השליח, וע"כ אין כאן לא מחשבה ולא שליחות וע"כ לא הוי תרומה כלל: ח) גם סוגית הגמ' בקדושין (נ"ט ב') א''ש לדברי רבנו, דרי"ו מקשה התם לר"ל דס"ל שאין דבור מבטל דבור ממשנה דתרומות דביטל עד שלא תרם אין תרומתו תרומה, והיינו דבשלמא לרי"ו דס"ל שיכול לבטל שליחותו בדברים א"ש משנתנו דמהני ביטול משום דמיירי בששינה שליחותו, וכמו שהעמידה רבנו, וע"כ אין כאן תרומה לא מצד המחשבה ולא מצד השליחות, אבל לר"ל דס"ל שאין אדם יכול לבטל שליחותו בדברים קשה ממשנתנו דבמאי מוקי לה דאף בששנה השליח, כגון שאמר לו תרום מן הצפון וקבע מן הדרום מ"מ נהי שנתבטלה התרומה מצד מחשבתו מ"מ מצד השליחות לא בטלה כיון שאין אדם יכול לבטל שליחותו בדברים לר"ל, וע"כ תירץ רבא שם דהבמ"ע כגון שקדם בעה"ב ותרם כריו דהו"ל מעשה, אבל רבנו שפסק כרי"ו שפיר כתב דמיירי בששינה שאז בטלה התרומה מצד המחשבה ומצד השליחות וכמבואר: ט) והנה הראב"ד כאן הביא הירושלמי מתרומות פ"ד דמקשה על ר"ל וז"ל: ולית הדא פליג על ר"ל דאמר אין אדם יכול לבטל שליחותו בדברים תפתר כגון שאמר לך קבע מן הדרום והלך וקבע מן הצפון עכ"ל, ולפ"ד שגם לרי"ו דס"ל שיכול לבטל שליחותו בדברים מ"מ ע"כ צ"ל דמיירי בששינה השליח כה"ג, א"כ לפי מה דס"ד של הירושלמי דלא מיירי בששינה הא קשה גם לרי"ו, דנהי שאין כאן שליחות מ"מ תהא תרומה מצד מחשבתו של בעה"ב, שנית קשה גם תירוצו של הירושלמי לר"ל שמיירי כגון ששינה השליח ומאי מהני זה לר"ל דס"ל א"א מבטל שליחותו בדברים, א"כ אף ששינה אמאי מהני ביטול השליחות, וכמו שהעירונו לעיל, דממ"נ אם זה הוי עיוות בשליחות א"כ אפי' לא ביטל שליחותו לא ליהוי תרומה כיון שלא עשה שליחותו, ואם אין זה קפידא ולא הוי עיוות בשליחות א"כ השליחות במקומה עומדת אף אם בטלה כיון שא"א יכול לבטל שליחותו בדברים, וכבר עמד בזה בר"ש פ"ג דתרומות מ"ד יעו"ש שכ' לתרץ דכה"ג אע"ג דליכא קפידא יכול לבטל דיבור, ואין לזה כל מובן: י) והנה מאי דמקשה הירושלמי לר"ל יצא לרי"ו לענ"ד נראה דלק"מ, דבנדרים (כ"ט א') הביא הר"ן בשם הרשב"א על הא דמבואר שם דבהקדש מכת דאמירתו לגבוה וכו' אינו יכול לחזור בו תוך שלשים יום שבירושלמי קדושין פ' האומר פלוגתא דאמוראי היא, ולפ"ז א"ש דמשו"ה לא מקשה הירושלמי גם לרי"ו מכאן משום שסתמא דהירושלמי כאן ס"ל שיכול לחזור בו תוך שלשים יום, ויעוי' בתי' הרשב"א נדרים שם, וע"כ בשביטל השליחות וחזר בו חזר ג"כ ממחשבתו ולא תלה התרומה גם מצד מחשבתו, וע"כ לא הקשה אלא לר"ל, משא"כ לדידן דס"ל כיון דאמירתו לגבוה וכו' אינו יכול לחזור וכמסקנת הש"ס בנדרים שם שפיר פסק רבנו שבשלא שינה השליח הוי תרומתו תרומה מצד מחשבתו: יא) ובתירוץ הקושי' השני' נראה עפ"י מש"כ התה"ד סי' קפ"ח, הביאו הקצוה"ח סי' רמ"ג, בהא דאמרו (בחולין י"ב) באומר לשלותו צא ותרום ושמע אינש אחרינא ואזיל ותרם שאין תרומתו תרומה ולא אמרינן כיון שצוה לתרום זכות הוא לו ואף באזיל אינש אחרינא ותרם תהווי תרומתן תרומה היינו דווקא התם משום דאיכא למימר דדעת בעה"ב דשלוחו דווקא יתרום משום דיודע ומכיר באיזו מדה רגיל בעה"ב לתרום בעין יפה וכו' וע"כ ל"א זכות הוא לו, דאפשר שלא ניחא ליה באחרינא שאינו מכיר מדתו, אבל בעלמא אמרינן בהפרשת תרומה זכות הוא לו היכא שאין קפידא בדבר, ולפ"ז י"ל דס"ל להירושלמי בעושה שלית לתרום ואמר לו בעה"ב קבע מן הצפון לא נעשה שלית לתרום אלא מן הצפון, שכך אמר וכך הי' דבורו של בעה"ב, אבל לתרום מן הדרום לא נעשה שלית כלל עליו, אלא מ"מ אם השליח קבע מן הדרום הוי תרומה מצד דזכות הוא לבעה"ב, כיון שגלה דעתו ורצונו שזה יתרום תרומתו, ואף אם תרם מן הדרום, כיון שאין קפידא בדבר ולא הוי שינוי ועיוות מדעתו של בעה"ב, וכ"ז בשלא ביטל בעה"ב את שליחותו מקודם אבל אם ביטל את שליחותו מקודם הרי גלה בעה"ב את דעתו שלא ניחא לו בשליחותו של השליח אין תרומת השליח מן הדרום תרומה כלל כיון שלא הי' שלית ע"ז מקודם כלל אלא מצד זכות, וכיון שביטל אין כאן זכות. זוהי סברת הירושלמי: אבל תלמודא בקדושין הנ"ל דלא משני הכי אליבא דר"ל היינו משום דס"ל לתלמודא דידן כיון שאין קפידא בדבר, אז גם באמר לו קבע מן הצפון נעשה ג"כ שלית ממש לתרום מן הדרום, וע"כ לר"ל דס"ל שאין השליחות מתבטלת בדברים לא הי' יכול לבטל שליחותו גם בקבע השליח מן הדרום, וע"כ הוצרך לתרץ כגון שקדם בעה"ב ותרם את כריו, וא"ש הכל בעז"ה: יב) אולם יש לבעל דין לחלוק עלי דא"כ איך מצאנו יו"כ בבית